"החיים הם מסע, עלינו בלבד האחריות לעשות אותו רחוק"

ח

חילוץ מההר בטורקיה / זיו צויגהפט

"החיים זה מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תכניות אחרות" זיו מציין, שהתוכניות שלו ושל חבריו כללו גיוס לצה"ל ולא אשפוז ושיקום בבית החולים. בזמן שהותו במחלקה, אחת המתנות אותה קיבל היה ספר של ויקטור פראנקל – 'האדם מחפש משמעות'. בספרו מתאר פראנקל את חוויותיו בזמן השואה, אותן חוויות אשר תרמו לעיצוב השקפת עולמו. באחת השורות צוטט משפטו של ניטשה, 'אדם שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך'. באותם רגעים, ה-'למה' של זיו היה מאוד פשוט – לחזור ללכת.

בסירובו לקבל את רוע הגזרה שנחתה עליו התחיל זיו במסע אשר הוביל אותו כיום להיות לאחד מספורטאי הסיבולת המובילים בישראל. השאיפה למצוינות ולהישגיות איננה מיושמת רק בעולם הריצה, התובנות והכלים אותם רכש באותה התקופה משמשים אותו כיום בתור סטודנט לתואר שלישי במכון ויצמן למדע.

המירוץ אחרי הזמן

"אני חושב שישנם הרבה קווי דמיון בין עיסוק מדעי לבין ריצה למרחקים ארוכים", זיו מציין שהכלים אותם צבר במהלך אלפי קילומטרים על הרגליים, כמו נחישות, התמודדות עם קשיים, משברים וניהול זמן נכון משמשים אותו גם כחוקר. "חשוב לי לציין שגם מתרחשת הפרייה הפוכה" – זיו, מסיים השנה את הדוקטורט שלו כחוקר שעונים ביולוגיים במעבדתו של פרופ' גד אשר. אותו שעון הוא מנגנון בתוך התאים שלנו, הוא זה שלמעשה מתאם בין ההתנהגות והפיסיולוגיה לבין הזמן. "ההבנה מה מתרחש בגופי בכל זמן נתון עוזרת לי מאוד בתכנון אסטרטגיית המרוץ שלי".

אז איך הוא מספיק את הכל? שאלה טובה. "הקושי הכי גדול שלי הוא לקום בבוקר, אני מאוד אוהב (וגם צריך) לישון. השינה היא חלק משגרת האימונים, היא מרכיב חיוני בהתאוששות. שגרת האימונים איננה כה אינטנסיבית כמו שבוודאי אנשים מאמינים. בדרך כלל אני מתחרה בין שניים לארבעה מירוצים במגוון של מרחקים (בעוד המרחקים האהובים עליו הם 90-130 ק"מ). רוב התחרויות מתקיימות בארץ, אך מידי פעם אני מנסה גם לרוץ בחו"ל".

למקומות, היכון צא

ברקורד שלו יש כבר לא מעט מרוצים מרשימים ביותר, הארוך מבניהם הוא מירוץ השליחים "הר לעמק" אותו זיו רץ לבדו, וגמע את המרחק הבלתי נתפס של 217 ק"מ (המרחק הלוך וחזור בין ת"א לבאר שבע) ב-26 וחצי שעות של ריצה רצופה. מבחינתו ההישג הגדול ביותר הוא סובב המון בלאן (מירוץ הדגל של עולם האולטרא), 167 ק"מ וגובה מצטבר של כמעט 10,000 מטר טיפוס! בתוצאה הישראלית הטובה ביותר – 28 שעות ו-20 דקות.

"היום הריצה היא כבר לא מה שהייתה בהתחלה, פעם רצתי בעיקר בשביל להוכיח לעצמי ולרופאים שאני מסוגל להכל. כיום אני מאמין ביכולות שלי והריצה היא כבר דרך חיים, בה אני מוצא את עצמי רץ במקומות מוכרים ואקזוטיים, בין אם זה בנסיעה האחרונה שלי לנפאל, הרי הדולומיטים וזו רק תחילת הרשימה. אני מאמין שהגלגול הבא של הריצה יהיה ביכולת שלי להשפיע ולתרום גם לאחרים. בשנים האחרונות התחלתי לספר את הסיפור שלי במסגרת של הרצאות. יצא לי לפגוש ולדבר אל מול קהלים מאוד מגוונים, מילדים ועד למבוגרים, מחיילים עד למפקדים בכירים, מנהלים ואפילו אסירים. אני לא מתיימר להיות קואצ'ר, ממש לא!, המגע הישיר הזה יוצר אצלי תחושה מאוד חזקה של שותפות לדרך, לפעמים אני מצליח להשפיע על אחרים, ולפעמים הם עלי".

כיום זיו ממשיך לדחוף את קצה גבול היכולת, להתאמן ולצד הרבה נחישות הוא הופך שוב ושוב, את חלומותיו ויעדיו האישיים למציאות. ובין אם הוא נמצא בארץ או בחו"ל במהלך מסעותיו הוא מדגיש בפני כולם כי הם מסוגלים להרבה יותר ממה שהם חושבים וכי גבול היכולת האישי שלהם נקבע אך ורק על ידם.

כעת אתם יכולים להמשיך ולקחת חלק במסע האישי שלו ולמצוא על הדרך את ה-"למה" שלכם- זיו צויגהפט