אתם נוחתים בחו"ל ורוצים לטעום הכל מהכל: מסעדות, אטרקציות, בילויים, אנשים… וגם פעילויות אקסטרים שאולי בארץ הייתם פחות מעזים לנסות. אבל "הי, אנחנו בחו"ל, אז הכל אפשרי!" לא כך? ובכן, יש כמה דברים שכדאי לכם לדעת לפני שאתם נקשרים אל חבל באנג'י בתאילנד או עולים על אומגה בברזיל.

ריכזנו עבורכם מספר טיפים על מנת שתוכלו לבחור את פעילות האקסטרים המתאימה לכם ביותר ובמקביל לוודא שהכל סגור מבחינה בטיחותית.

פעילויות האקסטרים הנפוצות ביותר הינן: צניחה, באנג'י, צלילה, טרקים (שבילי הליכה ארוכים), טיולי ג'יפים או אופנועים ורפטינג.

הדבר הראשון שעליכם לוודא עוד לפני צאתכם את ישראל היא שאתם מכוסים בביטוח אתגרי. ביטוח אתגרי יאפשר לכם לבצע את רוב פעילויות האקסטרים בחו"ל. אם אין לכם ביטוח שכזה – כדאי שתשקלו מחדש אם בכלל לבצע פעילות אקסטרים בחו"ל.

כשאתם מתחילים בהתקשרות עם חברה כלשהי לפעילות אתגרית בחו"ל עליכם לבדוק מספר דברים:

1. אם חברת האטרקציה חברה במועדון בינלאומי כלשהו, כמו למשל מועדון הרפטינג הבינלאומי, או מועדון הבאנג'י הבינלאומי וכד'.
2. אם יש להם אישור מהמדינה שלהם לעסוק בתחום האתגרי המדובר
3. אם יש להם ביטוח

קיימים תחומים מסוימים אשר מוסדרים יותר מתחומים אחרים. לדוגמא, תחומי הצניחה והצלילה מוסדרים יחסית בכל איזורי העולם לעומת באנג'י ורפטינג. לכן, בתחומים האחרים יש להקפיד על בדיקת ההכשרה של הצוות ולשאול שאלות מתעניינות שונות, כמו למשל, אם זה טיול ג'יפים מומלץ לשאול האם קיים טלפון לווייני באחד הרכבים, איזו עיר הכי קרובה לאיזור שאליו אתם נוסעים וכד'.

ההתנהלות של צוות המקום ושפת הגוף של המפעילים יכולה לספר לכם הרבה על רצינותם. הסתכלו עליהם. איך הם מדברים, איך הם זזים ומתפעלים את המתקן. קחו בחשבון שהסיכוי גדול שאותו צוות הוא זה שבנה את המתקן ולכן, אם הוא לא נראה לכם רציני, הסיקו לבד את המסקנות אם אתם רוצים לעלות על מתקן שנבנה או מתופעל על ידי צוות שכזה.

כשאתם יוצאים לטרק קחו איתכם תמיד מפה טופוגרפית של האיזור. בטיולים שכאלה ה-GPS הלווייני של מגנוס הוא כלי-עזר בעל חשיבות גדולה כיוון שהוא יכול לשדר מכל מקום על כדור-הארץ ולכן, בעת מצוקה, ניתן להפעילו ולהיעזר בשירותי חברת מגנוס כדי לקבל הנחיות איך למצוא חזרה את השביל באם הלכתם לאיבוד, או לשלוח את מיקומכם על מנת שיוכלו לבוא לחלץ אתכם במידה ומדובר במקרה חמור יותר. כמו כן, אם כבר השגתם מפה איזורית, חקרו אותה ומצאו את הנקודות שעלולות להיות מסוכנות במסע והתכוננו אליהן בהתאם. כמו כן, בדקו מראש היכן נמצאים האיזורים המיושבים בסביבה במקרה שתצטרכו לעצור את הטיול באמצע.

לפני היציאה לטרק יש לוודא מה הצפי למזג האויר. אתם לא רוצים לגלות להפתעתכם שצעדתם הישר אל עבר סערה באמצע השטח. יש היום אפליקציות מצוינות שמראות בדיוק מה מזג-האויר באיזור בו אתם שוהים. כמו כן, מכ"ם גשם אינטרנטי מקומי, באם קיים אחד כזה, יכול להציג לכם בתמונות את ריכוז העננים באיזורכם.

במתקני אטרקציות צריך להיות ציוד מתאים לעזרה ראשונה אולם לטרקים ארוכים יש לקחת איתכם ערכת עזרה ראשונה. אם לכל אחד תהיה ערכת עזרה ראשונה אישית מה טוב, אך בדרך כלל מספיקה ערכה אחת לקבוצת מטיילים.

אם אתם יוצאים לטרק עם מדריך מקומי, תמיד תסמכו רק על עצמכם. לצערינו יש בחו"ל הרבה מדריכים מקומיים לא מקצועיים ולא מיומנים במידה ומתרחש מצב-חירום כלשהו. גם אם אתם יוצאים עם מדריך, תמיד קחו איתכם ערכת עזרה-ראשונה, מפה ו-GPS לווייני במידה ויש לכם כזה.

והטיפ הכי חשוב: אל תרוצו. קחו את הדברים בשיקול דעת נבון. גם ככה יצאתם לטיול כדי לנקות את הראש, אז מה הלחץ? לא חייבים לצאת היום למסע אם לא הספקתם להתכונן אליו. קחו עוד חצי יום לבדוק את המסלול, לקנות מצרכים מתאימים, עזרה ראשונה וכד'. בטרקים המשפט "החיפזון הוא מהשטן" הוא מאוד נכון. שמרו על עצמכם וכך תוכלו לסיים את הטרק עם סיפורים ותמונות מדהימים להראות למשפחה ולחברים.

שיהיה טיול נעים!

כותבי המאמר: שחר פרקל ואיתי שקולניק

"לא יודעת. תגיד לי אתה" השבתי בחיוך חושף שיניים, והוא שתק.
גיחכתי. הבנתי את הרמז שלו.
אני צריכה להרפות, שוב.

לעבוד על כל מה שהרווחתי בטיול ולהתאים אותו לתנאים הארצישראליים, על שלל רבדיהם;
אני צריכה להתרגל מחדש לחום, ללחות, לפקקים של תל אביב, לחומוס, לספירת הקלוריות שכולנו נשרטים בגללה, ללחץ, לפשטות, למאבקים החברתיים, לחוסר השינה, לשירים של סטטיק ובן-אל, לעברית שמקיפה אותי מכל פינה, לשוקיזם, לצחוק, לנוסטלגיה, לחוסר הוודאות.

"תגידי את זה שוב" הוא אמר בהפתעה.
"מה? איך שמעת את זה? חשבתי שדיברתי לעצ…"; "פשוט תגידי את זה" הוא קטע אותי, והפציר בי לחזור על דבריי.
"הנה, שוב – לחוסר הוודאות" אמרתי והבטתי קדימה, אל עבר הזריחה שזכינו לראות.
"חזרי על זה, תשלימי עם זה" הוא לחש הישר לאוזני השמאלית ועצם את עיניי.

לא הבנתי מה בדיוק הוא מנסה לעשות, אני אף אודה ואומר שלרגע חששתי שהוא מנסה לכשף אותי או לגרור אותי לאיזשהי כת מיסטית שגילה לאחרונה. אבל זרמתי. לא היה לי אכפת מכלום.
הטיול רץ לי בראש כמעין סרט נע, צבעים על גבי שחור על גבי לבן על גבי ריחות על גבי מגע על גבי…הכל.
ולא לקחתי סמים קשים, אני נשבעת.

"מצחיק כמה שאף אחד לא מכין אותך לסטירה של השגרה" נאנחתי.
"כן, בדיוק כמו שאף אחד לא מכין אותך לזה שהמעבר גבול לבוליביה כולל אוטובוסים חלודים שמעלים על סירות רעועות ומשיטים באגם הטיטיקקה, כשאתה מחכה בצד השני של הגבול לאיזשהי סירת 'משמר המפרץ' שתעביר אותך מיד אחר כך" השיב בציניות שגרמה לי לצחוק ולאבד ריכוז.
רק חסר תא הוידוי ואיזו ברכת Amen to the Lord, בשביל שארגיש כאילו אני שוב בחו"ל; מוקפת בטבע, נקלעת לשיחות נפש עמוקות, חיה בתקופה זמנית שהופכת לשגרת החיים שלי, למרות שכולם מנסים להוריד לי בכוח את האסימון ש'הטיול לא משקף את החיים האמיתיים'.

– "לא משקף את החיים האמיתיים של מי?" אני זוכרת שנהגתי לתקוף בשאלה הזו, את אלו שהעזו לתקוף אותי בפסימיות השגרתית שלהם. אולי זה לא משקף את החיים שלכם, אבל…אני לא אתם.
אני הבטחתי לעצמי, שלא אהיה כמו כולם. תקראו לזה נאיביות או סטייה התנהגותית, אבל אני לא אתן לעצמי להיות עוד אחת.

עוד אחת מהישראלים שחוזרים לארץ ושוכחים כמה פסגות הם כבשו, ועל כמה מכשולים התגברו עד לא מזמן.
"מי שלא טייל – לא יבין לעולם" הוא חיזק את דבריי, ושוב הפתיע אותי בקריאת המחשבות שלו. אבל…הייתכן? הייתכן שרק אותו זן אנשים, ממוצע ולא נדיר במיוחד, אותם טיילנים – רק הם עוברים את השלב הזה?

אני מסתכלת על כל חבריי שטרם טסו, אני בוהה באנשים החולפים על פניי ברחובות ואני מקנאה בהם. מקנאה בהם על הראשוניות, על תחושת הבתוליות הזאת שעומדת לפניהם. כמה הם לא מבינים את העוצמות שאדם יכול להרגיש כשהוא מנתק את עצמו מסביבת הנוחות וזורק את עצמו לאנשהו. וזה לא משנה אפילו לאן – זה יכול להיות בפרו וזה יכול להיות במקסיקו, בניו זילנד או בטיבט.

התיגר שאדם קורא לפניו, שהוא מעז לבעוט לגורל בביצים ולהגיד לו ממרחק אפס "בוא נראה אותך". איפה הם אותם שאפתנים שפגשתי על ימין ועל שמאל? אותם אנשי השורש שהתחרו על 'מי פחות מתגעגע לארץ' או 'מי יאריך את הכרטיס בהכי הרבה זמן'?
כולם נשארו מאחור?
איפה הברק בעיניים, שהיה כל כך שכיח בקצה השני של העולם? (בין אם זה מאדרנלין או סתם ממשהו שעושה לך טוב).
איך יכול להיות שאני השתנתי וכאן, הזמן עצר מלכת?

הכי קל ליפול לשגרה, להקטין את עצמך, להתרפק על הימים בהם אתה בעצמך היית האטרקציה המרכזית. להיזכר במי היית ולא להתרכז במי אתה רוצה להיות החל מעכשיו.
כמה נוח היה להשלים אז עם חוסר הוודאות.
לחגוג בימים שבהם אתה קם בבוקר ואין לך שמץ של מושג איפה תסיים את היום. למה דווקא בסביבה הכי זרה, אתה מרגיש הכי בנוח לעשות את זה ודווקא כאן, במקום בו תבלה את רוב ימי חייך – אתה רק שומע את התקתוקים של השעון הביולוגי והמכונות הדיגיטליות המנוכרות שמזכירות לך את המינוסים שקיימים בחשבון הבנק שלך.
אז הנה, חודש וחצי עבר מאז שנחתתי באותו לילה בנתב"ג ואני עדיין מחפשת את עצמי. אבל בטרנקילו.
עדיין מתקשה לגזור את צמידי הבד שהשאירו חלק מאסיבי בפרק כף ידי, ערום מגווני השמש. עדיין מנסה להבין לאן אנשים רצים כל הזמן ואיך יכול להיות שאנשים מודאגים משכר הדירה שלהם ולא מהתהייה מתי יטוסו שוב, לראות עולם. ללמוד. להתפתח.

אני רוצה להתרגש גם כאן מהדברים הקטנים שלמדתי להעריך שם, ב"יבשת" הגדולה הזאת, כי אני יודעת שזה אפשרי.

והפעם, בניגוד לפעם – לא אצא בהצהרות מיותרות.
לא אציב לעצמי מטרות גרנדיוזיות של חיים שלמים. אחיה מהרגע להרגע, משאיפה לשאיפה ומעוד רשימת הישגים שאנסה לכתוב לעצמי. לפחות עד הטיול הבא.

תכירו את תם ביקלס, בת 23, מרחובות, היא התחילה את דרכה בעולם הצילום כבר בגיל 16 "קניתי את המצלמה הראשונה שלי בתיכון, מה שהוביל אותי לתעשיית האופנה וצילום של דוגמניות, פתחתי סטודיו ביתי והתחלתי לעבוד גם מול סוכנות שנתנה לי את ההזדמנות המקצועית הראשונה שלי" מספרת.

הגיוס לצה"ל לקח אותה ממסלול התצוגה למסלול בתפקיד צלמת בעיתון "במחנה" שם חוותה את השטח לראשונה "מצאתי את עצמי בצילומים שהם הרבה יותר אינטנסיביים, כל יום היה למעשה משימה חדשה. מצילומים בסטודיו שהיו לגמרי בשליטה שלי למדתי להסתגל, לחזות פריימים רגע לפני שהם קורים ולעבור לצילום עיתונות שהוא הרבה יותר דינאמי" מספרת תם.

אחרי שלכדה את הרגעים של כולם מאחוריי עדשת המצלמה והגיעה בזכות אותן תמונות מהשירות לסיקור וראיון בנשיונל ג'יאוגרפיק, היה זה סימן שהגיע הזמן לצאת ולגלות את העולם.

הטיול הגדול: אפריקה

"השתחררתי וכולם עושים מסלול די קבוע או טסים לדרום אמריקה. במקום, התחלתי לחפש בגוגל אפשרויות להתנדבות עם חיות והיה נראה שאפריקה זה יעד מגוון עם המון מקומות שצריכים עזרה. דיברתי עם אנשים שכבר ביקרו שם ובתחילת 2015 טסתי עם חברה לדרום אפריקה". מספרת תם.

"בפעם הראשונה הגענו לבית מחסה לחיות בר, שזו למעשה שמורה. יש שם בעיקר חיות חתוליות כמו צ'יטות ומסתובבות שם באופן חופשי גם זברות, קרנפים ועוד חיות שפשוט גרות שם." הוסיפה.

איך נראית שגרת היום בשמורה?

"בשמורה הזאת היו עוד 30 מתנדבים בערך היא הייתה יחסית גדולה. יום שגרתי מתחיל בשעה 7 עם כל הסידורים של הבוקר, יש שם גם חיות "רגילות" כמו סוסים, אז בעיקר דואגים לניקיון ואוכל לכל החיות. יש עבודת צהריים בשמורה עצמה מצביעה, תיקון ועד הכנת בשר או עבודה ושיקום של החיות עצמן, כמובן שכולן באו בעבר במגע עם בני אדם." מתארת תם.

תמונה: תום ביקלס

איזו חוויה זכורה לך במיוחד?

"ההתנדבות מאפשרת לך להכיר את החיות באמת מקרוב, ערב אחד הודיעו לנו שציידים נכנסו לשמורה ופשוט לקחו קרנפית אחת בשם איזבל, זה היה הלם לכולם."

תמונה: תום ביקלס

מסע ההתנדבות בדרום אפריקה

אחרי ההתנדבות הראשונה המסע של תום למעשה רק התחיל, וכך מצאה את עצמה טסה לדרום אפריקה בפעם השנייה להתנדבות בבית מחסה שמתמקד בעיקר בטיפול בצ'יטות.

למה בחרת לטוס שוב לאפריקה?

"נהנתי מאד בפעם הראשונה ורציתי לצאת לחוויה שמצד אחד משכילה ומצד שני מחזירה גם לסביבה. הצ'יטות באפריקה לא במצב טוב, זה זן שנמצא בסכנת הכחדה."

מה ייחד את השמורה בה ביקרת הפעם?

"זה היה מקום קטן יותר, היינו רק 5 מתנדבים. השמורה מתמחה בטיפול בצ'יטות למרות שהם מקבלים חיות נוספות כמו שועלים, דורבנים ואפילו הייתה לביאה אחת. בשטח הפתוח בקלות היה אפשר להיתקל בג'ירפות, היפופוטמים ועוד חיות."

תמונה: תום ביקלס

התנדבות שלישית באפריקה עם בעלי חיים

"בדיוק חזרתי לארץ ואחד הארגונים של ההתנדבויות יצא בתחרות בה הוא חיפש צלם סטילס מקצועי שילווה 6 פרויקטים נבחרים ברחבי אפריקה. היה צריך לשלוח קורות חיים, תיק עבודות ופסקה למה דווקא לך מגיע."

"חשבתי שאני מתאימה בעיקר כי התנדבתי בעבר ואני מכירה את סוג העבודה, וגם איזה רגעים חשוב לתפוס. וביננו אחרי שהיית בצבא קשה להתקיל אותך" מוסיפה תם.

בתחילת 2017 נבחרה הצלמת המוכשרת לצאת במסגרת הארגון ל- 6 פרויקטים שונים במשך 3 שבועות ברחבי אפריקה:

חקר ביולוגי שמתמקד בכרישים

"הגעתי לסירה וישר צללנו, בכלל עבדנו עם לו"ז מאד אינטנסיבי כי היה הרבה להספיק. בפרויקט הזה בחנו את הנוכחות של כרישים מזן עמלץ לבן, שכעיקרון לא מזוהה עם הסביבה שם. אוספים את כל הדאטה ומנתחים את הפעילות באזור באופן נקודתי באמצעות מצלמות גו פרו, ציוד תת ימי וציוד מקצועי."

חקר צבי ים

"באזור אוסווגה ביי, יש חוף מוכרז להטלת ביצים של צבים. מבצעים שם מחקרים לצד המון פטרולים, בעיקר כי קיימת אמונה רווחת שביצי צבים מכילות כוחות ריפוי מאיידס למשל, אז צריך לשמור על האזור במיוחד לעומת אזורים אחרים."

חקר שמורה טבע

"חזרתי לנקודה הראשונה של המסע שלי, לשמורה בה ביקרתי בהתחלה. אריות שראית בגיל חצי שנה גדלו. זה מוכיח לך כמה ההתנדבות עוזרת וזה גם מוסיף לאמינות של המקום."

בית מחסה לצי'טות

"גם כאן סגרתי מעגל עם חיות שפגשתי וטיפלתי בהן, זה היה כיף לפגוש אותן שוב. הפעם ראיתי את הדברים אחרת, תיעדתי את הפעילות של אחרים ושל החיות וזה העניק לי עוד נקודת מבט על כמה העבודה של המתנדבים שם חשובה."

פרויקט איסוף דאטה

"נסענו לשמורה שיש בה קרנפים ופילים, לא באים איתם במגע. זה בעיקר היה סיורים בשמורה ותיעוד הדרכים לאיסוף מידע על החיות שגרות שם והאם חלו שינויים קיצוניים."

תמונה: תום ביקלס

בית מחסה לקרנפים

"הבית מחסה למעשה מאמץ יתומים, הציד באפריקה משאיר חיות רבות בלי משפחה, להקה וחלקם עוד בגילאים מוקדמים מדי להתמודד עם הטבע. לרוב, המתנדבים לא באים איתם במגע ישיר כי רוצים שהם יחזרו לשמורה ממנה הם באו, זה היה ברמה שרצו להחרים לי את המצלמה כי יש שמירה כל כך כבדה על האזור."

התנדבות בחול: כל מה שצריך לדעת

"התנדבות בכל מקום בעולם צריכה להיות אחראית, בדיוק כמו שבונים מסלול לטיול בדרום אמריקה כך גם פה. הייתי מציעה לדבר עם מתנדבים, לבדוק כתובות וביקורות על המקום בו בחרתם להתנדב. לשאול את כל השאלות ולא להתבייש. ישנם המון בתי מחסה שמתחזים להיות אמינים אבל בפועל מנצלים את החיות והמתנדבים, לכן אני אגיד שוב כמה חשוב לבדוק את הכל מראש."

איך אני יודעת שהתנדבות זו פעילות שמתאימה לי?

"זה נראה מגניב יש כאלה שחושבים שמגיעים בשביל להצטלם, אבל זו עבודה קשה וצריך להיות מוכן להתלכלך. אנגלית טובה היא גם חשובה, חוש חברתי ובעיקר אהבה לחיות."

מה משך הנסיעה המומלץ להתנדבות?

"אני חושבת שלפחות שבועיים עד חודש, אחרת לא מספיקים באמת לחוות את המקום. יש כאלה שמאריכים את הנסיעה אבל זה תלוי באופי והזמן הפנוי שיש לך."

עוד טיפ קטן לדרך?

"חשוב לי לציין שכל מה שסיפרתי זו החוויה האישית שלי, מקומות משתנים כל הזמן וחשוב לצאת לדרך עם המידע הכי עדכני. לפנות לכמה שיותר אנשים, ארגונים ולראות ששום דבר לא השתנה."

תמונה: תום ביקלס

מעולם לא עשינו חופשת “בטן-גב” קלאסית. תמיד העדפנו לטייל במקומות שמציעים הרבה טבע, ולהיות בפעילות רוב היום, מאשר לרבוץ על החוף בריזורטים עוצרי נשימה.
כשעומר ואני התחלנו לחשוב על היעד שלנו לירח דבש, לשנינו היה ברור שזאת ההזדמנות המושלמת עבורנו לנסות משהו “אחר” ממה שאנחנו רגילים, ובעקבות הרבה המלצות מחברים – בחרנו פיליפינים למשך שלושה שבועות.

הפיליפינים, ארכיפלג השני בגודלו בעולם, עם למעלה מ- 000,7 איים (רק 2000 מאוכלסים), הממוקם בדרום מזרח אסיה בקצה המערבי של האוקיאנוס השקט. ישנם איים מרכזיים, המוכרים יותר בקרב המטיילים, המציעים מגוון גדול של פעילויות (אפרט על חלקם בהמשך), וישנם איים אחרים, פחות מתויירים שלרוב הופכים את החווייה בהם להרבה יותר אקזוטית. בכל מקרה, ולא משנה באיזה אי תבחרו לבקר, תגלו איים הרריים, ג’ונגלים המוקפים ברצועות חוף מדהימות עם חול לבן ומים צלולים בגווני כחול -ירוק מהיפים שתראו בחייכם. אך חשוב מכך, שמורות עצומות של שוניות מהיפות בעולם, ובמרחק קטן מקו החוף (מאוד מתאים לשנרקול). עקב האכילס בפיליפינם הוא האקלים שלא צפוי. מדובר באקלים טרופי המלווה בסופות קשות מאוד בכל כמה זמן. במקרה שלנו, וממש במזל, הסופה הקשה שפקדה את הפיליפינים בחודש דצמבר 2017 ,חלפה מהפיליפינים יום לפני שנחתנו במנילה.

על מנת להגיע לפיליפינים, צריך לקחת 2 טיסות (העצירה מהארץ לרוב תהיה בבנגקוק או בהונג-קונג). הגענו להונג קונג יומיים לפני חגיגות השנה האזרחית החדשה, נשארנו בה לחגיגות ובוקר למחרת טסנו למנילה, בירת הפיליפינים, הממוקמת באי לוזון.

הערה מקדימה – מפאת חוסר זמן, לא הצלחנו לתכנן את הטיול שלנו מבעוד מועד, אלא בעיקר קיבלנו המלצות מחברים שהיו בעונה דומה, אספנו מידע ממדריכים וקראנו באינטרנט. לא הזמנו טיסות מראש וגם לא מלונות. בדיעבד, הסתבר שזה ממש שיחק לטובתנו והגמישות שהיתה לנו הפכה את הטיול שלנו להרבה יותר זורם ומתוכנן נכון (כמה שלא נתכנן מראש, אנחנו לא באמת מבינים איך הדברים מתנהלים עד שלא חווים כמה ימים במקום, ולכן “בשטח” קיבלנו החלטות הרבה יותר טובות ורלוונטיות לגבי המשך הטיול).

את שני הלילות הראשונים העברנו במנילה במלון I'm Hotel – מלון ברמה גבוהה, ממוקם טוב, עם בריכה, ארוחת בוקר טובה וחדרים מרווחים.

באינטרנט הזמנו כרטיסי אוטובוס לבאנאווי – נסיעה של 10 שעות באוטובוס “סמי-קמה” (יש אפשרות להגיע עם טיסה ולאחר מכן עוד נסיעה של כמה שעות באוטובוס, ולכן נראה שהפתרון של אוטובוס לילה הוא בכל זאת עדיף). הלחיצו אותנו שקפוא באוטובוס ולכן חשוב לבוא מצוידים היטב, והאמת היא שבפועל זה לא היה כך. אה, וגם יש ויפי במהלך כל הנסיעה.

נסיעת הלילה עברה בשלום והגענו לבאנאווי, בירת טרסות האורז המפורסמות. בבאנאווי ישנו לילה אחד, במלון Banaue Hotel, מלון פשוט מאוד, עם ארוחת בוקר ומסעדה טובה, והוא האופציה הכי קרובה למלון באזור (שאר אפשרויות הלינה הן בסגנון גסט-האוס).

אחרי שנחנו קצת במלון, לקחנו מדריך ובאמצעות הטרייסיקל נסענו לבטאד ושם טיילנו במשך כמה שעות בין טרסות האורז (ליטרלי), ובנוסף הגענו למפל גדול ועוצמתי. מומלץ בחום!

ביום למחרת, התעוררנו לשמיים כחולים ומזג אויר נפלא, ויצאנו לטיול אל המעיין החם. כבר מהיומיים בבאנאווי, הבנו שהגענו למדינה עם אנשים נפלאים, מסבירי פנים ומאוד אדיבים, והתחושה הזאת ליוותה אותנו לכל אורך הטיול שלנו. בשעות הערב עלינו שוב על האוטובוס לנסיעת לילה חזרה למנילה.

ממנילה לקחנו טיסה אל האי בוהול.

חשוב לי לציין, שבטרם הנסיעה הכינו אותנו לכך שבכל פעם שעושים “מעבר” בין האיים (וזה קורה לפחות 3-2 פעמים בטיול, אם לא יותר), יש להקצות בתכנון יום שלם לאותו המעבר. לאורך כל הטיול שלנו, לא נתקלנו בשום עיכוב בטיסה, או במעבורת. מה שכן, במידה ויש תדירות נמוכה של מעבורות/ טיסות בין איים מסוימים – חשוב להזמין כרטיסים מראש, או לתכנן את משך השהייה שלכם באי בהתאם לזמינות הכרטיסים.

הגענו לבוהול, ונסענו לפנגלאו, שם הגענו לריזורט מדהים, The Bellevue Resosrt ,שעשה לנו סיפתח נהדר לטיול החופים עליו חלמנו. בפנגלאו ישנו שני לילות.

באחד הימים עשינו טיול מחוץ לריזורט, שכרנו אופנוע ונסענו לבוהול לראות את גבעות ה- Chocolate Hills המפורסמות, את קופי הטרסייר (Trasier Monkey) המתוקים, גשר מתנדנד שאורכו 40 מטר העשוי מבמבוק, ולבסוף – טיול לילי לצפייה בגחליליות! היה שווה ביותר.

2 מסעדות מומלצות:
מסעדה איטלקית מדהימה – Giuseppe – שווה!
המסעדה שבריזורט Bee Farm (שימו לב, לא המסעדה שבאלונה ביץ’). מומלץ ללכת בשקיעה.
שמחים ומרוצים, יוצאים לדרך עם המון ציפייה מההמשך, באמצעות מעבורת אל האי סיקיהור.

הגענו לריזורט Coco Grove Beach לשני לילות, וממש לא לקח לנו הרבה זמן לקבל את ההחלטה שאנחנו נישאר כאן עוד לילה.

המקום פשוט חלומי. חלומי ברמה שקצת קשה להאמין שהמקום הזה אמיתי. חול לבן, מים רגועים וצלולים, עצי קוקוס, חוף פרטי של הריזורט, והתחושה היא שאנחנו לבד כאן לגמרי. השקיעות בריזורט הן מהיפות שראינו בפיליפינים והאוכל פשוט מעולה (ולא יקר).

את רוב שעות היום החלטנו להעביר בריזורט. יש שמורת אלמוגים בפסיעה מהחוף, כך שניתן לשכור שנורקלים מחנות הצלילה שבריזורט, ופשוט להכנס למים ולראות את כל הקסם הזה שחי לו מתחת למים בסמוך לחוף. כמעט בכל ערב יש הופעות מאוד מושקעות ליד אחת מהמסעדות – מומלץ בחום להזמין מקום לארוחת ערב וליהנות מאווירה מיוחדת.

באחד מהימים בריזורט בחרנו לצאת לטיול יום לאפו איילנד – דרך הריזורט. הטיול לא זול, אבל מחיר סטנדרטי ביחס לשאר הטיולים שיש באזור ובכלל. בכל אופן, זה היה שווה את זה! צללתי בשני אזורים שונים, עם אלמוגים מיוחדים ואפילו יצא לי לראות צבי ים! גם מי שלא צולל, ובוחר לשנרקל, זוכה לראות צבי ים ושמורות אלמוגים. ארוחת הצהריים כלולה במחיר הטיול.

היעד הבא שלנו – קורון.

בחרנו להגיע לקורון בגלל כל מיני סרטונים שראינו על לגונות טורקיז מטריפות, ובגלל אתרי הצלילה המיוחדים שיש באזור, ובין היתר, ספינות טרופות ממלחמת העולם השניה (על אף שלבסוף לא צללנו בכלל, אבל מזל שהגענו לשם, כי זה בהחלט אחד היעדים הקסומים ביותר שיש לפיליפינים להציע, מוזמנים לצפות בתמונות ולהחליט בעצמכם).

הדרך שנראתה לנו הטובה ביותר לקורון, היתה באמצעות מעברות ערב לדומגואטה (40 דקות בערך) + נשארנו לישון ללילה, ועל הבוקר טיסה לסבו. לאחר המתנה של שעה וקצת בסבו, עלינו על טיסת המשך לקורון. באופן מפתיע ולא צפוי (לפחות מאיך שהכינו אותנו) הטיסות הקדימו, כך שהגענו לקורון מוקדם מהמתוכנן.

אי אפשר שלא לציין את החוויה המדהימה שחווינו בטיסה מעל אזור האי פאלאוואן והסביבה: שמיים בהירים, איים הפזורים אקראית על הים הכחול, וכל אחד כזה מוקף בסרט טורקיז זוהר, ורק גורם לך לרצות להיזרק על רצועת החוף הלבנה וליהנות מהשמש המלטפת.

ואם חשבנו שהטיסה גרמה לנו להתרגשות ופרפרים בבטן, או אם בכלל חשבנו שאת השיא של הטיול כבר עברנו בסיקיהור – מצחיק להיזכר כמה עוד לא ידענו מה מצפה לנו…

לאחר חצי שעה של נסיעה משדה התעופה באמצעות וואן של הריזורט, הגענו לנקודה במפרץ, שם חיכתה לנו סירה, שלקחה אותנו עד לריזורט. ועכשיו, נסו לדמיין לעצמכם:

רק אתם, על הסירה, שטים במפרץ שפתאום הופך לים הגדול, מתקרבים אט אט אל הריזורט. מים צלולים, שקטים שקטים, שמיים כחולים ושמש מלטפת, איים מסביב, בקתות עץ על קו המים מולכם, וצוות של עובדי הריזורט מקבלים את פניכם בשירה ונגינה. יורדים מהסירה, מקבלים מגבת קרה, משקה פירות אלכוהולי, עוגיות ועוד ועוד.

וזה בדיוק מה שהיה. למה כל הטוב הזה מגיע לנו? אז בקיצור, הגענו לשלושה לילות בריזורט El Rio Y Mar.

כהרגלנו, לאחר סיור בריזורט, לקחנו את ציוד השנירקול שלנו ונכנסנו למים הצלולים לצפות בלהקות של דגים ובהרבה אלמוגים יפים. הריזורט מושקע מאוד, יש בו חנות, ציוד צלילה, סוכנות טיולים, מסעדה עם אוכל מעולה, חדר פינג פונג, כדורעף כל יום אחרי הצהריים, קיאקים, סאפ, ספא על המים ועוד ועוד.

הריזורט מציע מגוון טורים, במחירם משתנים בהתאם לגדול הקבוצה. החלטנו לצאת לטור עם עוד 4 אנשים נוספים מהריזורט, כך שהמחיר לאדם היה סביר (מחיר הטור כולל ארוחת צהריים). הטור היה מושקע מאוד וכלל מספר יעדים, ובין היתר, מעיין חם, לגונות שונות, ותצפיות שעד היום אני מתקשה להאמין שראיתי בעצמי. מזמינה אתכם להתרשם מהתמונות הבאות:

אחרי ימים כל כך עוצמתיים בקורון, ועם הרבה חשק לחזור בדיוק לאותו המקום בעתיד, עזבנו את הריזורט (כמובן שעל טקס הפרידה צוות המלון לא פסח, וכיבד אותנו בנוכחותו ובשירתו) ונסענו לכיוון המעבורת לאל נידו.

שימו לב – יש 2 מעבורות מקורון לאל נידו: האחת מהירה (כ-5.3 שעות) והשניה איטית מאוד (ב-8 שעות).

מומלץ להזמין כרטיסים למעבורת המהירה מבעוד מועד דרך הסוכנויות בקורון (בדרך כלל הכרטיסים נגמרים מהר ולא ניתן לשריין מקום). בשעה טובה הגענו לנמל באל נידו, שבאי פאלאוואן, ומשם לקחו אותנו נציגי הריזורט בסירת מנוע לריזורט הבא: Cauayan Island Resort.

בקרבת אל נידו, יש מספר איים שהם די קטנים בגודל שלהם, ובהם ריזורטים מאוד יוקרתיים, שלרוב יש להזמין מקום מספר חודשים מראש. יש כל מיני הבדלים קטנים בין הריזורטים השונים. אנחנו קיבלנו המלצות על מספר ריזורטים (למשל מטינלוק, אפוליט, קאוואיאן), אך לבסוף החלטנו ללכת עליו.

כפי שכבר ציינתי לא פעם במהלך הכתבה, כמעט בכל מקום אליו הגענו הרגשנו שהגענו לשיא של הטיול, ולמקום הבא יהיה מאוד קשה להתעלות על מה שזה עתה חווינו. אז הנה. שוב התבדיתי. פשוט לא להאמין לאן הגענו. זה באמת המקום הכי אקזוטי שראיתי בחיי – בין אם זה במציאות ובין אם זה בסרטונים/ סרטים/ תמונות.

אי מבודד לחלוטין, פראי לגמרי, ובו ריזורט מעוצב שמשתלב בצורה מושלמת עם הטבע, בקתות על המים – כן, כן, ממש על המים! Baby Sharks ששוחים קרוב לחוף ורואים אותם דרך המים השקופים והצלולים, מתחם ספא, בריכת אינפיניטי, אוכל מדהים(!), קוקטיילים טעימים, ושוב עולה השאלה המתבקשת – למה מגיע לי כל הטוב הזה?

אנחנו כבר לקראת סוף הטיול, המחשבה שתכף כל זה נגמר קצת גורמת לחרדה, אבל מהר מאוד מתעשתים על עצמינו ומבינים שאנחנו צריכים להמשיך לנצל פה כל שניה ושניה. חוץ מלנוח בריזורט, ועוד לנוח ועוד קצת לנוח, יצאנו לטיול של חצי יום עם מדריך הצלילה המקסים של הריזורט. הפלגנו בין האיים באזור ועשינו שתי צלילות – מהיפות ביותר שהיו לי בפיליפינים!

ואם יש דבר שבאמת אסור לכם לפספס בריזורט הזה – זה צפייה בשקיעה מהצד השני של האי (הצד שממנו מגיעים לאי). תשאלו את אחד העובדים מה הנקודה הטובה ביותר לצפייה בשקיעה, הם כבר יובילו אתכם לשם.

אחרי שני לילות שבהם כמעט לא היה אפשר להירדם מרוב הלם והתרגשות מהחוויה, הגענו ללילה אחרון באל נידו. ישנו בריזורט Village Resort, הנוף היה מטריף, אבל בכלל לא מצדיק את המחיר הגבוה, כך שאם יש לכם אלטרנטיבה אחרת – אולי עדיף.

ביקרנו בחופים השונים באזור, אכלנו במסעדה המפורסמת Altrov (שבדרך כלל צריך לעמוד הרבה מאוד זמן בתור בשביל לתפוס שולחן),שאכן הייתה מצוינת.

ביום שלמחרת החלטנו לוותר על הטורים שכולם מדברים עליהם, ופשוט לקחנו קיאק ושני משוטים, ובמשך הרבה מאוד שעות שטנו לנו במפרץ המטריף, בין איים וחופים, מים טורקיז, אלמוגים, דגים, מערות והרבה הרבה רגעים קסומים.

אין לנו ספק שהטורים A B C D הם מיוחדים ויפים, אבל הרגשנו שראינו כל כך הרבה, ועל ה-וי הזה אנחנו בהחלט יכולים לוותר, ובלב שלם. לידיעתכם, רוב ההמלצות שקראנו, הן על הטור של איוואן.

בעצב רב, אבל מסופקים בטירוף, עולים על טיסה מאל נידו למנילה (מומלץ בחום להזמין את הטיסה כמה שיותר מראש, כי בתקופתינו לא היו הרבה טיסות, והמטוסים קטנים יחסית – 50 מקומות).

נחתנו במנילה, ובחרנו לישון במלון Belmont Hotel Manila בשל הקרבה שלו לשדה (יש שאטלים חינם!). אגב, זה בהחלט המלון שזכה בתחרות ה- Happy Honeymoon המושקע ביותר!

בבוקר למחרת עלינו על טיסה להונג קונג ליומיים אחרונים בעיר ומשם חזרה לישראל.

אני לא בטוחה שניתן להעביר את החוויה שחווינו בפיליפינים באמצעות מילים ותמונות. אבל אני בהחלט מאחלת לכם שתזכו לטעום מכל הטוב הזה שיש להם להציע – האנשים, האוכל, הריזורטים, האיים, החופים, הטיולים, האלמוגים, הדגים, והשקט. בעיקר השקט. אנחנו בטוח נחזור. תהנו!

הערות כלליות:

1. אם אתם מגיעים לתקופה של בין שבועיים לחודש, ואתם באים לנוח ו”ליהנות מהרגע” – ממליצה לכם לבחור בין 2 ל-4 איים, ולא להתפזר יותר מדי.
2. בכוונה לא פרסמתי מחירים של הריזורטים – תבדקו בבוקינג.קום (מניחה שהם משתנים מעונה לעונה).
3. לטעמי, מומלץ להישאר בכל ריזורט לפחות 2 לילות.
4. לא ציינתי את המחירים של האטרקציות כי הם באמת לא יקרים (ומודה שלא כתבתי לעצמי כמה כל דבר עלה, אבל לרוב עלות האטרקציה לא תהווה שיקול עבורכם (למעט הצלילות וחלק מהטורים שאכן יקרים בחלק מהמקומות).
5. אני חושבת שטסנו עם כל חברות התעופה בפיליפינים, וסה”כ היה בסדר גמור. מה שהנחה אותנו היה בעיקר המחיר ושעות הטיסה.
6. הריזורטים מציעים שירותי הסעה, ולמעשה דואגים לכם להכל (גם ברמה של לתאם עם הריזורט הבא את ההגעה שלכם ואת הנקודה ממנה יאספו אתכם), ואף ברוב המקומות שאנחנו היינו השירות היה ללא תשלום.
7. סובלים מבחילות וממחלת ים? זה הזמן להצטייד במספיק כדורים נגד בחילות – כדי שחלילה לא תהיה דקה בטיול שבה לא תרגישו מקסימום הנאה.
8 .אם אתם בירח דבש – תמיד תציינו את זה בעת הזמנת המלון – רוב המלונות יפנקו אתכם בעוגה/שוקולדים/ או רק ברבורים ממגבות ופרחים.
9 .גשם מפחיד אתכם? גם אותנו. אין מה לעשות עם זה – זה פשוט עניין של מזל. נסו להיות גמישים כמה שניתן, ולהתאים את היעד הבא שלכם בהתאם למזג האויר הצפוי.
10. נוח מאוד להשתמש במנילה (בעיקר) באפליקציית מוניות Grab.
11. הפיליפינים מקום מאוד בטוח ולכן אין מה להיות בחרדה, או להיות בתחושה מתמדת שרוצים לפגוע בכם. עם זאת, תמיד כדאי לשמור על עצמכם ולהיות זהירים.
12. תבדקו עם מרפאת מטיילים איזה חיסונים אתם צריכים להשלים בטרם הנסיעה – זה חשוב!
13. יש המלצות רבות על סים מקומי לנייד. ההמלצה שלי – יש מספיק נקודות WiFi באזורים המתויירים.

רובכם בוודאי מכירים את העבודה של אורי מגנוס מסצנת הגלישה המקומית. הפעם הוא בחר להתרחק מהחוף והשמש ולצאת לטיול מסוג אחר בקמצ'טקה, השילוב שבין טבע פראי וגלישה במקומות שונים מאותו נוף מוכר.

קמצ'טקה: הגעת ליעד

חצי האי מאכלס מגוון של בעלי חיים הנהנים משטחים נרחבים הרחוקים מכל סימן של ציוויליזציה. אותו טבע ומגוון הוא זה שמושך צלמים ומטיילים לחוות את האזור במלוא עוצמתו.

"במשך כ- 4 ימים תצפתנו באגם Kuril על קהילת דובים במרחק של כ- 10-50 מ' מהם, מהזריחה ועד השקיעה. זו הייתה אחת החוויות החזקות שהיו לי, לראות כיצד חיה כל כך מרשימה מתנהלת בסביבה הטבעית שלה. בנוסף, יצא לנו לראות קבוצות של לוויתנים במהלך 2 ימי הפלגה בקטמרן באזור".

מהו הרגע בו הכי נהנית בטיול?

"היום האחרון לטיול היה מושלם. ישנו באותו הלילה באוהל כשמעלינו מיליוני כוכבים ושקיעה אחת בלתי נשכחת. כחלק מהטיול יצאתי למסע בן 3 ימים עם קהילת הגולשים המקומית "Snow Wave Kamchatka", הרגשתי שכל החלומות ומה שדמיינתי לפני הנסיעה מתגשם במקביל.

כולם שואלים אותי מה המקום המועדף עלי מכל הטיול, חשוב להבין שיש כל כך הרבה מה לראות שפשוט לא נשארים בנקודה אחת".

היעד שכולם חייבים לבקר בו

כיום ניתן לבקר באזור באופן עצמאי או במסגרת של קבוצה מודרכת, עם זאת חשוב לקחת בחשבון את היתרונות והחסרונות בעיקר כשמדובר באזור כה מרוחק.

"אני חושב שזה יעד שמתאים בעיקר למי שרוצה לחוות טבע ולראות נופים שהוא לא יוכל למצוא בשום מקום בעולם. המקומיים אדיבים מאד וגם קהילת הגולשים איתה טיילתי קיבלה אותי עם דלת פתוחה ואירחה אותי ממש כמו בן משפחה.

כן אוסיף ואמליץ לצאת במסגרת של קבוצה מכיוון וחלק מהמקומות בעיקר לחובבי הצילום דורשים אישורים שיש להסדיר מראש. בטח אם רוצים לבקר באגם Kuril (חוויה שאסור לפספס) ולשהות קרוב לדובים ושלל החיות שנמצאות שם".

גולשים, מטיילים ומי שחובב הרפתקאות זה חייב להיות היעד הבא שלכם.

אספנו עבורכם 3 הצעות לטרקים קצרים ומהנים שלא יגזלו מכם זמן רב מידי!

נפאל היא כבר מזמן לא רק יעד של טיול אחרי צבא, מדי שנה היא מושכת אליה מטיילים מכל הגילאים. איך אפשר להספיק את מגוון הטרקים שיש למדינה להציע?

אספנו עבורכם 3 הצעות לטרקים קצרים

ארזתם את התרמיל, ארגנתם את כל הציוד הנדרש והנה אתם מתכננים לצאת לאחד מהטרקים עליהם קיבלתם המלצות עוד מהארץ. בנפאל תוכלו למצוא מגוון טרקים המתאימים לכל הרמות וסוגי המטיילים ממשוחררים טריים ועד משפחות עם ילדים.

תמיד עולה השאלה מתי היא העונה המומלצת להגיע לנפאל, ניתן לבחון את עונת הסתיו מאמצע ספטמבר ועד דצמבר עם מזג אוויר יחסית נוח. שימו לב, כי בכל מקרה יש לצאת לטרק עם ציוד המתאים ביום אחד ל-4 עונות, בגבהים מזג האוויר עלול להשתנות בפתאומיות. כמו כן, צאו לטרק עם מדריך מסוכנות מוכרת על מנת שתוכלו ליהנות מהחוויה והנופים המדהימים.

טרק פון היל (Trek Poon Hill)

משך זמן: כ-3 ימים.
גובה: 3,200 מטר.
עונות: ספטמבר – נובמבר | מרץ -– מאי.

ההטרק מהווה למעשה היכרות ראשונית עם האזור. מדובר במסלול קל יחסית, במהלכו בין תוכלו להתרשם מהכפרים ולספוג את התרבויות המקומיות של קהילות גורונג ומגר. כדי להגיע לנקודה הגבוהה ביותר של הטרק, תעלו במדרגות רבות דרך ג'ונגלים ומעל נהרות כשמסביב ניתן להתרשם מהנוף של ההרים הגבוהים בעולם. הנוף הוא פנורמי ותוכלו להתרשם מההרים הגדולים והפוטוגניים ביותר: דהוליאגירי, נילגירי, מחאפוחארה, אנפורנה ולמג'ונג. לצד המעיינות החמים של ג'ינו דנדה.

טרק הלמבו (Trek Helambu)

משך זמן: 5-7 ימים
גובה: 800 – 3,600 3,600-3,800 מטר
עונות: מרץ – יוני | ספטמבר -– דצמבר.

הלמבו – אזור כפרי הממוקם במרחק של כ-80 ק"מ מקטמנדו. מסלול הלמבו לוקח בדרך כלל כשבוע. מדובר במסלול מעגלי, שבהתחלה מטפס על הצוק שיוופורי עם תצפית מדהימה אל מרכז ההימלאיה. בהמשך תגיעו לעמק הלנגטנג, המוכר גם כ-"-"עמק הקרחונים" שמשני צידיו של העמק מתגלה נוף מרהיב של ההרים. חלקו התחתון של העמק מציג יער אורנים עם נהרות שזורמים בקצב איטי ונחלי הרים שזורמים בקצב מהיר במיוחד.

בהמשך ניתן להלך בין פסגות עטופות שלג, כרי דשא במרחב ולחוות תנאי טבע פראי. בחלקו העליון של העמק ישנם גשרים המשתרעים על סלעים מגושמים, המספקים למטיילים מעברים עטופים בערפל מעל אגמים זעירים עם קרחונים בליווי ציפורים מזנים נדירים, צמחיה פראית והמון פרחים. בנוסף, תעברו גם דרך כפרים ותוכלו לראות כיצד מגדלים יאקים ואפילו – איך מספקים מי שתייה לקטמנדו דרך מנהרות מיוחדות.

טרק נגרקוט-דוליקל (Nagarkot to Dhulikhel)

משך זמן: יום אחד
גובה: 1,350 -– 2,300 מטר
עונות: מרץ

אם נקודת היציאה שלכם היא מנגרקוט לדוליקל, רוב הדרך תהיה בירידה. מדובר במסלול מאד קצרקצר יחסית עם , נופים פנורמיים מרהיבים להרים, מהם תוכלו להתרשם בעיקר בימים בהם מזג האוויר בהיר. ניתן אף לשלב עצירה בדוליקל וליהנות מהאוכל המקומי.

ח

חילוץ מההר בטורקיה / זיו צויגהפט

"החיים זה מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תכניות אחרות" זיו מציין, שהתוכניות שלו ושל חבריו כללו גיוס לצה"ל ולא אשפוז ושיקום בבית החולים. בזמן שהותו במחלקה, אחת המתנות אותה קיבל היה ספר של ויקטור פראנקל – 'האדם מחפש משמעות'. בספרו מתאר פראנקל את חוויותיו בזמן השואה, אותן חוויות אשר תרמו לעיצוב השקפת עולמו. באחת השורות צוטט משפטו של ניטשה, 'אדם שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך'. באותם רגעים, ה-'למה' של זיו היה מאוד פשוט – לחזור ללכת.

בסירובו לקבל את רוע הגזרה שנחתה עליו התחיל זיו במסע אשר הוביל אותו כיום להיות לאחד מספורטאי הסיבולת המובילים בישראל. השאיפה למצוינות ולהישגיות איננה מיושמת רק בעולם הריצה, התובנות והכלים אותם רכש באותה התקופה משמשים אותו כיום בתור סטודנט לתואר שלישי במכון ויצמן למדע.

המירוץ אחרי הזמן

"אני חושב שישנם הרבה קווי דמיון בין עיסוק מדעי לבין ריצה למרחקים ארוכים", זיו מציין שהכלים אותם צבר במהלך אלפי קילומטרים על הרגליים, כמו נחישות, התמודדות עם קשיים, משברים וניהול זמן נכון משמשים אותו גם כחוקר. "חשוב לי לציין שגם מתרחשת הפרייה הפוכה" – זיו, מסיים השנה את הדוקטורט שלו כחוקר שעונים ביולוגיים במעבדתו של פרופ' גד אשר. אותו שעון הוא מנגנון בתוך התאים שלנו, הוא זה שלמעשה מתאם בין ההתנהגות והפיסיולוגיה לבין הזמן. "ההבנה מה מתרחש בגופי בכל זמן נתון עוזרת לי מאוד בתכנון אסטרטגיית המרוץ שלי".

אז איך הוא מספיק את הכל? שאלה טובה. "הקושי הכי גדול שלי הוא לקום בבוקר, אני מאוד אוהב (וגם צריך) לישון. השינה היא חלק משגרת האימונים, היא מרכיב חיוני בהתאוששות. שגרת האימונים איננה כה אינטנסיבית כמו שבוודאי אנשים מאמינים. בדרך כלל אני מתחרה בין שניים לארבעה מירוצים במגוון של מרחקים (בעוד המרחקים האהובים עליו הם 90-130 ק"מ). רוב התחרויות מתקיימות בארץ, אך מידי פעם אני מנסה גם לרוץ בחו"ל".

למקומות, היכון צא

ברקורד שלו יש כבר לא מעט מרוצים מרשימים ביותר, הארוך מבניהם הוא מירוץ השליחים "הר לעמק" אותו זיו רץ לבדו, וגמע את המרחק הבלתי נתפס של 217 ק"מ (המרחק הלוך וחזור בין ת"א לבאר שבע) ב-26 וחצי שעות של ריצה רצופה. מבחינתו ההישג הגדול ביותר הוא סובב המון בלאן (מירוץ הדגל של עולם האולטרא), 167 ק"מ וגובה מצטבר של כמעט 10,000 מטר טיפוס! בתוצאה הישראלית הטובה ביותר – 28 שעות ו-20 דקות.

"היום הריצה היא כבר לא מה שהייתה בהתחלה, פעם רצתי בעיקר בשביל להוכיח לעצמי ולרופאים שאני מסוגל להכל. כיום אני מאמין ביכולות שלי והריצה היא כבר דרך חיים, בה אני מוצא את עצמי רץ במקומות מוכרים ואקזוטיים, בין אם זה בנסיעה האחרונה שלי לנפאל, הרי הדולומיטים וזו רק תחילת הרשימה. אני מאמין שהגלגול הבא של הריצה יהיה ביכולת שלי להשפיע ולתרום גם לאחרים. בשנים האחרונות התחלתי לספר את הסיפור שלי במסגרת של הרצאות. יצא לי לפגוש ולדבר אל מול קהלים מאוד מגוונים, מילדים ועד למבוגרים, מחיילים עד למפקדים בכירים, מנהלים ואפילו אסירים. אני לא מתיימר להיות קואצ'ר, ממש לא!, המגע הישיר הזה יוצר אצלי תחושה מאוד חזקה של שותפות לדרך, לפעמים אני מצליח להשפיע על אחרים, ולפעמים הם עלי".

כיום זיו ממשיך לדחוף את קצה גבול היכולת, להתאמן ולצד הרבה נחישות הוא הופך שוב ושוב, את חלומותיו ויעדיו האישיים למציאות. ובין אם הוא נמצא בארץ או בחו"ל במהלך מסעותיו הוא מדגיש בפני כולם כי הם מסוגלים להרבה יותר ממה שהם חושבים וכי גבול היכולת האישי שלהם נקבע אך ורק על ידם.

כעת אתם יכולים להמשיך ולקחת חלק במסע האישי שלו ולמצוא על הדרך את ה-"למה" שלכם- זיו צויגהפט

אז רגע לפני שמתחילים לתכנן את הטיול כדאי להכיר את האזורים השונים במדינה. כל אזור מספר סיפור קצת אחר, מנגינה מיוחדת משלו, סגנון לבוש, שפה ומנהגים.

צפון אתיופיה

אזור המפגיש אותנו עם ההיסטוריה והמורשת האתיופית. מבט אל ההיסטוריה שמחזיר אותנו עד לתקופת מלכת שבא (המאה ה-10 לפנה"ס). לאחר הקשיים שבממלכת אקסום, הועבר מרכז הכובד של ההמלכה לאזור לליבלה שם הוקמו הכנסיות המרהיבות שנחצבו באבן. לליבלה, כמו ממלכת אקסום, ידעה גם היא תקופות קשות והממלכה האתיופיות הועברה לאזור העיר גונדר, הידועה בארמונות וכנסיות בתקופה שהחייתה את הנצרות. מגונדר הועבר מרכז השלטון למקלה, כיום בירת מחוז תיגראי ומשם במסע הרחבת גבולות נוסדה אדיס אבבה, הבירה מאז ועד היום.

צפון אתיופיה הוא חבל ארץ בעל עבר היסטורי עשיר ואתרים חשובים ביניהם כנסיית העיר אקסום, הכנסיות של לליבלה, הארמון בגונדר וכנסיות תיגראי.

הנוף המאפיין את האזור הוא הררי, ירוק ושופיע כאשר בשיאו רכס הרי הסימיאן "השחמט של אלוהים" שפסגתו נישאת לגובה 4,533 מ'. באזור צפון-מזרח משתרע מדבר הדנקיל, מהמדבריות החמים בעולם ומקום מציאת המאובן של לוסי- האם הקדמונית של האנושות. שם גם ניתן לחזות בפלא הלא הוא הר הגעש- ארטה אלה, הזדמנות יוצאת דופן לעמוד בלוע הר געש ולצפות בלבה.

מסלולי טיול ונקודות נוף מרכזיות- מפלי טיס אבאי, הרי הסימיאן, הרי האבונה יוסף, מדבר הדנקיל.

תמונה: ניר נוסבאום

מרכז אתיופיה ומזרחה

כאן נחשף בפנינו סיפור שונה לחלוטין מצפון המדינה, ומייצג את הרב גוניות התרבותית והאתנית באתיופיה החל מעיר הבירה המודרנית אדיס אבבה מחדף ועד להרר העיר המוסלמת הראשונה באתיופיה, בעלת האווירה הקסומה והמיסטית השוררת בסמטאות, מאידך.

מרכז אתיופיה עשיר במחוזות בעלי תרבות, נופים וחגים השונים מאד משאר המדינה. נוסף על כך, במרכז אפשר למצוא את שאשמני, בירת הראסטפארי העולמית, את בני שבת הארומו, בעלי התרבות המרתקת וכן את אנשי המזרח. אי אפשר שלא להזכיר את האגמים הגדולים והמעיינות החמים הרבים, שחלקם מהווים אתרי נופש. אם נוסיף לכל אלה את הרי הבאלה, את מערות סוף עומאר ואת האגם הוולקני של וונצ'י, נקבל בליל של תרבות, אנשים ונוף.

מסלולי טיול ונקודות נוף מרכזיות- הערים המרכזיות: אדיס אבבה, הרר ושאשמני. ערי הנופש: אווסה, דברה זית, וונדוגנט וסודרי. מסלולים: הרי הבאלה, סוף עומאר וונצ'י.

תמונה: דוד מאיר כהן

דרום אתיופיה

הסיפור המרכזי כאן הוא האנשים. בחלק גדול של דרום אתיופיה מפוזרים שבטים רבים ומגוונים שהמפגש עם אורח חייהם לא יכול להשאיר אף אחד אדיש. החל משבט המורסי בעל הצלחות בשפה של הנשים, הגברים החסונים המעטרים את גופם בתכשיטים, וכלה בבני שבט ההאמר, שכחלק מהליך הנישואין צריכים לעבור טקס קפיצה על שוורים. הדרום הוא אזור מרתק מלא היסטוריה חיה לצד שמורות טבע ייחודיות ושווקים.

מסלולי טיול ונקודות נוף מרכזיות- השבטים, דורזה, ארבע מינצ', נצ'יסר.

תמונה: טל שלסקי

מערב אתיופיה

החלק הפחות מתויר ומוכר במדינה, מעטים בוחרים לטייל בו. החל משנת 2011 שבה זכתה דרום סודאן לעצמאות , לאחר שנים רבות, והתנתקה מצפון המדינה. הגבול בין סודאן לאתיופיה אינו יציב. במהלך ביקוריי, ההגעה למערב המדינה הייתה כרוכה לעיתים במעבר באזורי סיכון, על כן נמנעתי מלהגיע לשם. אך אני מלא תקווה כי עוד אזכה לגלות את מערב אתיופיה ולגלות מנתיביה.

הכותב- אברהם רבינוביץ-זוהר הינו מחבר ספר הטיולים לאתיופיה "המדריך למטייל באתיופיה- אנשים, נופים, תרבות".

נפתח באזהרה כללית שנוגעת לתחבורה:

אתם אלו שבוחרים את הנסיעה, לא היא אתכם. אל תיפלו בפח; אל תיענו למי שעט עליכם בנחמדות ברחוב או באקראי, אלא בחרו באופן מושכל את הנהג ואת כלי התחבורה. באזורי תיירות יש משרדים שמתמחים בנסיעות לתיירים. קנו כרטיסי נסיעה אך ורק בחברות תיירות מוכרות וידועות והשתמשו באמצעי תחבורה מודרניים ככל הניתן. הנסיעות לרוב ארוכות מאוד, לכן וודאו שהנהג במצב כשיר לנהיגה ושהוא נח מדי פעם. אין נהג שיכול לנסוע בצורה תקינה במשך 20 שעות ברצף, לכן עליכם להיות ערניים ולוודא בעצמכם.

אזהרות נוספות במהלך נסיעות ושימוש באמצעי תחבורה

1. לנוחתים בשדות תעופה זרים – שימו לב שישנם נוכלים האורבים לתיירים כדי להסיע אותם לטיול שכולל לכאורה הכול: השכרת צימרים, מלונות, תחבורה ושאר שירותים. אל תיפלו בידי אותם "מומחים". בכל שדה תעופה יש משרד שדרכו ניתן לשכור מונית – שם לא רק שבטוח יותר לשכור אמצעי תחבורה, אלא סביר להניח שגם במחיר זול יותר.
2. אוטובוסים ורכבות – חשוב לנסוע אך ורק בקרונות או באוטובוסים המיועדים לתיירים ולא למקומיים. נכון, לרוב אמצעי תחבורה מקומיים זולים יותר, אבל בתור מטיילים / תיירים הבטיחות מתעלה על החיסכון. נסיעה באמצעי תחבורה ציבוריים למקומיים חושפת אתכם לסכנות שאתם לא רוצים לקחת בהן חלק. זכרו – אינכם מקומיים, אלא תיירים, מה שהופך אתכם ליעד הנוח ביותר לתקיפות, לעוקץ ולשוד.
3. נהיגה – באופן כללי כדאי לוותר על נהיגה עצמאית בארצות לא מפותחות. אם אנחנו לא מכירים את התרבות וסגנון הנהיגה במקומות שבהם אנחנו מטיילים, חוסר מיומנות משמעותו סיכון, וחוסר הסתגלות עלול לעלות בתאונה קטלנית. לדוגמה, בהודו ובתאילנד נוהגים בצד ההפוך של הרכב ושל הכביש והתנועה איננה בעלת אותם מאפיינים כמו בבית. נהיגה במדינות מתפתחות כרוכה במשתתפים רבים בתנועה, מכלי רכב משונים ועד לבעלי חיים מגוונים (שמסתובבים בכביש או משמשים כאמצעי תחבורה). לרוב, התנועה מתבצעת נגד הכיוונים ולכל הכיוונים.
4. אופניים ואופנועים – הנסיעה בכלי תחבורה אלו מחייבת מיומנות גבוהה, במיוחד בטיולי אקסטרים ובתנאי שטח קשים. ללא מיומנות אישית גבוהה לא מומלץ לצאת להרפתקה הזו. ללמוד לרכוב על אופנוע או אופניים במסגרת תנאים לא מוכרים או קשים הוא מהלך מסוכן ביותר. כיום, פגיעות ופציעות רבות של מטיילים נגרמות מרכיבה של אנשים לא מנוסים. לכן זכרו – אם אינכם רוכבים מיומנים, קחו הזדמנות אחרת ללמוד את "התורה" ולאו דווקא בתנאים לא מוכרים. מסעות אופנועים הם מסוכנים ומומלץ מאוד להתייחס לחוויה זו, בין אם אתם הנוסעים או הנהגים, ברצינות, במקצוענות ובשיקול דעת. קטנועים להשכרה הם אטרקציה נפוצה ומקובלת שגובה מחיר בתאונות. אם אתם בוחרים בה, הפעילו שיקול דעת ונהגו במתינות. דאגו להשיג ולהשתמש בקסדה גם אם זה לא מקובל או שמבקשים עליה תשלום נוסף. אם תשמעו את המשפט "כולם נוסעים פה בלי קסדות" דעו לכם שיש גם נפגעים וזו סיבה מצויינת להתעקש לשמור על הראש שלכם.

דןדן שפייזר, בן 24 מירושלים החל לטפס לפני 3 וחצי שנים במהלך שירותו הצבאי ומאז הטיפוס מהווה חלק גדול מחייו.

בדצמבר 2016 הוא יצא למסע שהתחיל יחד עם המטפס עמוס אבידני, במטרה לכבוש את הפסגות של דרום אמריקה בעיקר בשביל הטיול וההנאה שבטיפוס עד שמצא את עצמו עושה את כל הדרך להרים בצפון אמריקה.

המסלול: יצאנו לדרך

"עשיתי את המסלול הרגיל, בואנוס איירס ומשם טיסה לאושוואיה. למרות שההגעה לאל צ'לטאן היא זו שגרמה לי להבין שמאותה נקודה כל החיים שלי עומדים להשתנות. נוכחתי לגלות שאני נמצא באחד המקומות שכל מטפס אלפיני שואף להגיע אליו לפחות פעם אחת בחיים.

טורס דל פיינה, ארגנטינה // דןדן שפייזר

להבדיל מאחרים הגעתי לשם יחסית עם ניסיון מועט ולמדתי את הדברים תוך כדי תנועה במה שאני אוהב לקרוא- אחד מבתי הספר הקשוחים בעולם לטיפוס. מזג האוויר שם לא צפוי, יש הליכות ארוכות עם ציוד ושילוב של תוואי שטח שנע בין קרח, שלג וסלע.

"מכאן היה ברור שנתקדם לקראת האתגר הבא,  אחרי שעשינו את הקרטרה אוסטרל בצ'ילה, העברנו עוד שבוע של טיפוס ב-פריי ועוד שבועיים של טיפוס ספורטיבי ב- Piedra Parada אתר שנמצא שלוש שעות נסיעה מהעיר Esquel בארגנטינה".

ארגנטינה // דןדן שפייזר

"משם המשכנו לסנטיאגו, בירת צ'ילה ועשינו השלמות ציוד "אלפיני" לקראת הפרק הבא של הטיול באזור המדינות בוליביה ופרו.

בבוליביה טיפסנו על ההר המפורסם "Huayna Potosi" למרגלות העיר לה-פז ובזמן שנשאר לא ויתרנו על ביקור בג'ונגלים ובאזור מדבר הסלאר.

פרו מבחינתי הייתה אחד מרגעי השיא של הטיול. החודש הראשון במדינה הוקדש בעיקר לטיולים רגליים וביקור באתרים תיירותיים. בעוד החודש השני היה מוקדש כולו לטובת טיפוס מסביב לעיר הווארז הממוקמת למרגלות רכס האנדים המושכת אליה מדינה עונה אלפי מטיילים ומטפסים מרחבי העולם. אחד מרגעי השיא היה טיפוס על ה-אלפמאיו, הר שנחשב ע"י מטפסים רבים להר היפה בעולם בגלל צורתו שנראית כמו פירמידה".

מחנה באלפאמיו // דןדן שפייזר

טיפוס קרחון בפרו // דןדן שפייזר

טיפוס בהווארז, פרו // דןדן שפייזר

"בחודש יולי (לאחר כמעט חצי שנה של שהייה ביבשת) טסתי מבוגוטה, קולומביה לוונקובר, קנדה שם פגשתי את אחי וחבר נוסף מהבית היודעים גם הם באהבה לטיפוס. קנינו רכב והתחלנו טיול בין אתרי הטיפוס המפורסמים של קנדה וארה"ב ביניהם: סמית' רוק, הפארק הלאומי באנף, יוסמיטי וסיירה נבדה".

יוסמיטי פארק // דןדן שפייזר

הפארק הלאומי באנף, קנדה // דןדן שפייזר

למסע הצטרפה בשלב מסוים גם שאר המשפחה כך הצלחנו לטייל בין פארקים לאומיים נוספים, לבסוף המסע הסתיים לאחר 11 חודשים בחזרה ישירה מניו יורק".

גיא פטאל, בן 26 במקור מהישוב הר אדר הנמצא בהרי ירושלים, גר כיום בוויסלר, קנדה. את האהבה שלו לצילום גילה כבר בגיל 13 ועם קצת עזרה מההורים רכש את מצלמת ה- DSLR הראשונה שלו. במהלך השנים הראשונות צילם בעיקר נופים, שווקים ואזורים אורבניים ותוך כדי שילב צילום אקסטרים.

הוא התחיל לגלוש סקי וסנובורד יחד עם אביו ברחבי אירופה ולאחר השחרור מהצבא הוא טס לטיול סקי שממשיך עד עצם היום הזה.

לעולם בעקבות החורף

הביטוי "Winter is coming" מוכר לרובכם, במקרה של גיא לא צריך לחכות לחורף. הוא העביר את זמנו בין אירופה וקנדה כדי להתמקצע ולתעד את הספורט הלבן.

"אני חושב שהמשיכה שלי לצלם דווקא ספורט חורף באה מהאהבה שלי לנוף ההררי ולסקי בכלל. חוץ מגלישה אני אוהב לבלות זמן בהרים, לטייל, לטפס ולהעריך את היופי של הטבע. לצלם סקי וסנובורד מחוץ למסלולים זה האתגר האמיתי מכיוון שאתה מקבל רק הזדמנות אחת. ברגע שהגולש משאיר את הסימנים שלו על הפאודר הטרי אי אפשר לצלם את אותה תמונה שוב. צריך תמיד להיות דרוך ובטוח באיך שאתה רואה את הפריים".

הרבה צלמי סטילס היום עוברים לצילום בוידאו, מה אתה מעדיף?

"ללא ספק צילום סטילס, מהסיבה הפשוטה שאני חושב שאין דבר מרשים יותר מללכוד רגע אחד שיכול לספר סיפור שלם. האתגר הוא עצום ואין כמו ההרגשה כשאני יכול לחלוק תמונה אחת עם כל כך הרבה אנשים".

מה מיוחד בסגנון הצילום שלך?

"הסגנון שלי משלב צילום של נופים ואנשים בתנועה. הרבה פעמים כשאני חושב על רעיון לתמונה ומתכנן את הקומפוזיציה אני ניגש כאילו אני מצלם תמונת נוף ולאחר מכן מחליט איך לשלב את הגורם האנושי בתמונה".

ראינו את התמונות שלך במגזינים שונים ברחבי העולם, ספר לנו איך זה התחיל?

"אני מאמין גדול בפיתוח עצמי תוך ניסוי וטעייה, לא למדתי במסגרת מקצועית. עם זאת, זכיתי בשתי תחרויות צילום חשובות בתעשיית ספורט החורף. הראשונה היא "King of Dolomites" ב-2015 באיטליה והשנייה היא זכייה ב-"Deep Winter photo challenge" בקנדה, אחת הסיבות המרכזיות לכך שאני גר כאן היום. עיקר העבודה שלי מתרכזת מאז בשיתופי פעולה עם מגזינים שונים, מה שמרגש בכל פעם מחדש".

ומהו המקום המעניין ביותר בו יצא לך לטייל בעקבות הצילום?

"הייתי בוחר בנפאל, טיילתי שם עם מצלמה אחת קטנה שהייתה עלי כל הזמן ותיעדתי את כל מה שקורה מסביבי. התרבות, הנופים, האנשים, האוכל, השווקים, הצבעים ואפילו הריחות. הרגשתי כאילו חזרתי לגיל 14 כשהתחלתי לצלם עם אותה תשוקה אדירה. אני יודע שאני שעוד אחזור לשם".

לאיזה יעדים בעולם אתה עוד רוצה להגיע?

הצילום כבר לקח אותי לרחבי אירופה ועד לקנדה. כבר כמה שנים שאני רוצה לטוס לצלם ולגלוש ביפן. הרבה לא יודעים אבל יורדת שם כמות השלג הגדולה ביותר בכל חורף. במהלך החודש אני צפוי לטוס לשם למשך שבועיים לצלם, אני מאד מתרגש".

ומה התכניות הלאה?

"אני רוצה להמשיך ולפתח את עצמי בעיקר מבחינה עסקית ולהמשיך ליהנות מכל החוויות המדהימות שאני עובר. כמובן שגם מתוכנן בקרוב ביקור מולדת, משהו שנדחה כבר יותר מדי זמן".

אחר כל התמונות והמסעות תוכלו לעקוב דרך חשבון האינסטגרם Guy Fattal Photography

בעוד חילוצים בתנאי שטח קשים ולאחר אסונות טבע מרבים להגיע לכותרות, ישנם גם חילוצים שנועדו לסייע לנפגעים פסיכוטיים. בואו לגלות איך מצילים חיים.

כולנו מכירים את המשפט "חיים רק פעם אחת" או את המוטו הישראלי שמלווה את רובנו באווירת ה"יהיה בסדר", אבל אם אתם רוצים להבטיח שבאמת הכל יהיה בסדר, הגיע הזמן לקבל את המידע הנחוץ ולגלות מה עושים כשנתקלים בנפגעים פסיכוטיים.

ישנם מצבים שבהם אנחנו רוצים למתוח את הגבולות ולהתנסות בדברים חדשים, אנחנו בעד הרפתקאות אבל כל עוד לוקחים בחשבון גם את הסיכונים הקיימים – מכאן זו ההחלטה שלכם בלבד.

איך מזהים נפגע פסיכוטי?

פסיכוזה יכולה להיות מצב רגעי, חלקי או מתמשך, כאשר הפגיעה העיקרית היא בשיפוט המציאות. מתקיימת שבירה של היכולת להבחין בין דמיון למציאות. במרבית המקרים הלוקה בה יחווה חרדה ושלל תסמינים פיזיולוגיים, היתר יזכו לחוות פראנויה, מאניה, הזיות ובלבול חושים. ניתן להציל חיי אדם הנמצא בסיטואציה שכזו, אך חשוב לשים לב לתסמינים בהקדם ולאבחן את המצב.

זיהיתם מטייל עם התנהגויות חריגות? בדקו מתי הוא אכל או שתה לאחרונה, מתי הוא השיג שנת לילה טובה, שכן ייתכן ומדובר בתסמינים של אובדן שקט נפשי. תסמין נוסף הוא חושים מוגברים המובילים לרגישות סביבתית גבוהה ויכולת הבחנה גבוהה ברגשות של הסובבים אותו. נפגעים פסיכוטיים בדרך כלל יקחו ברגישות יתרה את דבריכם. האם הוא פעיל, נמרץ ומדבר בשטף באופן קיצוני, או לחילופין חסר פעילות לחלוטין ומוזנח.

תהליך החילוץ

הנפגע הפסיכוטי ברוב המקרים מאבד יכולות שכליות באופן בזמני, כך שהוא אינו שולט במעשיו אך באותה הנשימה הוא עצמו כאדם נוכח ומודע. מתחת לפסיכוזה, לפי התגלית של מגנוס מדובר בשמירת התבונה.

מתוך הניסיון של מגנוס נראה כי ישנה אפשרות ליצור קשר עם אותו אדם שבמבט ראשון נראה שאבד עמו הקשר, כאשר הכל תלוי בשליטה העצמית של המחלץ. התערבות של אדם שאינו מקורב באופן ראשוני מסייעת, שכן המעורבות הרגשית נמוכה יותר אל מול הנפגע.

חילוץ בזמן הנכון יכול להשפיע ולהבטיח 94% חזרה לחיים רגילים לאחר המקרה, ולכן יש לדווח בזמן אמת. ברגע שיצרתם קשר עם חברת מגנוס, בין אם זה טלפונית או דרך המכשיר הלווייני, מחלץ יגיע בשיתוף עם גורמים מקומיים ורלוונטיים ויסייע לנפגע ולסובבים אותו. שירותיו של המחלץ כוללים גם דאגה לכל צרכיו של הנפגע, החל מהלבשה, אוכל, טיפול והשגחה צמודה עד החזרה לארץ.

התהליך לא מסתיים כאן, אומנם הנפגע חוזר לסביבה מוכרת אך לעיתים נדרשת הדרכה נוספת גם לבני המשפחה כיצד לנהוג כעת ומה מומלץ, מתוך מטרה לנסות ולחזור לחיים רגילים במהירה. במידה והנפגע זקוק לעזרה נוספת, בידינו הכלים לסייע לכל אורך הדרך תוך הפנייה לגורמים רלוונטיים.

אלפי מטיילים בשנה בוחרים לצאת לטיול קצת אחר, לחוות תרבויות ועולמות מנקודת מבט שונה. האפשרויות להתנדבות רבות, החל מפעילות עם ילדים, הדרכה ועד שיקום של כפרים שלמים. השאלה היא איך יודעים במה לבחור?

הרצון להפוך את העולם למקום טוב יותר ולחוות את המקומות אליהם אנחנו טסים באמת, היא זו שלרוב מובילה את ההחלטה לצאת להתנדבות. רגע לפני שמחתימים את הדרכון מומלץ לבחון מהי המסגרת המתאימה ביותר לעשות זאת, להבין מה המניע שלכם ולחשוב גם על הצרכים של הצד השני אליו אתם מגיעים. אחרי שתגדירו מטרה תוכלו לעשות שינוי אמיתי לא משנה משך זמן הטיול.

שאלת השאלות: מה מתאים לי?

בוקר אחד קמתם והחלטתם שנכון לכם לצאת להתנדבות. השאלה המרכזית היא כיצד תדעו לבחור את החוויה שהכי מתאימה לכם? לפני שמתחילים, מומלץ לבחון את סוג העבודה בה תרצו לקחת חלק וחשוב מכל – להבין האם יש לכם את היכולות לעמוד בהתנדבות שבחרתם. כמו כן, אי אפשר להתעלם מהלוקיישן שבו ההתנדבות מתקיימת ולכן חשוב לוודא שהיעד מתאים לכם.

לאחר שבחרתם והגעתם למסקנה היכן אתם רוצים להתנדב, קחו לעצמכם רגע לבחון את משך הזמן שאתם מתכננים לשהות ביעד. כך לדוגמא, במידה ובחרתם להדריך קבוצות, או במידה והחלטתם להגשים את החלום ולפעול בסביבה עם ילדים, יש לוודא כי משך הטיול ארוך מספיק ליצירת קשר משמעותי עבורם.

אחרי ששמתם את הדברים על השולחן ווידאתם כי אתם בוחרים לצאת לחוויה הזו בעולם מהמקום הכי אמיתי ונכון, יש לוודא תיאום ציפיות מול הארגון או המקום בו אתם שואפים להשתלב.

סוגי התנדבויות מסביב לעולם

הפרויקטים והדרכים לטייל בעולם בהתנדבות הן רבות, כל אחד יכול למצוא בסופו של יום את המסגרת שתעניק לו את החוויה אותה הוא מחפש, צריך רק לדעת איפה למצוא אותה. ישנם מספר רב של ארגונים אשר יאפשרו לכם להשיג את המטרה ולצאת לדרך, כאשר כל אחד מהם יעניק לכם משהו אחר בתמורה.

חולמים להגיע ליעד אהוב ומחזיקים בידע רב על המקום, עד כדי כך שאתם מסוגלים להעביר עליו הדרכה? ישנן מדינות שברגע שביקרנו בהן אנחנו כבר יודעים שנרצה פשוט לחזור שוב ושוב. יתכן ומדובר בתרבות שכבשה אותנו, אנשים שפגשנו או אפילו חוויה מסעירה בשטח והנופים שהקיפו אותנו. כך למשל תוכלו למצוא תכניות כמו HF Holidays באירופה המאפשרות לכם לחוות מדינות שונות דרך הרגליים ולהדריך קבוצות. כמובן, שצריך להוכיח ידע או כישורים רלוונטיים ובתמורה התכנית מעניקה לכם הסדרי לינה, ארוחות וכל מה שנדרש לשהות שלכם שם.

ישנו משפט האומר שכישרון זה מתנה, לפעמים מדובר במתנה כזו גדולה שהיא מאפשרת לכם להגשים את החלומות שלכם ברחבי העולם. רשת בשם worldpackers.com מעניקה את ההזדמנות להחליף את הכישרון שלכם תמורת שהייה ביעד לפי בחירתכם. כל שעליכם לעשות הוא להיכנס ולבחון את ההצעות והדרישות ובקלות תוכלו למצוא את עצמכם מנהלים מדיה חברתית עבור הוסטל בברזיל או מעצבים גרפית הזמנה למסיבה בספרד, וכך לשלב בין הנאה, עסקים ולחוות את הטוב מכל העולמות ביעדים היפים ביותר.

ישנן תכניות רבות בהן ההתנדבות היא בתשלום, עד כמה שזה נשמע מופרך, אך הסיבה היא שכך המקומות הללו מצליחים להחזיק עצמם – כלומר הכסף שלכם גם הולך לתרומות. האפשרויות והרשתות בעולם הן מגוונות כאשר אחת התכניות המובילות שייכת ל- GoEco, שם תוכלו לבחון פעילויות המסייעות לקהילות מקומיות, הצלה של חיות במגוון יעדים אקזוטיים ומלאי הרפתקאות.

רגע לפני שיוצאים לדרך: מה חשוב לקחת?

בגדים מתאימים, ספר, נעליים מתאימות, מוזיקה לאווירה ומצלמה שתוכלו לתעד את הרגעים המרגשים, שכחנו משהו? ובכן, אחד הדברים שמטיילים לוקחים איתם זה את הסמארטפון, אך אל תתבלבלו, במקומות רבים מסביב לעולם אף אחד לא מבטיח לכם שתהיה לכם קליטה, אז איך בכל זאת תוכלו להבטיח יצירת קשר עם הסביבה?

מומלץ לבחון את האפשרות להצטייד בטלפון לוויני, כאשר אחד המכשירים הבולטים בתחום הוא מכשיר ה- MAGNUS, אשר הוכיח את עצמו מספר רב של פעמים. המכשיר הלוויני מאפשר התכתבות דו כיוונית, ואף במקרה חירום בלחיצת כפתור להזעיק עזרה מכל מקום בעולם.

אז קדימה יש לנו מתנדבים בקהל? צאו לדרך, אנחנו איתכם.

לא אחת עולות ידיעות לכותרות בדבר מטיילים שאיבדו את הדרך. זה יכול לקרות בכל מקום ולעיתים הדבר אף לא תלוי במטייל. תנאי שטח עלולים להשתנות בכל רגע, מסלולים נמחקים בשל גשמים ושלל גורמים חיצוניים אחרים ומכאן הדרך לאיבוד המסלול קצרה.

הדבר החשוב מכל, לא משנה מה הסיבה אשר תהא, על המטיילים לדעת כיצד יש להתנהג ברגע שהם מבינים כי הם הלכו לאיבוד ובמיוחד כיצד ניתן להזעיק עזרה.

הלכתי לאיבוד – מה עושים?

מהרגע בו הבנתם כי איבדתם את הדרך יש קודם כל לעצור. לרוב, ניתן לבחון האם ישנה אפשרות לשחזר את הדרך שכבר עברתם. במסלולים רשמיים יש לנסות ולאתר סימני דרך או שילוט שיתכן ופספסתם. במידה וזה לא אפשרי, יש לנסות ולכמת את הציוד, המזון והמים שברשותכם כאשר איתור מקור מים נוסף תמיד נמצא בתעדוף. במקרים של מזג אוויר קיצוני של חום וקור כדאי שתנסו לאתר מכסה כדי לשמור על טמפרטורת גופכם עד כמה שניתן.

ככלל עדיף שתישארו במקום, שכן ברגע שישימו לב כי הנכם נעדרים כוחות האיתור והחילוץ ינסו לשחזר את המסלול בו הלכתם ועל כן כדאי שלא להתרחק. אם מסיבה כלשהי לא ניתן להישאר במקום נסו להשאיר רמזים בשטח לאיזה כיוון הלכתם (חשוב לזכור שעל הסימנים להראות גם מהאוויר). התניידות עדיפה בתנאי יום ובזמן החשיכה יש לנוח. במידה ואתם נמצאים בתנאי מזג אוויר קיצוניים יש להמנע מלהגיע למצבי היפותרמיה או התייבשות.

לאבד את הדרך יכולה להיות סיטואציה די מלחיצה, בעיקר כשמדובר באזורים לא מוכרים ובכלל במידה ובחרתם לטייל לבד. השעות שעוברות מהרגע בו הבנתם כי אתם אבודים בשטח עלולות להרגיש כנצח וחוץ מהתמודדות עם הישרדות כך גם אתם מוצאים את עצמכם מתמודדים עם הפחד ומחשבות של "מה יהיה?".

אבודים בשטח? לא עוד!

בעולם בו לכל בעיה יש אפליקציה או פיתרון טכנולוגי כך גם התפתח הרצון להמציא פיתרון שיסייע למטיילים בשטח. הרצון הזה כבר הפך למציאות, כיום למטיילים אין סיבה לחשוש מסיטואציות לא צפויות העלולות לצוץ בין אם מדובר בשינוי של תנאי מזג האוויר, אובדן של הדרך, חוסר קליטה או מצבי חירום נוספים.

הכירו את מכשיר האיתור הלוויני MAGNUS. המכשיר מאפשר תקשורת בכל מצב מכל מקום בעולם בשגרה ובחירום ובעל כפתור מובנה שלSOS. כך למשל, לא מזמן באמצעות מכשיר האיתור הלוויני זוג מטיילים שאיבד את דרכו ביערות בוואריה, יכל בלחיצת כפתור לדווח לחמ"לMAGNUS  על הסיטואציה ותנאי מזג האוויר שהשתנו להם בפתאומיות. בתוך דקות הוזנקו כוחות מקומיים שסייעו לזוג לחזור למסלול הנכון ולהגיע ליעד בשלום.

אז כדי שלא תצטרכו לחשב מסלול מחדש כדאי שרגע לפני שתצאו לדרך תדעו שיש לכם תמיד שליטה גם על הדברים שלא ניתן לצפות.

תם ביקלס מחלקת את זמנה בין האהבה שלה לצילום ללימודי תואר ראשון, עם סיום תקופת המבחנים היא החליטה שזה הזמן לטוס ליבשת שהשאירה בה זכרונות, חוויות ויותר מכל רצון לחזור. ישבנו איתה לראיון קצר על הנסיעה, מה השתנה מאז הפעם האחרונה ואיך הדברים נראים מאחורי עדשת המצלמה.

צילום: Kippy Smile

פעם רביעית אפריקה

"זו הפעם הראשונה בה טסתי שלא במסגרת התנדבות או עבודה, דיברתי עם שמורת הצ'יטות שבה התנדבתי בעבר וביקשתי פשוט לבוא ולצלם. בנוסף, במסגרת פרויקט חקר ימי על הכרישים בו לקחתי חלק בפעם הקודמת שמרתי על קשר עם כמה חברים מהצוות שגרים בדרבן, ככה שזה היה השילוב המושלם מבחינתי לטוס, לצלם וגם לפגוש אותם".

צילום: תם ביקלס

איך הרגשת לפני הנסיעה ומה היו הציפיות שלך?

"לפני הטיסה הייתה קצת התרגשות, אבל בעיקר ליוותה אותי תחושת רוגע. האזורים האלה באפריקה הפכו להיות כמו בית שני בשבילי וזה תמיד כיף ומרגש לחזור לשגרה הזאת. ציפיתי מאד לראות שוב את החיות שהכרתי כבר בפעם הקודמת משני שועלים מתוקים שהם למעשה אחים, דורבן חמוד בשם ספייקי, נובה הצ׳יטה האהובה, בלס הלביאה שגרה בשמורה וזו כבר הפעם השלישית שאנחנו מתראות ובכל פעם אני רואה איך היא גדלה. יש לנו קבוצת ווטסאפ של כל המתנדבים ככה שחיכיתי גם לראות צ'יטה חדשה שנולדה שם".

צילום: תם ביקלס

מכיוון וחזרת למקום בו כבר היית, מה היה ההבדל העיקרי הפעם?

"הפעם הזאת הייתה מיוחדת בגלל שטסתי בעיקר בשביל עצמי, להבדיל מפעמים בהן טסתי במסגרת התנדבות או עבודה במהלכן אני בעיקר עסוקה ומרוכזת בצילומים, דד-ליינים ולהספיק כמה שיותר דברים לפי מה שהוגדר מראש. הפעם הכל היה רגוע יותר".

איזו תמונה צילמת שם והיית מגדירה בתור האהובה עליך?

"התמונה האהובה עלי מהסבב הזה היא תמונה של שלוש לביאות שצילמתי מתוך מסוק. אני מאוד אוהבת מסוקים והשילוב של זה עם צילום של חיות זו החוויה האולטימטיבית מבחינתי. טסתי במסוק קטן עם 3 מקומות ודלתות פתוחות במשך כשעה וחצי. במהלך הטיסה הזאת ראיתי קרנפים, באפלו, אנטילופות, ג׳ירפות, זברות, אריות, מה לא. זאת זווית צילום מיוחדת שעוד לא יצא לי להתנסות בה".

צילום: תם ביקלס

האם את מתכננת לחזור לשם שוב?

"זאת הפעם הרביעית שלי שם, ובכל פעם הקשרים האישיים רק מתחזקים. אני מניחה שתהיה פעם חמישית אבל אולי למדינה אחרת באפריקה. פגשתי כמה צלמי טבע במהלך השהות שלי שם אז אולי נתכנן איזה מסע משותף כולנו יחד".

ואם היית צריכה לתת מספר טיפים עבור אלה שהיו רוצים לטוס ולהתנדב גם ביבשת, מה הם היו?

"בעיקר בדיקה נרחבת על המקומות בהם אתם שוקלים להתנדב, יש הרבה מקומות שפועלים למטרת רווח ולמעשה מנצלים את המתנדבים.

במסגרת הבדיקה ההמלצות שלי הן:

• לבדוק אם יש כתבות או פרסומים על המקום באינטרנט, לחפש חוות דעת בקבוצות פייסבוק, אינסטגרם, יש המון מידע נגיש ברשת.
• בדיקה עם מתנדבים או מטיילים שהיו במקום בעבר, לקרוא ביקורות, תמיד חשוב גם להצליב מידע ולדבר עם כמה שיותר אנשים.

נורות אדומות:

• אם יש למקום עבר פלילי או מעורבות בפעילויות שלא נחשבות כתורמות לשימור בעבר או בהווה. יש תיעוד לגבי מקומות שנסגרו לתקופה מסויימת או לא פעלו בהתאם עד כדי מצב של מכירת חיות לצייד.
• פעילויות תיירותית נרחבת: מובן שהשמורות זקוקות להכנסה נוספת מעבר לתרומות במטרה לאפשר את קיום השמורה, ולרוב יהיה מדובר בחנות מזכרות, סיור מודרך או פעילות מוצנעת שנראית לגיטימית. שמורות בהן יש יח"צ של המתחם כפינת ליטוף או אפילו גן חיות קשה להאמין שמדובר במקום אותנטי.
• מגע נרחב עם חיות בשמורה: לרוב ברגע שחיות בר באות במגע עם בני אדם הן לא כשירות לחזור לטבע, כמובן שישנם מקרים חריגים בהם בשמורה יכולות להיות חיות פצועות או יתומות איתן מתאפשרת אינטראקציה. למשל, בשמורת הצ׳יטות בה התנדבתי יש צ׳יטה בן 9 בשם נובה שנולד עם חבל הטבור מסביב לרגל שלו מה שיצר נמק ולא איפשר לו שימוש בה. עבור הצ'יטה זהו גזר דין מוות והשמורה למעשה הצילה אותו שכן הוא אינו כשיר לחזור לטבע וכיום הוא מורגל למגע עם בני אדם ונחשב לחיה מבוייתת שאפשר לבוא עמה במגע מסוים. אך אם מדובר בכמות חיות נרחבת, כולל מגע רב עם גורים ותחלופה גבוהה של חיות בדגש על אותן חיות איתן באים במגע צריך לחשוד להיכן החיות האלה הולכות לאחר מכן. יש מקומות רבים שרוצים למכור את ״חווית המתנדב״ וגם פרסום ההתנדבות מצטיירת יותר כפינת ליטוף מאשר עבודה אותנטית מה שעלול להעיד על בעייתיות במקום, לצד קידום ערכים ותפיסות שגויות לגבי מהי עבודה התנדבותית".

"הייתי ממליצה גם לבחון את אופי ההתנדבות. עבודה התנדבותית היא עבודה לכל דבר ולא מתאימה לכל אחד. התנדבות בשמורות טבע/בתי מחסה לחיות בר בדרך כלל תכלול גם ניקיון של האזור והכלובים, תחזוק שוטף של השמורה שיכול להיות מבנייה של גדרות, מלונות ועוד. מעבר לזה הרבה פעמים יהיה צורך בהכנת המזון לחיות השמורה כמו גם איסוף מידע שוטף על החיות ומעקב התנהגותי. המשימות משתנות ממקום למקום וחשוב לדעת שמגיעים בשביל לתרום מהזמן והיכולות שלך ולא מדובר בחופשה. כן יש זמן חופשי לאורך השבוע אבל צריך לדעת לקראת מה מגיעים ולהיות ערוכים בהתאם".

צילום: תם ביקלס

מה התכנית שלך לעתיד?

"אני אף פעם לא מתכננת את הטיסות שלי מראש, אבל אשאף לטוס למקומות אחרים, לעבוד על פרויקטים שונים ואולי לעבוד עם חיות שעוד לא יצא לי לפגוש בעבר.

כרגע אני עדיין בשנה השלישית והאחרונה ללימודים, למזלי ככל שהזמן עובר הלו"ז נהיה פחות אינטנסיבי כך שאוכל לשלב יותר טיסות. בימים אלה אני מתמקדת בצילומים האחרונים שעשיתי ומשקיעה בלימודים כי בסוף חשוב לי שאם אני עושה משהו אז לעשות אותו כמו שצריך".

צילום: תם ביקלס

יש סרטים שצופים בהם כי הם מוגדרים כחובה ויש כאלה שגדלנו עליהם. מסתבר אבל שהסרטים שהכי משפיעים עלינו הם אלו שגורמים לנו לחשוב על הדברים אחרת. במידה והייתם יכולים לעשות כל דבר שבעולם במה הייתם בוחרים? אנחנו בלצאת לטייל.

רוצים לצאת להרפתקה אבל אתם מחכים שמישהו יזיז אתכם? ובכן, הגיע הזמן להניח בצד את שגרת היומיום ולהתחיל לצעוד, לטייל ולחוות חוויות של פעם בחיים. עדיין תוהים מה יניע אתכם לצאת למסע כזה? פשוט מאוד: תצפו בסרטים הנכונים, אלו שיגרמו לכם פשוט לארוז תיק ולרכוש כרטיס טיסה, זה הזמן ללחוץ על כפתור ה- Play ולהתחיל את המסע.

Into the Wild

יש אנשים בעולם שמחפשים הרפתקות, Christopher McCandless החליט לחפש את עצמו. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי , כריסטופר סיים את הלימודים והחליט כי מאס בחיים המודרניים והחומריים וכי כל היופי בעצם נמצא בחוץ.

הוא השאיר את משפחתו מאחור, מכר את כל רכושו ויצא לכבוש את המטרות שהציב לעצמו, כאשר היעד הוא לחוות את החיים. הטיול מתחיל ועובר בין נופים עוצרי נשימה של המדבריות של קולורדו, מלווה במסרים למחשבה עד שהוא מגיע ליעד- אלסקה. שם הוא בוחר להשתקע באוטובוס נטוש שלימים זכה לכינוי "אוטובוס הקסמים". הסיפור של כריסטופר מראה הסתגלות שלמה לתנאים החדשים ואומץ לשבור מוסכמות וללכת אחרי הלב שלך ומה שמרגיש נכון. תוסיפו לכל המראות את הפסקול של Eddie Vedder ותבינו את כלל החוויה העוצמתית.

The Motorcycle Diaries

"צ'ה גווארה הוגדר כהשראה לכל אדם שאוהב את החופש" כך אמר נלסון מנדלה. בסרט המבוסס על חייו של צ'ה גווארה בתחילת דרכו כסטודנט לרפואה אתם עומדים לצאת להרפתקה שחוצה את דרום אמריקה מבואנוס איירס ועד פרו, אם עוד לא הבנתם מהכותרת אז את כל זה הוא עשה רכוב על אופנוע.

במסלול שקבע לעצמו יחד עם שותפו לדרך, הם החליטו לעצור את הכל כולל הלימודים, כל זאת במטרה לצאת ולחוות את הדברים שרובנו קוראים עליהם רק בספרים, ולא רק לשמוע על הנופים המרהיבים אלא גם להיות שם. במהלך המסע השניים מתגייסים למגוון מטרות ואנשים מעניינים הגורמים לשינוי בעלילה, מה שגורם לנו לחשוב מה היה קורה אם גם אנחנו היינו עוצרים את הכל כדי לרדוף אחר החלומות שלנו.

The Secret Life of Walter Mitty

שגרת העבודה גורמת לרובנו לפעמים לחלום בהקיץ על יעדים רחוקים, כך גם Walter Mitty שעבד במגזין "Life". בפרויקט אחד בו המגזין עמד להציג את סדרת הצילומים של אוקונול, צלם נופים והרפתקן ידוע, מתברר כי הצילום החשוב ביותר אשר נועד לככב בשער חסר, מה אתם הייתם עושים?

מיטי בחר להפסיק לחלום ולצאת להרפתקה בחיפוש אחר התמונה, החיים וכל האתגרים שאפשר להיתקל בהם בדרך. החוויות שהוא עובר סוחפות, מותחות ומרתקות מה שבסוף גורם לו לצאת מהקופסא ולחוות את החיים.

Around the World in 80 Days

הדברים הטובים ביותר קורים כשמתערבים ומותחים את הגבולות כדי להוכיח שהכל אפשרי. בסרט הקלאסי ווילי פוג, איש עסקים בריטי, יוצא להרפתקה בה הוא רוצה להוכיח לכולם שאפשר להקיף את העולם ב- 80 יום. הוא משקיע את כל רכושו ויוצא לדרך כשנקודת המוצא היא לונדון, כאשר במהלך המסע הוא עובר בניו יורק, מומביי ועוד יעדים מרכזיים. תוכלו לגלות את הגרסה הקלאסית של שנות ה- 50' או ליהנות מגרסה עדכנית מבית דיסני.

The Bucket List

המשפט 'תחיה כל יום כאילו הוא האחרון שלך' ככל הנראה מהווה את ההשראה לסרט. אם הייתם יודעים כי נותר לכם זמן קצוב לחיות מה הייתם עושים איתו? כנראה את כל הדברים שלא הספקתם לעשות, לחוות ולראות. הסרט לוקח אתכם לאותה רשימה שיצרו שני גיבורי הסרט, אותם משחקים Jack Nicholson ו-  Morgan Freeman החולים במחלה סופנית ויוצאים לטרוף את העולם. למה לחכות לסוף כשאפשר להגשים את הדברים כבר עכשיו? צאו לטייל!

מהחופים הקסומים של גואה, דרך העתיקות ההיסטוריות של האמפי ועד לונציה של הודו. למרות היותה של דרום הודו אזור קטן יחסית, האזור מוקף במגוון של נופים שונים בהם כל אחד יכול למצוא את עצמו, מוכנים לצאת להרפתקה?

בכל שנה לקראת סוף ספטמבר- תחילת אוקטובר מתחילה עונת התיירות של דרום הודו. מזג האוויר בצפון מתחיל להיות קר, גשום מאוד, ובאזורים הגבוהים מתחיל לרדת שלג ונחסמת הגישה לחלק מהמקומות הפוטנציאלים לטיול. בדרום הודו מזג האוויר הוא בדיוק ההפך, המונסונים נפסקים ומזג האוויר מתחיל להתחמם בהדרגה כאשר שיא העונה היא בחודשים דצמבר-פברואר, לאחר מכן נהיה חם מדי כדי לשהות באזור ומתחילה העלייה חזרה צפונה. הגיע הזמן לגלות את האזור ולקבל מספר טיפים שחשוב שתיקחו אתכם.

שביל החומוס: המקומות שאסור לפספס

הסיפורים על החופים של גואה, המסיבות והרוגע האינסופי כבר עשו את דרכם למטיילים רבים שחיפשו את השילוב בין האקשן לשקט. בגואה ישנם חופים רבים המהווים מוקד נופש לתיירים מכל רחבי העולם, כאשר בקרב הישראלים אחד החופים הפופולאריים ביותר הוא ארמבול שבצפון גואה. החוף מאופיין בשווקים לאורכו שבסופם תמצאו את האגם היפה של ארמבול, שם תוכלו ליהנות מאטרקציות של מצנחי רחיפה, ג'אמים בשקיעה, מסעדות ואזורים שקטים יותר.

באזור אנג'ונה שבמרחק 40 דקות נסיעת ריקשה מארמבול, תגיעו לאזור בעל אופי אירופאי בו נמצא הנייט-מרקט המלא צבעים, מוזיקה שמחה ותיירים מכל העולם. במרחק שעתיים  נסיעה תגיעו לאזור חוף פאלולים, שם תוכלו ליהנות מחול לבן ומים נקיים, כאשר לא רחוק משם נמצא חוף קולה ביץ' על גדות אגם מים מתוקים, איזור פסטורלי עם עצי דקל וקיאקים ורצועת חוף דקיקה המפרידה בין הים לאגם. למי שמעוניין לנסוע ולחפש את השקט מומלץ להדרים לאזור גוקרנה, ושם לשהות באיזור קודלי או הום ביץ' בגסטהאוסים על החוף בבעלות מקומיים חייכנים ואדיבים.

מוקד מרכזי נוסף הוא אזור קרנטקה בו נמצאת העיירה האמפי, כאשר הנהר מחלק את העיירה לשני אזורים שונים. מצד אחד של הנהר ניתן למצוא עתיקות ומקדשים היסטוריים אותם תוכלו לחקור ביום אחד במרוכז. הצד השני מאופיין בהיותו הצד השקט יותר בו תוכלו לשהות בגסטהאוסים הממוקמים בין שדות אורז ירוקים. אם בחרתם לשהות באזור זה ישנן אטרקציות נוספות במרחק לא רב כמו מצפה הציפורים או מקדש הקופים של האל האנומן, אליהם ניתן להגיע בקלות בעזרת אופנועים או ריקשות.

מקום נוסף ב"שביל החומוס" אליו מגיעים ישראלים רבים הבוחרים להישאר בו זמן רב הוא אזור קודאי קאנל-טאמיל נאדו, עיירה הממוקמת בשטח הררי גבוה, לבריחה קצת מהחום באזור החופים. תוכלו לצפות בזריחות מרהיבות המלאות בשכבת עננים המכסה את כל הנוף.

מדינה נוספת שחייבים להזכיר אותה היא קרלה, המדינה הכי דרומית בהודו המאופיינת בנוף טרופי. המקום מוכר בעיקר בשל תעלות המים הצרות הנמצאות בו, ואם אתם גם רוצים לחוות את האזור מומלץ לצאת לשייט קצר של כ- 4 שעות וליהנות ממנו.  מוקדי עניין נוספים שתוכלו למצוא הם מונאר, המוקפת בשדות תה היוצרים נוף פסטורלי שאי אפשר להתעלם ממנו, וקוצ'ין, עיר שבעבר הייתה בה קהילה יהודית גדולה בה עדיין ניתן לסייר בבית הכנסת שנותר שם. למטיילים שחייבים להיות בקרבת החוף, גם באזור קרלה תוכלו ליהנות מחופים כמו ורקלה וקובאלאם.

מה לוקחים לדרך: ציוד חובה

המילה הראשונה שכדאי שתדעו להגיד היא – אודמוס, תכשיר מקומי נגד יתושים, שכן צפוי שתיתקלו בהם לא מעט לא משנה היכן בחרתם להתחיל את המסע. מעבר לכך, מומלץ להצטייד בציוד מטיילים בסיסי כמו בגדים קלילים יחסית ולמרות שאזור הדרום לא ידוע בטרקים מומלץ לקחת נעליים/ סנדלים להליכה לנוחות מרבית.

אחת השאלות שעולות בקרב מטיילים היא בדבר התקשורת בהודו, שכן ברוב האזורים ישנה קליטה חלשה או שהיא אינה קיימת כלל ולכן מטיילים מעדיפים להצטייד בסים מקומי. עם זאת, מכיוון שאי אפשר להסתמך על קליטה סלולרית מומלץ לשקול להצטייד במכשיר לוויני כדוגמת MAGNUS, יחד עם זאת חשוב לכבד ולשמור על החוקים בהודו, על פי הן אין להפעיל או לשלוח הודעות שגרה מהמכשיר הלווייני, ניתן להפעילו רק במצב חירום אמת לבקשת חילוץ בלבד.

כמו כן, שימו לב כי רכשתם ביטוח נסיעות רלוונטי לאופי הטיול ובין אם בחרתם לחצות את הודו על אופנוע, או לצאת לסשן צלילות עומק, בבית ידעו שבכל מצב אתם מכוסים.

מכירים את זה שאתם לפתע נתקלים בחשבון אינסטגרם וחושבים לעצמכם, הלוואי והייתי שם? ובכן, הצלם עמרי טאוב, בן 30, במקור מכרמיאל גר בשנה וחצי האחרונות בפיליפינים. אז איך הכל התחיל? זה הסיפור שלו-

"תמיד אהבתי לצלם, אך מעולם לא לקחתי את זה צעד קדימה, בפברואר 2017 יצאתי לטיול גלישה בסרי-לנקה, ובת זוגתי הטרייה, טרישה החליטה שהיא מצטרפת אלי.
נפגשנו שם והיא הגיעה עם רחפן, כמובן שהוא לא נשאר אצלה הרבה זמן ואני התחלתי לצלם איתו ומשם הכל היסטוריה . כך יצא שמאהבה אחת נולדה עוד אהבה ואחרי אפילו עוד אהבה- בת זוג, גלישה וצילום".

האם אתה מתמקד בעיקר בצילום סטילס או ווידאו?

"כשהתחלתי לצלם זה היה בעיקר סטילס, אך לאט לאט עולם הווידיאו גם איתגר ומשך אותי, לאחרונה סיימתי פרויקט מדהים שצולם אך ורק באמצעות רחפן".

מה מאפיין את סגנון הצילום שלך?

"אני חושב שאני מאד אוהב קווים סימטריים וזה ניכר בעבודות שלי. אני מחפש קווים כמה שיותר נקיים, וכמובן כל מה שקשור לעולם הגלישה, אך מכיוון שאני מעדיף להיות בתוך המים לא תראו תמונות רבות מדי של הגולשים עצמם".

תמונה: surf.the.sky@

האם צילום זה בעיקר תחביב מבחינתך או שאתה רואה בזה כמקצוע בו תרצה לעסוק בהמשך?

"אני מאד אוהב צילום ואת עבודת העריכה, זה עבודה ותחביב מבחינתי באותה מידה".

לאילו הישגים מיוחדים הגעת מבחינתך בכל הקשור לצילום?

"בכל פעם שרק מתעניינים בתמונה שאני צילמתי זה הישג, אני מאד מעריך כל לייק ותגובה שאנשים משאירים לי באינסטגרם ובפייסבוק, זה לא מובן מאליו בכלל. כל לייק דוחף אותי קדימה לצאת לצילום נוסף. הספקתי לעשות כמה סרטוני תדמית אבל היום אני בעיקר בשיתוף פעולה עם מעצבי פנים שרוכשים את הצילומים".

תמונה: surf.the.sky@

מה הלוקיישן בו הכי נהנית לצלם?

"הונג קונג היא ללא ספק עיר עם הרבה נופים ומקומות לצלם, כבר הייתי שם ובדיוק בזמן הכתבה הזו כבר הספקתי לתכנן טיול נוסף לשם".

מה נותן לך השראה לצילומים?

"הבת זוג שלי טרישה, היא מלאת השראה כמו שאפשר לראות בבלוג שלה- psimonmyway@. בכל פעם אנחנו מגלים יחד מקום חדש, כל אחד מהזווית שלו".

תמונה: psimonmyway@

ומתי החלטת שאתה עובר לפילפינים?

"כיום אני גר שם ביחד עם טרישה והכלב שלי, מוטקה, שטס איתי מישראל. למי שעוד לא הבין טרישה היא במקור מהפיליפינים, בלוגרית של טיולים שהוזמנה לישראל כדי לראות את החיים האמיתיים במדינה ולא כמו שהם מוצגים בחדשות. אחרי אותו טיול היא החליטה שהיא נשארת פה, וכך היה במשך שנה. בכל פעם שויזת התייר שלה עמדה לפוג היא יצאה מהארץ לטיול של חודש ואז חזרה.

במהלך השנה הזו היינו ביחד בסרי-לנקה, מרוקו, הונג קונג ובמלדיביים, כשחזרנו נראה שיש מכסה של ימים בשנה בהן אפשר לשהות בארץ כתייר. לאחר שכנועים רבים היא הורשתה להיכנס ל-10 ימים שלאחריהם חזרה לפיליפינים ואני הצטרפתי אליה, בתקווה שנוכל להסדיר את מעמדה פה בארץ ונוכל לחזור ביום מן הימים".

תמונה: surf.the.sky@

אז אם בת הזוג שלך בלוגרית, אתם עובדים למעשה יחד? האם אתה מצלם לבלוג שלה?

"טרישה היא ההשראה שלי, הבלוג שלה מרתק וסוחף אחריו אינספור קוראים שנפגשים איתנו בכל מקום בעולם, אפילו בישראל אירחנו אצל אחותי ארוחת שישי בה נכחה עוקבת שלה שהגיעה במיוחד מהפיליפינים.

בבלוג שלה כל תמונות הרחפן אני למעשה צילמתי, מאז שאנחנו ביחד אני גם מצלם את תמונות הסטילס מהקרקע, אבל היא זו שבוחרת את הפריימים והזויות, והיא גם עורכת לעצמה. היא מקצוענית אמיתית ואני לומד ממנה המון".

האם יצא לך לטייל באזורים שנחשבים לפחות מתויירים?

"בטיול האחרון שלנו בויטנאם התארחנו אצל משפחה בכפר קטן ליד האנוי, זו הייתה חוויה נהדרת, רק ככה ניתן להבין את התרבות העתיקה של המקומיים, כמובן שאשמח להפנות הלאה את מי שירצה מידע נוסף".

מה התכניות שלכם להמשך?

"אנחנו בדיוק מתכנים נסיעה להונג קונג, ומשם נחזור לפיליפינים. יש סיכוי שנגיע שוב למלדיביים, ואם לא אז הכל פתוח, בהודו עוד לא הייתי ולדעתי נגיע לשם השנה".

ה-"מונגול ראלי" הוא מסע של גרוטאות במסלול שמתחיל בלונדון ומגיע עד למונגוליה. 15 אלף ק"מ דרך ארצות שונות, הרים, יערות, נחלים ותרבויות שונות וכל זה ברכב קטן שכבר נמצא בסוף ימיו- פשוט זה לא. כל קיץ המסע יוצא בהשתתפות של מאות קבוצות מכל העולם אל עבר מונגוליה. מטרת העל של המסע הינה גיוס תרומות לארגון בשם "Cool Earth" הפועל להצלת יערות הגשם בעולם.

למסע שני חוקים בלבד- רכב עד 1000 סמ"ק וגיוס של 1000 פאונד לטובת העמותה. חוץ מזה רק נשאר לך להגיע לקו הסיום.

את יריירת הפתיחה שלנו עשינו עוד בארץ במסגרת ה-"גרוטראלי". קנינו רכב או יותר נכון, גרוטאה ויצאנו למסע החורף מהערבה ועד לעמק יזרעאל בדרכי 4X4 בלבד.

שותפים לרעיון לא היה קשה למצוא ומיד נהיינו שלושה חברים קרובים לצוות אחד.

עכשיו רק נשאר להחליט איך מרימים כזה אתגר ויוצאים לדרך.

חברי הצוות / מונגול ראלי

זה היה תהליך עם המון בירוקרטיה, ויזות, גיוס תרומות, איש קשר באירופה שיהיה מוכן לעזור לנו בקניית הרכב ועוד המון ארגונים אחרים. כשלושה שבועות מאירוע ההזנקה טסנו לגרמניה אל משפחה חמה ואוהבת שאירחה אותנו ועזרה לנו בכל ההכנות. לאחר כשבועיים הייתה בידינו פורד פיאסטה שנת 99' עמוסה בציוד ומוכנה להרפתקה הגדולה. נפרדנו לשלום ויצאנו לדרך.

קשה לתאר את התחושה של שלושתינו בתוך הרכב עם כל הציוד בדרך ללונדון. עבדנו על זה חודשים רבים והנה פתאום זה עוד רגע מתחיל. הגענו לאירוע ההזנקה יחד עם עוד 400 צוותים מכל העולם כצוות ישראלי יחיד, מלבד בחור ישראלי נוסף שהיה חבר בצוות איטלקי. הסתובבנו בין הרכבים השונים והמשונים (והם ממש משונים), הכרנו אנשים חדשים וחגגנו עם כולם במסיבת הפתיחה.

קמנו בבוקר וההתרגשות הייתה בשיאה. יצאנו לכיוון אירוע ההזנקה ובעודנו ממתינים לדגל שיונף ויסמל את ההתחלה, חובב עלה על הגג של הרכב כדי לצלם.

כשירד, הוא נשען על השמשה וסדק אותה. נו באמת! עוד לא יצאנו וכבר מצאנו את עצמנו עם שמשה שבורה, החלטנו שנסתדר ויצאנו לדרך. באותו היום הגענו עד בריסל,בלגיה יחד עם השמשה (במזל אף ניידת משטרה לא עצרה אותנו בדרך).

עצרנו את הרכב בצד, וחיפשנו מקום לפתוח בו את האוהל ללילה, בדיוק באותו ראה אותנו בחור בלגי והציע לנו לישון אצלו בחצר ולזכות גם במקלחת חמה. כמובן שהלכנו על זה!

הבחור הנחמד גם דאג להזמין לנו תור למוסך ביום שלמחרת, תיקנו את השמשה והמשכנו אל עבר נקודת הכינוס הבאה בפראג, צ'כיה.

חצינו את בלגיה וגרמניה ולאחר כיומיים הגענו לנקודת הכינוס. לא כל הרכבים הגיעו, אחרי הכל היו כמה גרוטאות אמיתיות שכבר נתקעו באירוע ההזמנה. קמנו בבוקר והמשכנו לכיוון רומניה כך שבדמיון אנחנו רואים את מונגוליה וקו הסיום כבר מולנו למרות שהדרך עוד ארוכה.

ברומניה החלטנו להתעכב במעט ולטייל במדינה המדהימה. רק אנחנו, הרי הקרפטים, הטרנפגרשן וגגון שבור.

מדובר ברכס הרים ממערך הרי מרכז אירופה שעובר בכמה מדינות וביניהן רומניה אוסטריה וצ'כיה. הרכס מאוד מרשים ויפה עליו אפשר לטייל במגוון דרכים, רגלי, ג'יפים, טיפוס הרים, אופנועי שטח וכביש ועוד מגוון אפשרויות למסלולים אתגריים. שופע ביערות נהרות ומפלים וכן מגוון חיות בר. האזור מאוד מתוייר וכל אדם בכל גיל ימצא את הדרך המתאימה לו ביותר לטיול על הרכס. כביש הטרנפגרשן הוא השני בגובהו ברומניה וחוצה את הקרפטים בחלקם הדרומי. במקור הכביש נבנה לצורך צבאי של העברת כוחות אך כיום הוא פתוח לכולם ומושך אליו מטיילים רבים, עקב העיקולים הרבים, המפלים והאגמים שבדרך וכמובן הנוף המשגע. הכביש פתוח רק בקיץ כיוון שבחורף האזור מושלג מאוד.

אחרי שבוע ברומניה החלטנו שהגיע הזמן לעבור לאסיה דרך מולדובה. להפתעתנו הרבה הגבול המולדובי לא הסכים להכניס אותנו מסיבות בירוקרטיות שלא ארחיב עליהן, ביום שלמחרת נתקלנו באותה הבעיה גם בגבול האוקראיני. מונגוליה כבר לא נראתה באופק והבנו שאין לנו דרך לחצות לאסיה מבלי להסתבך במידנה זרה

תחושת הפספוס הייתה גדולה. היינו מוכנים לכל צרה בדרך, אבל ממש לא חשבנו על צרות מהסוג הזה. אחרי חודשים של הכנות, המסע למונגוליה הגיע לסופו. אבל כשהסתכלנו על התמונה הגדולה, היינו שלושה חברים קרובים באוטו מגניב עם ציוד שטח, אז למה שלא נמשיך בטיול למקומות אחרים? מה שנקרא, עשינו מהלימון לימונדה. המשכנו לטייל באירופה ובעודנו רובצים בחופים המדהימים של קרואטיה, החלטנו שהגיע הזמן לעבור למנה העיקרית: מונגוליה. גרטנו את הרכב בזאגרב והתכוננו למעבר לארץ הנוודים.

מונגוליה- מי את?

ממוקמת בצפון אסיה ומוקפת על ידי שתי מעצמות- מצפון רוסיה ומדרום סין.

המדינה מס' 19 בגודלה בעולם ולמרות זאת מתגוררים בה רק 3 מיליון תושבים, מה שמציב אותה במקום הראשון בתור המדינה הכי פחות צפופה בעולם – פחות משתי נפשות לק"מ רבוע.

מחצית מכלל התושבים מתגוררים בעיר הבירה "אולן באטר", והמחצית השנייה מפוזרת במדינה העצומה הזאת כנוודים בעיירות ובכפרים.

ביתי המקומיים נקראים 'גרים' (מה שלרוב אנחנו מכירים כייורט) שהוא למעשה אוהל עגול פשוט לפירוק והרכבה, מה שמאפשר נדודים בהתאם לעונות השנה.

מבחינה גאוגרפית מונגוליה ברובה מדינה מישורית ומאופיינת במרחביים לא נגמרים של דשא וצמחייה ירוקה, חלקה הדרומי של המדינה מאופיין באקלים מדברי שחלקו העיקרי הוא מדבר הגובי המפורסם וחלקה הצפוני הררי וירוק.

המדינה מתבססת על תשתיות מאוד נמוכות מה שמיצר מצב שמחוץ לעיר הבירה בקושי ניתן למצוא כבישים סלולים, תקשורת סלולרית, ואפילו מים זורמים.

מזג האוויר במדינה מאוד קיצוני, בקיץ במשך היום הטמפ' נעימות וחמימות אך בלילה צונחות הטמפ באופן דרסטי, בחורף מרבית המדינה מושלגת וישנם אזורים כמו הרי הצפון שם הטמפ' יכולה להגיע ל- 40-.

כדי לשרוד במציאות הזו קיימת תלות בצאן שכמותו כפולה מכמות התושבים במדינה ועליהם מתבססים חייהם.

בגדיהם והנעלתם עשויים בעיקר מעור, התפריט המונוגלי הדל הינו בשר, שומן ,מוצרי חלב ולעיתים לחם, אפילו לצורכי חימום הם שורפים את צואת הצאן היבשה באזורים בהם אין עצים להסקה.

פרוות החיות משמשת לבידוד האוהל, וכלי הרכב העיקריים הם סוסים.

כחלק בלתי נפרד מחיי הנוודות, התרבות המונגולית מאופיינת באירוח ועזרה לכל אדם הנכנס לבתיהם בין אם מונגולי ובין אם תייר .

מתוך הבנה שאלו הם חיי הנווד, מחוץ לאוהל החמים סיכויי ההישרדות נמוכים, ביום אחד אני אארח אאכיל ואספק מיטה לנווד המגיע וביום אחר אני אקבל את כל זאת משכני לדרך בדרכי ליעד הבא.

דרכי הגעה למדינה

הדרך המקובלת והנפוצה היא דרך האוויר. הבעיה, שבקיץ מחירי הטיסות מזנקים כיוון שאין הרבה חברות שטסות למדינה והביקוש גדל. לאלו שמוכנים להיות יותר זמן בדרכים ולחסוך קצת כסף יש אופציה אחרת, שאותה אנחנו עשינו, כרטיס טיסה לאולן אודה, ברוסיה ומשם אוטובוס לילה 12 שעות לאולן בטאר.

אולן אודה היא עיר רוסית בקרבת הגבול, ובכל ערב יוצא אוטובוס אחד לכיוון עיר הבירה המונגולית. הנסיעה היא איטית מאוד וברובה בדרכי עפר. כמו כן, ישנה האופציה של רכבת מבייג'ינג לגבול המונגולי ומשם החלפת רכבת בתוך מונגוליה עד אולן בטאר.

אז מה עושים במדינה מנותקת כזו?

ירדנו מהאוטובוס בתחנה המרכזית באולן בטאר ולקחנו מונית לגסט האוס בשם Idre Gest House. באולן בטאר יש מספר מלונות ובתי הארחה, אך הישראלים מגיעים לרוב ל-Idre או למקום בשם הגולדן גובי, שם פוגשים שותפים לטיול ויוצאים מגבולות העיר.

את הגסטהאוס מנהלת בחורה נחמדה מאוד בשם ציצקה, היא דוברת אנגלית ברמה טובה מאוד ומוציאה טיולים ברחבי המדינה. האווירה מאוד ביתית, מטבח משותף סלון גדול, פינת ישיבה והמון חברה טובה. ממליץ מאוד.

ישנן מספר אופציות לטיול במונגוליה- טרמפים ותחבורה ציבורית, קניית אופנוע ולטייל לבד או שכירת וואן רוסי עם נהג מקומי שלוקח אותך לכל מקום שרק תרצה. הקמנו קבוצה של חמישה חברים ויצאנו לדרך של 24 יום עם וואן גדול ונהג קטן בשם גמבה.

בחרנו להתחיל במערב המדינה, ביקור בשמורת הטאבן בוגד, טרק המלצ'ין פיק והתושבים הקזחים הגרים שם המזוהים בצייד בעזרת עופות דורסים.

לאחר מכן, להמשיך לצפון המדינה לטרק הסוסים המפורסם העולה לשבט איילי הצפון. ביקור באגם חובסגול וירידה לכיוון מרכז המדינה אל המעיינות החמים ועוד מגוון אדיר של נופים אגמים ואנשים.

חשוב להגיד, כמות האטרקציות המוכרות שיש במונגוליה היא לא גדולה, אך לדעתי האישית הטיול במונגוליה הוא לא האטרקציות, זה הטיול, הדרך ומה שאתה חווה שם. האוהלים, הבישול, האירוח, הנופים ובעיקר בעיקר האנשים שאתה איתם. אנחנו היינו קבוצה מאוד חזקה, והנהג שלנו היה חלק ממנה, אחרי הכל הוא היה איתנו צמוד לאורך כל הדרך.

שמורת הטאבן בוגד והמלצ'ין פיק

השמורה נמצאת במערב המדינה ממש על הגבול הרוסי. גן עדן לאוהבי טבע, פסגות הרים מושלגות, חיות בר, נהרות ונופים עוצרי נשימה. המקום כמעט לא מיושב אך ניתן לפגוש משפחות קזחיות הגרות שם ואת העופות הדורסים המרשימים שלהם בהם משתמשים לציד חיות לקראת החורף. פסגת המלצ'ין פיק מתנשאת לגובה של 4050 מטר מעל פני הים. טרק מוכר בן 3 ימים אינטנסיביים לפסגה וחזרה. יוצאים מהריינג'ר קמפ לכיוון הבייס קמפ, יום הליכה של 15 קילומטר. ביום השני טיפוס לפסגה למשך 4 שעות לא פשוטות וירידה חזרה לבייס קמפ, ביום השלישי חוזרים באותה הדרך לכיוון הרכב. בנוסף, באיזור המלצ'ין ניתן לצפות בקרחונים ומערות קרח מפליאות. עונת הטיול המומלצת היא בין החודשים יוני לתחילת ספטמבר, כיוון שבשאר החודשים האזור מושלג.

לאחר מספר ימים במערב יצאנו לכיוון צפון המדינה. התקלות ברכב המשיכו, הלכנו לאיבוד מספר פעמים, כל יום התארחנו בגר מקומי אחר ובעיקר נהנו מהתרבות הנוודית ומהנופים שלא ניתן לתאר אותם במילים. לבסוף הגענו לתחילת טרק הסוסים המפורסם לשבט איילי הצפון.

שבט איילי הצפון והדרך אליו- השבט המפורסם מתגורר בפסגות הרים בצפון המדינה בתנאים קיצוניים ביותר. להבדיל מהרוב המונגולי שדתם היא הבודהיזם, השבט משתייך לדת הטנגארי, ומנהיגיהם הרוחניים הם זקני השבט המכונים שמאנים. בסיס הדת היא האמונה בשמיים הכחולים, בפן הגאוגרפי והקוסמי. לכן הם גרים כל כך גבוה, בכדי שיהיו קרובים לאמונתם. כמו נוודים מונגולים גם הם מסתמכים על הצאן שלהם לצרכי מחייה, אך בתנאים כאלו קשים, שמגיעים בחורף ל- 40- מעלות, רק חיה אחת יכולה לספק את הצרכים הללו ולשרוד, והיא כמובן אייל צפון. חיות מאוד רגועות ויפות, המשמשות גם לצרכי מאכל, ביגוד וככלי תחבורה בין הפסגות.

הדרך היחידה להגיע לשבט היא בעזרת סוסים. יומיים רכיבה לא פשוטים עד שלבסוף מגיעים לאחד האוהלים של השבט. לאחר שהייה של יום עם השבט, עוד יומיים רכיבה חזרה לנקודת ההתחלה. הסוסים המונגולים הם קטנים יותר מהמוכרים לנו וגם האוכף דל יותר. הרכיבה היא לא פשוטה בכלל, מאוד ארוכה, דרך יערות, הרים, ביצות ונהרות. מיותר להגיד שבסוף יום רכיבה הגוף כואב אך המטרה שווה כל דקה על הסוס.

יצאנו לדרך עם שני "מדריכים" בני 18 לא דוברי אנגלית בכלל. הלכנו לאיבוד מספר פעמים והגשם ליווה אותנו בחלק מהזמן. כשהגענו לשבט בסוף 2 ימי רכיבה לא פשוטים שמחנו כל כך, ולמרות שהיינו כל כך רחוקים מכל ציוויליזציה מוכרת לנו הרגשנו בבית. בלילה השני ישנו באוהל הקטן 15 אנשים סביב מדורה אחת.

כשקמנו בבוקר, הסתנוורו עינינו מסופת השלגים שהתחילה בלילה. הטמפ הייתה 10-, והסופה הייתה חזקה (ככה מונגוליה- לא צפויה), לכן חשבנו שכדאי להישאר עוד לילה באוהל ולקוות שהסופה תפסק ביום שלמחרת. כשראה אותנו האבא המארח הוא לא הבין על מה כל המהומה, מבחינתו זה שלג קיץ. לאחר שיחה איתו בפנטומימה הוא הסביר לנו שלאחר ירידה של 500 מטר בגובה השלג יפסק ולכן אנחנו יכולים לצאת לדרך.

במילים אחרות הוא אמר לנו "עופו מפה". אז יצאנו לסופה, הולכים לצד הסוסים אחרי שני ילדים שהלכו לאיבוד בדרך הלוך. המכשיר הלוויני שהיה איתנו סיפק לנו את השקט הדרוש למקרה של תקלה. לבסוף ירדנו מההר והשלג באמת הפסיק, ואת היום סיימנו באין היכר מהתחלתו, דהירה במרחבים הירוקים האין סופיים של הצפון.

כשהגענו לוואן ידענו שהיעד הבא זה אגם חובסגול והתרגשנו לקראת המנוחה לשולי האגם ביום שלמחרת. אך כמובן שהתקלות ברכב המשיכו ובמקום לנוח לצד האגם עזרנו לנהג שלנו לתקן את הרכב, שוב.

סיום הטיול נראה באופק ואיתו הדרך לכיוון מרכז המדינה. שם עצרנו במעיינות חמים טבעיים וזכינו במקלחת האמתית הראשונה אחרי 20 יום של לינה בשטח. גמבה הנהג התחיל לקנות מתנות למשפחתו לקראת חזרתו הביתה, אוכמניות מהיערות, בשר מרמיטה משובח וכבשה שלמה בארגזים שהצטרפה אלינו לוואן.

חזרנו לאולן בטאר, נפרדנו מגמבה היקר שבשבילו זה היה עוד יום עבודה ואנחנו עוד לא מעכלים, תרתי משמע, את מה שעברנו יחד.

כמו שאמרתי מקודם, היופי האמיתי במונגוליה זה האנשים, התרבות הנופים והחוויות שבדרך. זה לא טיול של אטרקציות מסודרות או נוחות לתייר. אתה חי כמקומי באוהלים במלוא המובן. הנסיעות מאוד ארוכות וצריך לדעת להתמסר אליהן. כיוון שכל יום במדינה הזו הוא לא צפוי, חשוב לתכנן את הקווים המנחים כמה שיותר טוב מראש, ולשמור על ראש פתוח לשינויים בדרך.

חשוב לדעת

המים במונגוליה לא נקיים או ראויים לשתייה. לכן מומלץ להצטייד בכדורי הכלרה או בהרתחת המים לפני השימוש.

חשוב חשוב! המונגולים מקדשים את מקורות המים שלהם. לכן, אל תשתינו ליד או בתוך אותם מקורות מים, אתם צפויים לחוות אלימות מצד המקומיים.

אולגי ומורון הינן שתי ערים מפותחות בדרך. מקום טוב להצטיידות להמשך המסע.

באולן בטאר חווינו מקרה של כייסות מה שקרה לעוד זוג מטיילים שהכרנו, כדאי לשים לב לחפצים אישיים.

מונגוליה היא שוק קח-תן גדול, תשתדלו להתנהג כמקומיים והגמול יהיה בהתאם. רצוי להשאיר סוג של מנחה כאשר אתם מתארחים, ניתן להשאיר כסף או כל דבר שימושי אחר כמו סבון או מוצרי מזון שונים.

לסיכום, אין בי או בחבריי לצוות שום חרטה על כך שהראלי למונגוליה נגמר מוקדם מהצפוי. חווינו טיול מטורף באירופה וכמובן חוויה בלתי נשכחת במונגוליה. ממליץ בחום לאוהבי שטח והרפתקאות לטייל במדינה הזו. תבואו מוכנים לקור קיצוני, חוסר בתנאים למקלחת ותקשורת סלולרית, לינה באוהלים בלי גסטהאוסים בדרך, בישול עצמי ופשוט הרפתקה אחת גדולה של חיי המונגולי. אנחנו חווינו סוג טיול אחד בזמן שכל קבוצה שפגשנו בדרך חוותה טיול שונה לגמרי, לטוב ולרע. "אתה חושב שאתה יודע איך תקום בבוקר, אין לך מושג איך היום יגמר".

כרטיסים כבר יש, המזוודה ארוזה וההתרגשות בשיאה, כל מה שנותר לכם לעשות זה לומר שמחר בשעה הזו אתם כבר במטוס. רגע לפני שאתם עוברים בידוק בטחוני, חשוב לוודא שאם כבר ארזתם לבד לא שכחתם את הטיפים החשובים בבית.

בין אם אתם טסים לחופשה באירופה או לטראק בהרים תיירים זו מטרה, ולא אנחנו לא רוצים להישמע כמו אמא פולנייה, אבל יש כמה כללים חשובים וטיפים שהולכים עם כל מטייל, כאלו שיעזרו לכם לעבור את הטיול בבטחה. הדקו את החגורות אנחנו יוצאים לדרך.

מה עושים עם חפצים יקרי ערך?

כסף, מצלמה ואפילו מסמכים אישיים הינם פריטים שרוב האנשים היו שמחים לשים עליהם יד. בשביל שלא תחזרו הביתה ותגידו "לא שמתי לב", מומלץ לקחת את החפצים עליכם. כולם יודעים שתיירים זו מטרה קלה, לכן אם אתם רוצים למזער סיכונים, מומלץ שלא לקחת שום פריט נוסף מעבר למה שמוגדר כציוד מטיילים ובקיצור לקחת רק את מה שאתם באמת צריכים.

אורזים לבד, מטיילים ביחד

זוכרים כשהיינו קטנים תמיד אמרו לנו לא לדבר עם זרים ולא להגיד שאנחנו לבד בבית? אז ההמלצה הזו תופסת גם בטיולים. גם אם אתם מתגאים בעובדה שאתם מטיילים לבד יש דברים שכדאי להצניע, ולכן מומלץ לא ליצור את הרושם הזה אלא להיפך. גם אם זה נראה לכם כמו שטויות, המטייל הבודד נתפס כמטרה לתרגילי עוקץ ולכן מומלץ לציין שאתם בדרך לפגוש חבר, או שאתם בדיוק חוזרים לקבוצה שלכם.

עבודות מזדמנות – כדאי או לא?

בואו נשים את הקלפים על השולחן, יש הרבה דברים מפתים בטיול וביניהם אלו הן העבודות המזדמנות – כסף קל בדיוק כשצריכים, עבודה נוחה וסביבה מהנה. נשמע כמו רעיון טוב? מומלץ לשקול זאת מחדש. אומנם בטלוויזיה זה נראה מלהיב, אבל פעילויות בלדרות אסורות לפי חוק ועלולות להביא לסיום מוקדם מהצפוי של הטיול שלכם וככל הנראה לבלות לילה במקום שלא היה במסלול שלכם.

תחבורה ציבורית: על מה ולמה

בערים הגדולות תחבורה ציבורית תמיד זמינה, יחד עם זאת ישנם מקומות בהם אנחנו בספק אם תמצאו תחנה מסודרת. חשוב לגלות כיצד המקומיים פועלים כדי להגיע ממקום למקום, או לבדוק במקומות בהם ניתן לקחת שירותי הסעה מטעם מלון/אכסנייה או מקום הידוע כמפגש של תיירים.

אין קליטה, מה עושים?

הגעתם למקום בלי קליטה או בעיצומו של טראק ארוך ולא מצאתם אות אתם יכולים לנשום לרווחה. מכשיר האיתור הלוויני יהיה שם עבורכם בכל עת וצרה. גם אם אין קליטה זה לא סוף העולם ובטח שלא סוף הטיול שכן המכשיר ישלח מסר למי שצריך גם במקרה צרה. חופשה מהנה.

יש אנשים שיגידו שהם חולמים לעשות את העולם טוב יותר, יש כאלה שיגידו שזה יומרני אבל יש אחרים שבאמת ישנו. אז מה הצעד הבא וכיצד הופכים את החלום למציאות?

כמה פעמים אמרתם לעצמכם שהגיע הזמן לשנות את העולם, אפילו להתחיל בקטן ולעזור באזור המגורים שלכם והסביבה הקרובה? לרוב הכל נשאר בגדר מחשבה שכן התהליך להביא את עצמכם לכדי פעולה מורכב או לא נגיש.

אותו קונפליקט הביא לפיתוח של HelpApp– הדרך הקלה להתנדבות, כך שבלחיצת כפתור באפליקציה הרצון שלכם לעשות שינוי ולהשפיע כבר לא יהיה בגדר חלום. מסיוע בלימודים ועד שיפוץ של גני ילדים, ברוכים הבאים לעולם בו הכל אפשרי- אתם רק צריכים לבחור.

רוצים שינוי. אז מה עושים?

מה אם היינו אומרים לכם שריכזו לכם במקום אחד את כל המעשים הטובים שאפשר לעשות? במקום להרים טלפון או לוודא שהמטרה ששמתם לעצמכם אפשרית, נגישה ורלוונטית האפליקציה מרכזת בקלות את הסטטוס של סוגי התנדבויות רבים. המידע המוצג בפניכם מראה בדיוק את הצורך של אותה מטרה או עמותה, קרבת מקום ההתנדבות והכל בזמן אמת רק כדי שתוכלו לקחת חלק פעיל.

הפעילויות הרבות של HelpApp מתרכזות בהתנדבויות מקומיות, כאשר מספר פעמים בשנה רוח ההתנדבות והרצון הטוב הופכים למציאות חוצה גבולות ברחבי העולם.

המסע שהפך למציאות

בשבועות הקרובים תצא משלחת הומניטארית מטעם HelpApp לסיוע ושיקום בית יתומים מקומי בגאנה שבאפריקה. במהלך השהות חברי המשלחת ילמדו את הילדים אנגלית, מתמטיקה, ישקמו את סביבתם והכי חשוב יקיפו את הילדים בחום ואהבה.

רוח הנתינה והרצון לעזור הן לא עניין של מה בכך, מדובר באנשים בעלי רגישות גבוהה ואמונה כי אפשר לעשות את הדברים אחרת ואף טוב יותר רק כדי שלמישהו אחר תהיה סיבה לחייך.

אותה מחשבה הובילה לחיבור בין חברי המשלחת שיצאו לאפריקה לבין "עמותת שמש". מטרת העמותה, אשר הוקמה לזכרו של אוהד שמש ז"ל לאחר שנפל במבצע "צוק איתן", היא להמשיך את דרכו בפעילות התנדבותית על ידי נתינה לאחר וסיוע לילדים ונוער, ומכאן הגיע החיבור, שכן תחושת השליחות כאן משותפת.

איתי מתיתיהו יו"ר HelpApp: "אוהד שמש ז"ל, הוא מקור השראה לא רק לעמותה אלא לאנשים רבים, שכן הוא עשה כל שביכולתו בכדי להפוך את העולם למקום טוב יותר, ודאג לעשות זאת בצניעות רבה. כששמענו שאוהד לקח חלק בשיקום בתי יתומים בהאיטי, לאחר שפקד את האזור אותו אסון טבע ששינה את המציאות לרבים. היה לנו מובן מאליו שהזיכרון והמורשת שלו צריכים להצטרף אלינו למסע אל בית היתומים בגאנה."

המשלחת של HelpApp קיבלה רוח גבית של השראה ורצון לעזור מאותם סיפורים על הגיבור שרבים ידעו על פועלו הרב רק לאחר מעשה. כל חברי המשלחת יצאו בקרוב למסע מרתק והם עומדים בפני אתגר לא פשוט, שכן יש לזכור שעם כל הרצון הטוב עומדת בפניהם משימה לא קלה.

לעזור לאחרים ולעזור לעצמכם

מהלך המסע מוגדר ככזה הנועד ליצור שינוי אצל האחר, בעוד השינוי המשמעותי ביותר צפוי בתום המסע בקרב המתנדבים עצמם. אותו שינוי לרוב ילווה בתחושת סיפוק שקשה לתאר במילים זו חוויה שרק שחוזרים מבינים את העוצמה שלה.

הרבה מתנדבים יעידו שמדובר בחוויה מעצימה וכי היציאה בקבוצה גורמת לכולם להיות חזקים יותר יחד, במיוחד כשנרתמים לאותה המטרה. התרומה לקהילה במקומות מסביב לעולם לעיתים מציבה את המתנדבים באזורים מרוחקים, כאשר המכשיר הלוויני של MAGNUS נרתם גם כאן למשימה ומלווה את אותה מטרה משותפת. כל זאת כדי שחברי המשלחת ישאירו את הדאגות מאחור ויוכלו להתרכז באותה חוויה שעומדת בפניהם הרחק מהבית.

מי יודע, אולי המסע הבא יהיה סיפור ההתנדבות והשינוי שלכם.

מתוך אתר HelpApp.

הם הכירו במהלך טיול בספרד ומאותו רגע הם הבינו שהם לא רק חולקים אהבה אחד כלפי השנייה אלא גם לטיולים, לאפשרות לגלות מקומות חדשים וכמו שהם מגדירים את זה- אפשר תמיד למצוא אותם בתנועה. עכשיו שהם אחרי הטיול ישבנו איתם לראיון קצר על איך הכל התחיל.

מדוע בחרתם לצאת לטיול הספציפי הזה?

"לגור ולטייל עם ואן, היה החלום של שנינו כבר מזמן. לאחר תקופה ארוכה בה טיילנו כתרמילאים נחתנו בבולגריה במטרה להשתקע. לא היינו צריכים יותר מחודש כדי להבין, שאנחנו בעצם מחפשים להמשיך לנוע. רק שהפעם החלטנו שנעשה את זה קצת אחרת- במקום התרמילים, עברנו לגור על גלגלים. עונת הקיץ הייתה לקראת סיום וחיפשנו מקום חם לבלות בו את חודשי החורף האירופאי, כך נקבע היעד של הטיול- דרום ספרד".

איך נראה המסלול שלכם?

"יצאנו מבולגריה באוקטובר. נסענו דרך סרביה, קרואטיה, סלובניה, איטליה, צרפת ולבסוף הגענו לספרד. בדרך חווינו טבע, ערי בירה, מסיבות טבע ואפילו עצרנו להתנדב בחווה בדרום צרפת. לא מיהרנו וכל הטיול ערך כשבעה חודשים".

האם זה הטיול הארוך הראשון שלכם יחד?

"אפשר להגיד שכל מערכת היחסים שלנו היא טיול אחד גדול. התחלנו בשבועיים בבולגריה, משם המשכנו לטייל ולהתנדב בארץ, טסנו להודו וסרילנקה ומשם חזרנו לבולגריה ובנינו את הואן".

כמה זמן עבדתם על השיפוץ של הואן ומה זה כלל?

"כשהחלטנו לעבור לגור בקראוון, היה ברור לשנינו שאנחנו רוצים לבנות אותו מאפס ולא לקנות אחד מוכן. לעצב אותו כאוות נפשינו, ולהקים את הבית הראשון שלנו, בארבע ידיים.

התהליך לקח לנו כחודשיים, כאשר כל יום עבדנו במשך כ- 12 שעות. היה לנו ניסיון קודם בעבודה עם עץ, ברזל ובתפירה. בשאר התחומים, כמו חשמל או מכונאות רכב, נעזרנו בניסיונם של אחרים. זו הייתה קפיצה למים ולא תמיד היה קל, אבל למדנו הרבה מהחוויה הזאת, מקצועית והאחד על השנייה".

מי הדמות הכי מעניינת שיצא לכם לפגוש במהלך הדרך?

"מכיוון שטיילנו בחודשי החורף, הטיול היה באווירת אוף-סיזן. מה גם שטיול עם רכב מאפשר לך להגיע לכל 'חור' שתבחר על המפה, מבלי לפגוש הרבה מטיילים אחרים שלא נאמר אנשים באופן כללי.

אך כשהצטלבו דרכינו עם מטיילים נוספים שבחרו לפקוד את הדרכים דווקא בתקופה הלא מטוילת בשנה היו אלו מפגשים מיוחדים שבלעדיהם הטיול היה נראה אחרת.

באחת הנקודות בהן בחרנו להעביר את הלילה, לאחר ארוחת הערב ישבנו על שפת הואן, שתינו תה ונהנינו מרוח ערב קרירה כשלפתע פנו לעברנו 4 נוודים שראו מרחוק את האור מהואן והיו ככל הנראה סקרנים.

לאחר שיחה קצרה על תהליך הבנייה של הואן (הנושא הכי נפוץ לשיחה לדעתי במהלך הטיול) הציעו לנו את חברתם ואנחנו נענינו ברצון. באותו ערב התוודענו לארבעה אנשים לא קונבנציונליים ומעניינים בטירוף. הם היו במקור מאוסטריה אך העדיפו שלא לשייך עצמם לטריטוריה של מדינה מסוימת. הם בחרו לחיות חיי נוודות, לעבור ממקום למקום בהתאם למצב הרוח ומזג האוויר, וכל רכושם מסתכם במה שנכנס לתיק הגב. בתקופה שפגשנו אותם, סיפרו לנו שמצאו מערה לא רחוקה ושם הם לנים כבר כמה לילות. לדבריהם, למרות כל היופי שטמון בסגנון חיים זה, אלו ללא ספק חיים קשים בעולם של מדינות וחוקים בהן הגדרה כנווד היא לא אחת מהאפשרויות שניתנות לנו, בידי החברה והרשויות.

השיחה הייתה מאוד נעימה ואפשר היה להכיר אורח חיים אחר ולדבר על כל המורכבויות החל מאיפה המשפחות בכל הסיפור, איך מתפרנסים תוך כדי תנועה והאם הם נהנים מזכויותיהם כאזרחים אך לא ממלאים את חובותיהם.

הנוודות מבחינתם היא לא רק אורח חיים- אלא אידאולוגיה של ממש.  כמובן שלא הסכמנו עם כל מה שאמרו, אך עובדה זו לא הפריעה לנו ולו לרגע".

מה היה המקום המועדף עליכם בטיול?

"קשה מאוד לבחור מקום אחד שבו נהנינו במיוחד. יש מספר מקומות בלתי נשכחים, שרק המקריות שבה הגענו אליהם הופכת אותם למדהימים ומיוחדים מאד.

אחד מהם הוא חוף נסתר באזור נרחה, בדרום ספרד. לאחר שהגענו לעיירה ונסחפנו ליופי ההרים והחופים, היינו באזור תקופה לא קצרה והתחברנו עם המקומיים.

באחת השיחות שנקלענו אליהן, סיפר לנו בחור על חוף נסתר ולבקשתנו נתן לנו הסבר מעורפל על המיקום. החוף הנסתר לא היה מסומן במפה ונדרשנו להשתמש בכל חוש ורמז שעשוי לעזור. שאלנו עוד מקומיים על מנת לאשש אגדה זו. חלקם לא שמעו מעולם על המקום וחלקם ידעו על החוף המדובר אך ההסבר על מיקומו לא בא בד בבד עם התיאורים ששמענו קודם לכן.

לבסוף חיברנו את כל פיסות המידע לכדי נקודה על המפה ששם שיערנו שנמצא היהלום. ירדנו לוואדי שמוביל לחוף, הלכנו בין סבך גבוה במשעול צר ועקלקל עד שכמעט ונעלמו עקבות השביל. טיפסנו על אחת מצלעות הוואדי על מנת לזהות איפה איבדנו את הדרך. המשכנו על מעבר צר לאורך הצלע הסלעית ומשם ירדנו, סחוטי זיעה, ביובל שנשפך מהוואדי המרכזי. עד שלבסוף, כנגד כל הסיכויים, הפציע מבין השיחים חוף קטן, יפה ובתולי בין סלעי הצוק. הרגשנו כמו הרוזן ממונטה כריסטו כשהגיע לראשונה לאי האבוד. נשכבנו על החוף ונתנו לשמש ולרחש הגלים לכבוש אותנו".

האם אתם עובדים גם תוך כדי הנסיעה?

"במהלך הטיול יצא לנו לעבוד פה ושם. דיאנה מכינה תכשיטים וסורגת בצמר. בדרך עצרנו בכל מיני שווקים ומכרנו לא מעט מהעבודות שיצרה. אני עבדתי כחודש בשיפוץ של חנות קוסמטיקה. בלי קשר לצורך הכספי, לפעמים כייף לעצור ליותר מכמה ימים באותו מקום ולהכיר אותו קצת יותר לעומק. בדרום צרפת, למרגלות הרי הפירינאים, נשארנו כחודש להתנדב בחוות סוסים. מלבד האהבה לטייל, לחקור מקומות חדשים ולפגוש אנשים מעניינים, שנינו מאוד אוהבים לעבוד עם הידיים ולא פעם במהלך הטיול מצאנו עצמנו מתגעגעים לזה".

מה הפלייליסט שמלווה אתכם בדרכים?

"לפני שיצאנו לדרך, הכנו קופסה מלאה בקלטות עם מוסיקה בולגרית מסורתית. אותה מוסיקה שליוותה אותנו בחודשי הקיץ במהלך הבנייה של הואן. אך בשל להט ההתרגשות ביום היציאה נשכחה אותה קופסה. למעט קלטת בודדת שהתגנבה לטייפ ואותה נהנינו לשמוע בלופים בכל פעם שנתקפנו בגעגועים. רוב הזמן נכח הרדיו המקומי. המקצבים, השפה ואפילו הפרסומות לקחו חלק אינטגרלי בהווי של הטיול, והעצימו את החוויה בכל מדינה. מעבר למיינסטרים, נהנינו להאזין בערבים לתחנת ג'אז מקומית בקרואטיה, או למסיבת סלסה פרטית בואן באזור מלגה".

האם נתקלתם בעוד מטיילים שעשו טיול דומה לשלכם?

"אחרי שחגגנו את חג החנוכה לאורך חציית הפירינאים ועד מדריד, חיפשנו מקום הולם לציין את ערב חג המולד והחלטתו לעשותו ערב אינטימי במעיין חם ליד גרנדה. קנינו את כל המצרכים הדרושים ויצאנו לצוד את הספוט המושלם. לאחר שעה ארוכה של חיפוש המעיין בין מטעי זיתים, מצאנו את המקום המיוחל. להפתעתנו, לא היינו היחידים שרצו לחגוג את הולדתו של ישו לצד בריכות מים מינרלים בטמפרטורה מדויקת.

נוכחנו לגלות במקום, את כל מי שבחר לטייל בתקופה הזו של השנה וגר על גלגלים. בין אם זה בואן, אוטובוס או משאית. לבד, בזוג או משפחות. לידינו חנו זוג אנגלים, סיימון וקאלי, שגם טיילו עם הואן שלהם. מהר מאוד גילינו שיש לנו הרבה במשותף עם השכנים. סיימון מהנדס רכב ולקאלי יש פנסיון לכלבים. יום בהיר אחד החליטו לעזוב את הבית והעבודה ולעבור לגור בדרכים. היה חיבור קסום, ולכולנו היה ברור שנעשה את ארוחת החג ביחד. טעמם החד פעמי של עלי הגפן הממולאים שדיאנה הכינה באותו ערב לא נתן מנוח לקאלי ובכל דרך, כשרה וגם פחות, ניסתה להוציא את סוד המתכון המסורתי שעובר מדור לדור במשפחתה.

כך המשכנו לחגיגות השנה החדשה ברייב בחוות בודדים של חברה שלהם מאנגליה. משם לחגיגות השלושים של סיימון, ומבלי ששמנו לב המשכנו לטייל יחדיו כשלושה שבועות לאורך החוף הדרומי של ספרד עד מייצר גיברלטר. ומתכון עלי הגפן זלג בשמחה למשפחה חדשה".

מה התכניות להמשך?

"האמת שכבר יש ביקוש ליצירת אוטוקרוונים בהזמנה אישית. פתרון מגורים על גלגלים הוא שילוב אידיאלי בין התשוקה שלנו לבנייה ועבודה עם הידיים ואהבה לטיולים בארץ ובעולם. למי שמעוניין לשאול שאלות, להתחיל שיתופי פעולה מקוריים או לראות עוד תמונות מהמסע ומתהליך הבנייה מוזמן לבקר אותנו ברשתות החברתיות".

Facebook: Vanlife Freedom Factory

מגיל 22 מיכאל שפייזר כבר הספיק לעבור מאות אלפי ק"מ על גבי האופנוע שלו ברחבי העולם ולפני 3 שנים התחיל גם בטיפוס צוקים.

"לאחר חודש בסקוואמיש, קנדה- שם טיפסנו בעיקר טראד (טיפוס טבעי בו אין עגינות מוכנות על ההר והמטפס מניח אותן תוך כדי טיפוס ומנקה בסוף) הרגשנו מוכנים לצאת לאיזור פחות מיושב.
שמנו ציוד ל-3 ימים על הגב- ציוד טיפוס, ציוד לינה, מכשיר לוויני ואוכל.
הגענו לצפון רכס הקסקיידס שבוושינגטון ארה"ב ויצאנו לדרך.
לאחר יום בעלייה מתמדת הגענו לעמק מדהים שהפיסגה שלנו באופק, הקמנו מחנה ויום למחרת יצאנו לטיפוס. ההגעה לפיסגה כללה הליכה על דרדרת בה כל צעד צריך להיות מחושב: התוואי תלול ,אבנים נופלות כל הזמן ויש פרטנר מאחורייך שעלול להיפגע.
אחרי כ- 4 שעות הליכה הגענו לבסיס הטיפוס- עייפים מהשמש הקופחת נתנו עוד מאמץ וטיפסנו לפסגה, איזו הרגשה מדהימה!

רחוק מכל יישוב, אדם או קליטה סלולרית. כך בעזרת חבל, כמה מתכות ואימונים אנחנו יכולים להגיע לכל מקום שנחפוץ והאפשרויות בלתי מוגבלות!
יום למחרת ירדנו חזרה ואנחנו ממשיכים להדרים לכיוון סמית' רוק, אורגון.
קדימה להרפתקאה הבאה".

יתכן ויש אנשים ששואלים את עצמם- "למה לקחת תיק כבד למשך שבוע לצד תנאים מוגבלים ופשוט ללכת ברגל?", כנראה שהם עוד לא חוו את התחושה העילאית של טרק. נכנסים למעין זון מסוים ובנקודה מסויימת נחקקת לך בזיכרון חוויה לכל החיים. זו הסיבה בגללה אני אוהבת לטייל ועל החוויה שלי מטג'קיסטן לא הייתי מוותרת לעולם.

תמונה: עפרי קרק

השעון המעורר של הטבע: יאקים

התכוננו לקראת היום השלישי של הטרק. הלכנו לישון מתחת לוארנג פס בהרי הפמיר שבטג'יקיסטן בידיעה שיום ארוך לפנינו עם עלייה לפס בגובה 5,200 מ'. שמנו שעון מעורר לשעה מוקדמת, אבל לפני שהוא הספיק לצלצל האוהל שלנו רעד בעוצמה. אח שלי עומר התעורר ושאל "מה זה היה?". הנחתי שזה היה משב רוח או אולי רעידת אדמה, אבל טעיתי. שמענו קולות מוזרים שמקיפים אותנו, פתחנו מעט את הריץ'-רץ' של האוהבל כדי לראות מה קורה וגילינו שאנחנו מוקפים בעדר של כ-200 יאקים. חלקם עמדו מטרים ספורים מהאוהל שלנו, מתפלשים באגרסיביות בבורות בוץ בקרקע. פגשנו אותם לראשונה אתמול במהלך הדרך ממנה סטינו במעט מכיוון והם לא נראו חברותיים במיוחד.

יאקים בטג'יקסטן/ תמונה: עפרי קרק

הבנו שאנחנו מוקפים וניצבים בפני בעיה, לא רק שהיאקים מקיפים אותנו מכל עבר אנחנו גם עם לו"ז צפוף ויום ארוך עוד לפנינו. החלטנו שנארוז את כל מה שאנחנו יכולים בשקט בתוך האוהל ובמקביל הדלקנו את המכשיר הלוויני שהיה ברשותנו למקרה חירום.

צחקנו שאם נשתמש ב-MAGNUS בגלל עדר של יאקים עוד יספרו עלינו בהדרכות כעל אחד ממקרי ה- SOS היותר מיוחדים שהיו להם. בעודנו אורזים את המוצ׳ילות, יאק אחד החליט לרחרח מתחת לכיסוי הגשם שלנו ולהתחכך באחד החוטים שמחוברים מהאוהל לקרקע. כשסיימנו לארוז והצצנו שוב החוצה, גילינו שהעדר התרחק.

תמונה: עפרי קרק

ניצלנו את המומנטום והתחלנו לקפל את האוהל ואז קלטנו שהעדר מתקרב וניצב במרחק של כ-3 מ' מאיתנו, פשוט לקחנו את הכל ורצנו משם. מה שנתן את הרעיון ליאק אחד אמיץ לרדוף אחרי אחי עד שהתייאש. תוך 5 דקות של ריצה עלינו לגבעה הקרובה, שם יכולנו סוף סוף לסיים את ההתארגנות ולהמשיך במסלול בתקווה שהם לא יצטרפו אלינו שוב.

תמונה: עפרי קרק

המקום המדהים בעולם

תמונה: עפרי קרק

אחרי הבוקר שהיה לנו נזכרנו כי אחד הימים היפים של הטרק עוד צפוי לנו- התחלנו את הטיפוס לעבר הוארנג פס. טיפוס מאתגר ובעיקר מלא בחוסר וודאות. ראינו שעל הפס עוד קיים שלג כבר מיום לפני ותהינו מה עומק השלג והאם הוא קפוא או פריך. לא ידענו בוודאות אם נוכל להגיע לתצפית. העלייה היתה מורכבת וכללה הליכה על דרדרות, שלוגיות ובסוף לפינלה גם הליכה של כחצי שעה על השלג. המאמץ הורגש אבל נשכנו שפתיים עד שהגענו לנקודת התצפית העוצמתית והמדהימה של הוראנג פס! הנוף היה כל כך מדהים שהחלטנו לטפס גם על הפסגה המערבית לו כדי לתפוס עוד גובה. השארנו את התיקים על הפס (לא חששנו לרגע שיעבור מישהו בדרך, היינו לגמרי לבד) והגענו לתצפית עוד יותר מטורפת ממנה נחשף נוף אל עבר הרי פקיסטן המושלגים.

ואז שוב נזכרתי, למה אני באמת אוהבת לטייל.

לסיפורים והמלצות מטיולים בארץ ובעולם מוזמנים\ות להיכנס לעמוד הפייסבוק ״הטיול הגדול של עפרי״ או לאינסטגרם Ofree.spirit

התמונות מטנזניה מדברות בעד עצמן, זהו לב הטבע האפריקאי עם מגוון שמורות בהן תוכלו ליהתקל בעדרי פילים, נמרים ומגוון בעלי חיים באופן קרוב מאי פעם. ישבנו לראיון עם הצלם הידוע רועי גליץ (פוטוטבע) שביקר שם אינספור פעמים כדי להבין איזו חוויה מיוחדת מחכה שם.

צילום: רועי גליץ

מה מיוחד בטנזניה?

"טנזניה היא אחת המדינות המיוחדות ביותר בעולם. במזרח אפריקה נמצאת הנדידה הגדולה האחרונה בעולם, בה מיליוני גנו ומאות אלפי זברות חוצות את המישורים של הסרנגטי במעקב מתמיד אחרי הגשם. הטבע נשאר בתולי והשמורות נשמרו כפי שהיו לפני אלפי שנים וללא מעורבות אנושית".

מה צלמים מחפשים לתעד שם דרך עדשת המצלמה?

"את המסה האדירה של בעלי החיים בנדידה וכמובן את הטורפים הגדולים שעוקבים אחריהם: אריות, נמרים, צ׳יטות, צבועים ועוד הרבה אחרים. חלק מבעלי החיים שאני אישית הכי אוהב הם הגדולים של הסוואנה: ג׳ירפות, פילים, היפופוטמים, בפאלו והאחרים – אתה מרגיש פשוט קטן לעומת העוצמה האדירה של הטבע ובעלי החיים המיוחדים האלו".

צילום: רועי גליץ

מהי התמונה המיוחדת ביותר שיצא לך לצלם שם?

"קשה לבחור תמונה אחת יחידה ומיוחדת מכיוון שכל יום מוליד צילומים מדהימים ומיוחדים. אבל אם אני חייב לבחור אחת – זו תהיה ״המרדף לחיים״ בה צילמתי צ׳יטה רודפת אחרי צבי בסוואנה. יש כאן הכל, הבעות פנים, 8 רגליים באוויר ואפילו אבן קטנה שנבעטה על ידי הצבי וכמעט פגעה לצ׳יטה בעיניים".

צילום: רועי גליץ

איך האינטראקציה עם החיות הנמצאות בשמורה? זה לא מסוכן?

"הכל יכול להיות בטוח ויכול להיות מסוכן בחיים, הכל שאלה של איך מתנהגים בשטח. אם תשמרו על הכללים ותקשיבו להוראות של המדריכים – אתם תהיו בסדר גמור. בכל המסעות שאנחנו הדרכנו בטנזניה מעולם לא היו מצבים שבהם המטיילים שלנו היו בסכנה. חוץ מזה, האינטראקציה שחשוב להשגיח עליה זה דווקא מבעלי החיים שלא רואים: מומלץ לעשות חיסונים ולקחת כדורי מלארון (נגד מלריה) וכמובן להתייעץ עם רופא מטיילים לפני הטיסה".

צילום: רועי גליץ

מלבד הספארי, איזו אטרקציה או מקום אסור לפספס?

"כשמדברים על ספארי, צריך לקחת בחשבון שיש מספר שמורות שמאוד כדאי לבקר בהן: בראש הרשימה נמצאות נגורונגורו והסרנגטי שהן המרשימות ביותר. מלבד זאת, מומלץ לבקר בשמורות טרנגירי, מניארה ואפשר גם בשמורת ארושה. הטבע והנופים הם הסיבה העיקרית שמומלץ להגיע לאיזורים האלו. שבטי ילידים ניתן עדיין למצוא במספר מקומות כמו שבטי המסאי, הדזבה ואחרים".

צילום: רועי גליץ

למי שלא מתאפשר לטוס ליעדים רחוקים, על מה כדאי להם להתאמן כשזה נוגע לצילום בעלי חיים?

"בעלי חיים נמצאים בכל מקום, גם בארצנו הקטנה כמובן ניתן למצוא הרבה מאוד בעלי חיים, בעיקר בעלי-כנף. בוודאי ידעתם שישראל נחשבת לאחד מנתיבי הנדידה המובילים בעולם לעופות מאפריקה לאירופה, אז גם תדעו שצלמים מגיעים מכל העולם לארצנו לטיול צילום שמרוכז בעיקרו באגמון החולה. הייתי מציע לכם לנצל את היותכם כאן, באוצר הטבע שלנו, ולהתאמן כמה שאתם יכולים בצילום טבע".

האם נדרש ציוד מיוחד מבחינת צילום? האם התמונות מצולמות מקרוב או מרחוק?

"אני מאמין שכשצלמי טבע מתחילים להתמקצע – הם בעיקר מצלמים מרחוק עם עדשות גדולות ויקרות וככל שהזמן עובר וציר ההתקדמות משתפר – דווקא אז מנסים להתקרב הרבה יותר לבעלי החיים ולהשתמש בעדשות הרחבות כדי לכלול גם את הסביבה בצילומים".

מה מייחד את הנוף בטנזניה?

"תלוי באיזה איזור ובאיזו עונה. בסוף העונה הגשומה – הכל ירוק מאוד ושופע מים ובעונה היבשה הכל צהוב (אגב, דומה לישראל) ובאיזור נגורנגורו ניתן לראות הרים ובמישורי הסרנגטי רק סוואנה ככל שהעין רואה. כשאתם קרובים לעיר ארושה המאפיינים הבולטים ביותר הם הר הקילימנג׳רו המרשים והר מרו הבולט".

בשמורת הסרנגטי שוהה שבט ההדזה, האם הוא משמר אורח חיים שבטי או שניתן לראות שם מודרניזציה?

"הם עדיין משתדלים לשמר את המסורות הישנות, אבל כמובן שהמודרניזציה מחלחלת גם לשם וכששולחים את הילדים ללימודים בפנימיות הם לומדים על העולם הגדול, טכנולוגיה ואינטרנט ומן הסתם גם המפגשים עם התיירים תורם למודרניזציה של השבט".

מהי הסיבה שגורמת לך לרצות ולחזור ליעד הזה בכל פעם מחדש?

"הטבע הפראי והעשיר במיוחד. אין ימים משעממים והטבע כל הזמן מוסיף להפתיע בכל העוצמה. העובדה היא כמות התמונות שחוזרים איתן בכל יום מימי הספארי".

צילום: רועי גליץ

המערות התפרסמו בשל תופעת טבע ייחודית שהתפתחה לאור האקלים הקר והחשוך השורר בהן, שגרם לאלפי תולעים לזהור בחשיכה ולמאות אלפי מבקרים לבקר במקום הייחודי במהלך השנה.

לפניכם 5 עובדות שלא ידעתם על המקום:

נהוג לחשוב שיש רק מערה אחת, אך למעשה מדובר על למעלה משלוש מאות מערות שונות היוצרות אזור תת-קרקעי עצום

עם זאת, ישנן שלוש מערות מרכזיות, Waitomo, Ruakuri ו,Aranui – אליהן יוצאים סיורים מאורגנים של חברות מקומיות, ובהן ניתן לראות את תצורת המערות הייחודית ולשוט בנהר תת-קרקעי.

מה פירוש המילה Waitomo

המילה הראשונה, Wai, היא מים.
המילה השנייה, Tomo, היא בור.
השפה המאורית היא שפתם של ילידי ניו זילנד, ועד היום משתמשים בה באופן פעיל, בעיקר בתיאור שמות של מקומות.

המערות נוצרו לפני 30 מיליון שנה בקירוב

זה מכניס אותן לרשימה אקסקלוסיבית של המערות הנחשבות לעתיקות ביותר בעולם.

המערות התגלו על ידי ראש שבט מאורי לפני כ-120 שנים

טאנה טינוראו (Tane Tinorau) וחוקר בשם פרד מייס (Fred Mace) שנכנסו למערה יחד. באחת הפעמים ראש השבט מצא נקודת כניסה על פני האדמה, שהיא אותה נקודה בה משתמשים היום לסיורים, שהחלו עוד בשנת 1899.
צאצאיו של ראש השבט הם בעלי השליטה באדמה, ורבים מהם עובדים ולוקחים חלק פעיל בניהול והדרכה באזור.

התולעים הזוהרות הן ייחודיות לניו זילנד

האור שהן מפיצות נובע מערבוב של כימיקלים, אוויר ומים שיוצרים את האפקט המהפנט.
התולעים אינן מסוכנות לבני אדם, אך משתמשות באור שלהן כדי למשוך תולעים וחרקים למטרת טרף.

עובדת בונוס לחובבי שר הטבעות: כל הסצנות התת-קרקעיות בסרטים צולמו במערות, לוקיישן מתאים ומדהים לטרילוגיה הידועה.

הכותב הוא ניצן אנגלנדר, יועץ טיולים לאוסטרליה וניו זילנד ומנהל קהילת המטיילים "אוסטרליה, ניו זילנד ומה שמסביב".

מחלת גבהים נגרמת כתוצאה מירידה בכמות החמצן הזמין לרקמות הגוף ככל שאנו עולים בגובה מעל פני הים, במצב זה אין תאי הדם האדומים יכולים להעביר די חמצן לתאי הגוף ולכן נדרש מאמץ יתר של הלב והריאות על מנת לספק את כמות החמצן הדרושה למוח ולשאר רקמות הגוף. חוסר חמצן גורם לנזקים רבים לכל רקמות הגוף ובמיוחד למוח.

הטריגר להופעתה תלוי מאד באופי וקצב הטיול, ככל שעולים בגובה מהר יותר כך עולה גם הסיכוי לפתח את המחלה והיא עלולה להתבטא בסימפטומים כגון כאב ראש, סחרחורות, בחילות והקאות, חוסר תיאבון וחוסר יכולת לישון, כחלון בקצות האצבעות והשפתיים ומצב מסכן חיים של היווצרות בצקת בריאות ובמוח.

איך מתמודדים?

הנה כמה כללים שיעזרו לכם לצאת לטייל, ליהנות ובעיקר לשמור על עצמכם.

1. המניעה הטובה ביותר היא עלייה מדורגת תוך שמירה על פרקי זמן מתאימים להסתגלות

בדקו מראש את פרקי הזמן המומלצים להסתגלות לפי משך הטרק, יש סיבה שממליצים לקחת הפסקות יזומות. במידה ומישהו מחברי הקבוצה לא חש בטוב הוא זה שיקבע את קצב ההליכה וההתקדמות. בגבהים שמעל 3000 יש לפעול ע"פ כלל האצבע "טפס גבוה אך שן נמוך" – אין להגדיל את גובה השינה ביותר מ-500 מטר ביום ויש לתכנן יום מנוחה (ללא עלייה וללא פעילות גופנית) בכל 1000 מטר של עלייה. יש להקפיד על שתיה מרובה בזמן ההליכה ולהימנע מאלכוהול, סמים וכדורי שינה במהלך הטרק.

2. כדורי גובה

מטייל שיש בכוונתו לעלות לגובה של למעלה מ- 2,500 מטרים או לצאת לטרק בו יהיו עליות ומורדות בגבהים כאלו יעשה נכון אם יתייעץ ברופא טרם הנסיעה כדי לבחון סיוע בכדורים כגון Diamox ו- Uramox במטרה לזרז את ההתאקלמות. התרופה ניטלת החל מיום לפני התחלת העלייה ועד ההגעה לפסגה.

יש רופאים שאף ימליצו על הצטיידות בסטרואידים כמניעה או טיפול מידי במקרה הצורך.

חשוב לזכור –

נטילה של הכדורים לא מונעת מחלת גבהים, אלא מסייעת לטיפול בתופעות לוואי ומניעת בצקות.

כמו כן, את הכדורים יש ליטול רק בכפוף להתייעצות עם רופא מוסמך.

3. פשוט יורדים בגובה!

הפיתרון המיידי לשיפור ההרגשה הנובעת מתסמיני מחלת גבהים.

במקרה שחבר נפגע יש לכוון אותו לירידה וללוות אותו על מנת שיגיע מהר ככל האפשר למקום נמוך. לאחר הירידה חלה בדרך כלל הקלה משמעותית בתופעות. חשוב לזכור כי הירידה הדרושה הינה לכל הפחות 500 מטרים ואם ניתן, יש להגיע לנקודת גובה מתחת ל- 3,000 מטרים.

4. במידה ויש אפשרות ניתן להקל על הנפגע על ידי מתן חמצן

קחו איתכם בהשכרה בלון חמצן קטן יחד עם ערכה לחיבור המסכה.

5. התכוננו אל הלא נודע

באזור הררי, מזג האוויר הפכפך ודרכי הגישה ליחידות החילוץ דורשות זמן הגעה שאינו ידוע מראש, מכאן יש להקפיד על סיוע לנפגע, שמירה על חום גופו ולפעול בדחיפות כאשר ישנה אפשרות סבירה להורדתו של הנפגע בגובה. נכון להצטייד באמצעי תקשורת לוויני באמצעותו תוכלו לדווח על המקרה גם באזורים ללא קליטה סלולרית ולקבל סיוע וייעוץ מידי בכל מקום, זמן ומזג אוויר.

טרם הנסיעה, ישנם מספר כללים שהקפדה עליהם תסייע לטיול שלכם להיות בטוח יותר:

1. איסוף מידע– " לא ידעת זה קטלני". כדאי לברר מראש הכל לפני שיוצאים ולהקפיד על מקורות מידע מהימנים. טיפים מחברים זה נחמד, אך לא מספיק. מומלץ לבסס את רוב המידע ממקורות כמו  לונלי פלנטי, אתרים של סוכנויות נסיעות ואתרים ייעודיים למדינות השונות.
2. להקפיד על כל הכללים הבסיסיים שמוכרים היטב לכולם כמו: לא ללכת לבד, לא להסתובב בלילות, שמירה כזו מונעת הרבה צרות. (לבד= מתחת לחמישה אנשים בטרק).
3. מזג אוויר– מומלץ לבדוק טרם הנסיעה תחזית ספציפית של מזג האוויר לאזור אליו אנו יוצאים ולתכנן את הפעילות בהתאם. שימו לב, באזורים הרריים מזג האוויר נוטה להשתנות לעיתים תכופות, ולכן יש להיות ערוכים ומצוידים לכל מצב.
4. טרקים– מומלץ לקחת מדריך ופורטר באמצעות חברות מוכרות המעסיקות מדריכים מנוסים וחוקיים הם אלה שיסייעו בשעת מצוקה וייתנו מימד נוסף לטרק.
5. גופי מים- פעילות רפטינג, קייקים, אבובים היא מסוכנת, יש לעשות אותה עם מפעילים מוסמכים ולוודא שברשותם ציוד תקני ואף מכשיר מגנוס לוויני לשעת חירום.
6. פשיעה– מלבד הנופים והתרבות, דרום אמריקה ידועה כבעלת אחוזי פשיעה גבוהים, מהם נפגעים לרוב תיירים. לכן, כדאי תמיד לטייל בקבוצות ולא ללכת שולל אחר נחמדות מיוחדת כדוגמת נהג מונית שעוצר לידך ומציע את שירותיו. ייתכן ומדובר בניסיון לשוד ולכן עדיף שהבחירה תמיד תשאר בידייך. יש להקפיד על שמירת הציוד ולהמנע מנשיאת כספים מזומנים בכמויות שאין צורך בהם. מומלץ להטמין היטב את כרטיס האשראי.
7. ג'ונגל– רבות נכתב על טיולים בג'ונגלים הפראיים של היבשת ואכן מדובר בחוויה מרתקת. עם זאת, כדי לצלוח ולסיים את המסלול בשלום ולא לאבד את הדרך, מומלץ לשכור שירותיו של מדריך מיומן שיידע לכוון, להזהיר ולהבין מתי מזג האוויר עלול להוות מכשול.
8. סמים–  הסמים בדרום אמריקה זמינים מאוד ויש לזכור להשתמש בהם בתבונה ואחריות (אם כבר החלטת להשתמש), ויש לזכור כי בבת אחת הטיול יכול להסתיים בעקבות פגיעה קשה.
9. חטיפות– וודא תמיד לאן אתה נוסע, עדיף להמנע למנסוע לאזורים בהם המצב הפוליטי רעוע.

הנופים, המראות, ריח התבלינים, בעלי החיים ומיליוני אנשים ככל הנראה יבלבלו לכם קצת החושים מרגע הנחיתה במדינה המדהימה הזו. יתכן וההחלטה על הטיול נעשתה כבר לפני חודשים או ברגע ספונטני שבו במקום להוציא את הפוך מהארון פנה אליכם חבר שאמר "בוא נטוס", מתוך החלטה ברורה שאי אפשר לתת לקיץ להיגמר. אז מה חשוב לדעת, מה אסור לפספס ואיך לא נקרע את הכיס? הגיע הזמן להתאהב בהודו.

הודו משתלמת למטיילים

תשכחו מהמחירים של הארץ והכירו את המחירים הסופר זולים. מה שחשוב לדעת שלמרות המחירים יש דברים שכדאי להכין מראש ולהביא איתכם. מומלץ להגיע עם ציוד בסיסי והלבשה הכוללת לפחות 2 זוגות מכנסיים, 2 חולצות איכותיות, הלבשה תחתונה, נעליים טובות עם סולייה רחבה והכי חשוב תיק תרופות שמתאים לשהייה ממושכת. מומלץ להצטייד במפצל חשמל שישמש אתכם במלחמות על השקע שהצלחתם לאתר, מוצרי היגיינה כמו שמפו וסבון לגוף ניתן למצוא שם באיכות ובזול.

אלפי דרכי הגעה

אמצעי התחבורה הנפוץ  בהודו הוא אוטובוסים. בנסיעות ארוכות בסליפר- אוטובוס הלילה, ככל הנראה תמצאו את עצמכם בתא קטן ונחמד בו תוכלו לנסות לישון כמה שעות, חוויה מעט מאתגרת. את הכרטיס מומלץ להזמין מסוכני נסיעות מוכרים באזור אותם בדקתם מראש. בנסיעות קצרות יותר ככל הנראה תיתקלו בלוקל- אוטובוס המשמש את המקומיים. אל תופתעו אם הוא מלא עד אפס מקום כאשר אתכם אנשים רבים בתוספת של עיזים ותרנגולות שפשוט היו חייבים להצטרף לנסיעה, רוב הסיכויים שאחת גם תמצא את דרכה לשבת עליכם.

ישנה גם האפשרות להתנייד ברכבות, נסיעה פחות אתגרית, אך מומלץ להזמין כרטיס נסיעה לפחות מספר ימים מראש כדי שלא תמצאו את עצמכם חולקים מושב עם באבא, וכדי שתוכלו ליהנות מהנופים עוצרי הנשימה בדרך.

במידה ובחרתם להתנייד עם מוניות וריקשות הכינו את כישורי המו"מ שלכם וכמה שעות להתמקחות אבל קחו הכל בחיוך. מדובר בדרך נסיעה נוחה יותר עם אופציה למוזיקה ומחיר שמומלץ לסגור מראש, אבל יותר מזה אל תאמינו כשאומרים לכם שהמיין באזר סגור.

לחובבי האקסטרים שהחליטו לקנות אופנוע רויאל אנפילד ולחצות את התת יבשת על דו גלגלי, מומלץ שלא לעבור נסיעות ארוכות לבד אלא בקבוצה. הנופים לאורך הדרך ידהימו אתכם אך שימו לב כבישים הידועים משום שהם מסוכנים, כאשר הנראה כללי בטיחות וחוקי תנועה הם בגדר המלצה בלבד, ואל תתביישו לצפור ואפילו הרבה כשצריך.

האם מותר להתמקח בהודו?

לכל מקום אליו תלכו כנראה תהיו מוקפים בחיוכים. בשווקים בעיקר המוכרים חייכנים ומקסימים, לכן אל תתפלאו אם יוצע לכם שלל פסלוני גנש ושיווה, חולצות באיכות מובחרת, לונגים, ציורים ואפילו תיקים. המטרה של כולם היא להרוויח בעוד אתם רוצים לקנות בכמה שיותר זול. אפשרי להתמקח ולהתווכח על כל דבר שעולה על דעתכם כל עוד זה נעשה ברוח טובה ובכבוד! אם בכל זאת נקלעתם לסיטואציה לא נעימה, פשוט תצאו מהחנות ישנן חנויות דומות בהמשך הרחוב.

מה אוכלים בהודו?

זמני הארוחות פה הם לא כמו שאתם רגילים, הדוגמא המושלמת למונח שתשמעו הרבה הוא " India Time"- זמן הודו. הגעתם רעבים לטעום קצת מהמטבח המקומי? סבלנות, ישיבה במסעדות ולחכות למנה בהודו זה חלק מהכיף, אז אל תגיעו רעבים מדי. בצורה הזאת אתם לומדים להירגע, לקחת את הזמן ולהכיר אנשים תוך כדי משחק של שיטד וטאקי.

אוכל רחוב- מאד מומלץ. עם כל החששות מהרחובות הומי האדם בהודו התחלופה של אוכל שנמכר ברחוב גדולה יותר לכן הוא טרי יותר, רובו מטוגן- טכניקת בישול שתטיב עם הבריאות שלכם, כאשר דווקא מפירות וירקות מומלץ להימנע. לאלו מכם שרק מחכים לטעום מהתבלינים הרבים ומנות חריפות גם אם תבקשו בלי צפו לחוויה חריפה במיוחד.

הדרך לבטא את עצמך

המגוון התרבותי אליו נחשפים בהודו "פותח את הצ'אקרות" ונותן למוזה והיצירתיות לפרוץ בתחומים רבים. לנסיעה ארוכה או בכלל תמיד אפשר לקנות ולהצטייד בצבעים, מחברת ופשוט לתת לדמיון להוביל. אופציה נוספת היא לקנות חוטים ולהתחיל לסרוג או להכין מקרמה, למוזיקליים שביניכם יש כלי נגינה שמוצאים רק בהודו. אולי תצאו יחד עם החוויות גם עם תחביב חדש לקחת הביתה.

משאירים את הדאגות בבית

הודו נשמעת כמו חלום, השהייה בה היא אכן כזו אך אין להיכנס לשאננות ומומלץ עדיין לשמור על כללי זהירות. בכל מצב רצוי שלא להסתובב לבד אלא בקבוצה ולעדכן את מי שצריך בתכניות שלכם. מבחינת תקשורת היא לרוב תהיה מחוץ לטווח הקליטה ומטיילים יעדיפו להצטייד ב- Simמקומי. מכיוון שאי אפשר להסתמך רק על הרשת הסלולרית הקיימת רק ב- 10% מהעולם, מומלץ לשקול להצטייד במכשיר לוויני של MAGNUS עם זאת שמרו על החוקים בהודו, לפיהם אין להפעיל או לשלוח הודעות שגרה מהמכשיר הלווייני, ניתן להפעילו רק במצב חירום אמת לבקשת חילוץ בלבד.

מעבר לכך אתם אורחים במדינה זרה שימו לב לכבד את הסביבה, לשמור על הציוד שלכם, לוודא נעילה של החדר בגסטאהוס ולפעול על פי המקובל. עם כל הדאגות בסופו של דבר הודו מדהימה ומלאה בריגושים והזדמנויות. תוכלו למצוא פרופורציות אחרות לחיים ולהיות מוקפים בחיוכים אמיתיים. צאו לדרך, סאב קוץ' מילגה- הכל אפשרי.

השלג כבר נערם באתרים, ההרים קוראים לכם מכל עבר אבל תמיד עולה השאלה באיזה אתר כדאי להעביר את חופשת הסקי הבאה שלכם. אם זו החופשה הראשונה שלכם היעד, תנאי השלג וקילומטראז' המסלולים בשלב זה פחות חשובים. תוכלו לטוס בסוף נובמבר ואפילו בתחילת מאי.

אם אתם גולשים מנוסים אז תנאי הגלישה כבר צריכים להילקח בחשבון. הזמן הכי טוב לטוס הוא במהלך החודשים ינואר-פברואר, רק אל תשכחו שאלו גם החודשים עם מזג האוויר הקר ביותר.

מחוויה אישית בסוף חודש פברואר בשנה שעברה במהלכו שהיתי באתר פאסו טונלה, איטליה שנחשב לאתר שטוף שמש עם מזג אוויר נוח, חווינו שבוע של טמפרטורות נמוכות (בסביבות 24-) וכך גם היה ברוב אירופה.

מומלץ לבדוק את תנאי השלג ומזג האוויר לשבוע הקרוב טרם סגירת החופשה. בנוסף לבדיקת התחזית בדקו מועדי חופשות של המקומיים, לא תרצו להגיע לאתר בו הוא מלא מהרגיל והמחיר גבוה במיוחד.

תמונה: עדן אליעז

הפעם נתמקד ביעדים המומלצים לחופשת סקי באירופה, מוכנים?

תמונה: עדן אליעז

שם האתר: פאסו טונלה

מיקום: איטליה

באתר ישנם 100 ק"מ של מסלולי גלישה רובם מתאימים למתחילים ויש אפילו מסלולי קרחון. מזג האוויר נוח, הטמפרטורות כמעט תמיד מעל ה-0 וישנה גישה נוחה למסלולים הנמצאים במרחק הליכה של 5 דקות לכל היותר או ממש בפתח דלת המלון, כך תוכלו גם בנוחות להסתדר עם סחיבת הציוד.

המדריכים המקומיים באתר כבר למדו כמה מילים בעברית ומקבלים את הקהל הישראלי בחיוך. כל אלה לצד המחיר האטרקטיבי הופכים את האתר גם לבחירה טובה במידה ומדובר בחופשת סקי ראשונה עם הילדים.

עוד אסור לפספס את ה-"נייטסקי" בימים ג' ו-ה', עם מסלולים מוארים בלילה שפתוחים בין השעות 20:00-23:00 ותאמינו לי שזו חוויה מדהימה לגלוש בלילה.

פעילויות נוספות

פאבים נהדרים לחווית האפרה-סקי – "לה ברקה", "אמברלה" וה-"מג'יק פאב". לכל אחד מהפאבים יש יום מיוחד בשבוע עם שעות של Happy-Hour עם 1+1 על כל המשקאות לצד מוזיקה טובה.

תוכלו למצוא באתר מסעדה בה תהנו מטעימות יין ולילדים טעימות שוקולד. לאלו מכם שעדיין יש כוחות אחרי כל האטרקציות במהלך היום, תוכלו להגיע לפאב הבית "אל בית" עם מגוון של משחקי חברה ואווירה שמחה לסיום היום או להעביר את הזמן עד פתיחת המועדונים בלילה.

תמונה: עדן אליעז

שם האתר: וואל טורנס

מיקום: צרפת

מדובר באחד האתרים המוכרים ביותר בקרב הישראלים. שואלים את עצמכם מה הפך את האתר לפופולארי? ובכן, וואל טורנס הוא ה-מקום לגלוש בו ויש מה לעשות 24/7.

האתר הוא חלק משלושת העמקים המהווים את אזור הגלישה הגדול בעולם, בעל נופים מרהיבים מגובה 3,000 מ' ומעלה. מומלץ לכל ההרכבים מקבוצות חברים, משפחות, זוגות ויחידים.

תמונה: עדן אליעז

זוהי עיירה שוקקת חיים עם האפרה-סקי מבין הטובים באירופה, ככה שגם מישהו שלאו דווקא יודע לגלוש יוכל ליהנות מהחוויה.

באופן אישי הייתי מציעה לכם לנצל את האתר משעות הבוקר ועד שעות הערב המוקדמות. להיות אלה שפותחים את המסלולים ישר אחרי שעבר שם החתול, ליהנות מאפרה-סקי במסיבה באמצע ההר, להמשיך לאפרה-סקי בעיירה וללכת לישון מוקדם. למרות שיש ערבים בהם שוה לצאת וללכת למאלזיה עד אור הבוקר למרות שאתם עייפים מהיום שהיה לכם במסלולים, אבל זה כבר ידוע, מחופשת סקי צריך עוד חופשה.

תמונה: עדן אליעז

תמונה: עדן אליעז

שם האתר: צרמט

מיקום: שוויץ

לאלו מכם שרוצים לשלב בין מרחבי גלישה שלא נגמרים, שהות בעיירה יוקרתית, אתר שעוד לא "נכבש" על ידי הישראלים ובקלות גם לבקר באתר האיטלקי צ'רבינייה- אז צרמט הוא המקום בשבילכם.

עוד בתחילת המסע משדה התעופה לכיוון האתר, תמצאו את עצמכם על רכבת שתסיע אתכם בעודכם ברכב לכיוון האתר.

תמונה: עדן אליעז

כשתגיעו לנקודה שבה חשבתם שהגעתם לצרמט, אז תחשבו שוב. הגעתם לרכבת נוספת, אך הפעם תצטרכו לחנות את רכבכם בחניון, לעלות עם המזוודות לרכבת ולטפס מעלה אל העיירה.

המכוניות לפתע מתחלפות לטוקטוקים שיזכירו לכם את תאילנד, הנוף ציורי ישנם בתי קפה רבים ובאופק תראו את המטרהורן המפורסם.

תמונה: עדן אליעז

שימו לב, האתר מתאים לגולשים בלבד, אם אתם באמת רוצים ליהנות מהאתר כדאי שתגיעו אחרי שצברתם ניסיון באתרים אחרים.

המלצה- כשאתם רוכשים סקי פס ואתם יודעים שבכוונתכם לעבור לצד האיטלקי- אנא קנו את הסקי פס המתאים, מכיוון שלא תרצו למצוא את עצמכם בצד האיטלקי כשהאפשרות היחידה לחזור תהיה רכישת סקי פס יומי נוסף.

שם האתר: סלה רונדה

מיקום: איטליה

האתר עם הנופים היפים בעולם, הסלה מורכב מקבוצות הרים ולכן כשמו האיטלקי כן הוא "סלה גרופה".

האתר מתאים לכל הרמות, אך לדעתי האישית במידה ותחליטו להגיע לסלה, עליכם להיות גולשים מנוסים כדי ליהנות ממה שיש לאתר להציע.

תמונה: עדן אליעז

סלה רונדה מורכב מעיירות רבות כך שזה לא כמו לסגור חופשה ל-"וואל טורנס". אתם תצטרכו לבחור את העיירה בה תלונו, וכן, יש המון עיירות כשהמרחקים ביניהן בנסיעה ברכב יכולים להיות בין 2-3 שעות.

לכל עיירה אופי משלה מעיירות שקטות לתוססות, לא בכולן תוכלו לחוות את אווירת האפרה-סקי ולכן חשוב טרם ההזמנה לבדוק שהעיירה תואמת את הציפיות שלכם.

תמונה: עדן אליעז

אחת האטרקציות המפורסמת בסלה רונדה היא האפשרות להקיף את הסלה ביום גלישה מלא. במפה תוכלו לראות את המסלול הירוק- שזהו המסלול הקל מביניהם ואת המסלול הכתום- המסלול המהיר והקשה יותר. אם תבחרו להקיף את הסלה, תצטרכו לצאת מוקדם בבוקר בשעה 9:00 לכל המאוחר. חשוב לזכור- אם קרה והשעה כבר 10:00 ואתם שוקלים לצאת ולעשות את הסיבוב אל תעשו זאת!

המקומיים בונים על אנשים כמוכם שחושבים שיספיקו לעשות את הסיבוב בזמן קצר ולבסוף מה שקורה זה שהרבה אנשים נתקעים בצידו האחר של הסלה ואין להם אפשרות להגיע חזרה לעיירה בה הם לנים. כך שהפתרון שנותר הוא להשתמש בשירותי ההסעות של המקומיים, והעלויות גבוהות במיוחד ויכולות להגיע עד ל-600 יורו.

תמונה: עדן אליעז

ישנם אינסוף אתרים מעולים ברחבי אירופה, הכל שאלה של מה אתם מחפשים. האם זה את השקט, היוקרה או אולי חוויה קולינרית. יש אתרים המיועדים בעיקרם לצעירים ויש כאלה שמציעים את כל העולמות. אני ממליצה לכם לחקור את אתרים רשמיים ומדריכי מטיילים, לשאול בקבוצות ולאסוף כמה שיותר מידע מהימן לפני שאתם סוגרים את החופשה הבאה שלכם.

הכל התחיל ביעד הראשון של הטיול- סרי-לנקה. אחרי סדנת יוגה ומדיטציה כשהכל מתנהל לפי זמן אי, אמבר מקבלת הודעה מחבר ששהה באותו הזמן באי לבוא אחרי הסדנה לסשן גלישה. היה לה כבר כרטיס טיסה ביד למלזיה, אבל משהו בפנים אמר לה שהיא צריכה לעשות את זה והיא נסעה דרומה, למידיגמה, עיירת גלישה קטנה במונחים של אז.

תמונה: amberhoubara@

באחד הבקרים, היא הגיעה עם חברה לבית קפה מקומי שם היא פגשה לראשונה את בן-זוגה האוסטרלי טים ואחרי חצי שנה הם נפגשו שוב במקסיקו ומאז הם ביחד, מטיילים ומגלים מקומות חדשים. מהבית שלהם באינדונזיה, היא שיתפה אותנו בסיפור שלהם בדרך לכבוש את העולם.

חיפשת המלצה ולמעשה מצאת אהבה?

"אחרי סרי-לנקה היעד הבא שלי היה האי סיפדן, במלזיה. זהו אי שלא היה הרבה מידע עליו ובאותו בוקר בבית קפה ניסיתי לשאול אנשים האם הם היו שם, במקרה טים היה היחיד שביקר במקום. הוא הציע שניפגש בערב כדי שיוכל לשתף אותי בטיפים זה הסתכם שדיברנו המון אל תוך הלילה אמרתי לו תודה, החלפנו פייסבוקים והמשכתי במסע. כחצי שנה לאחר מכן, שלחתי לו הודעת תודה ושהיה לי מדהים. לאחר אותה הודעה בזמן שאני בג'מייקה, במקום שסוף סוף יש בו אינטרנט לאחר כמה ימים בהם טיילתי באי הטרופי והקסום, חיכתה לי הודעה מטים-

“Hey mate where you at I just arrived to Mexico City remember you supposed to be around”.

זה היה די מצחיק כי לא פרסמתי בשום מקום שהגעתי למרכז אמריקה, אבל במקרה היה לי כרטיס למקסיקו סיטי ועניתי לו שניפגש.

כשראיתי אותו לראשונה אחרי תקופה ארוכה עבר לי בראש המשפט המוכר של של האנימציה של האחים וורנר

'שאאאלווווםםםם אחוווות' (למי שלא היה ילד בניינטיז, זה אומר שדיי נדלקתי עליו).

נסענו לעיירה לא מוכרת במקסיקו באוטובוס לילה, אוטובוס מקומי ועוד טרמפ עד החוף עד שהגענו לדירה היחידה שהייתה פנויה, במיקום על החוף, על הגלים, בקומה שנייה עם מרפסת ענקית ו-3 מיטות ומה שעבר לי בראש זה 'אה מעולה, יש לנו מיטה לכל אחד'. אבל כבר באותו ערב התנשקנו, זה כאילו היה בלתי נשלט.

תמונה: amberhoubara@

טיילנו און אנד אוף ביחד במרכז אמריקה, אני כל פעם נסעתי למקום אחר אבל ידענו שאנחנו רוצים להתראות שוב.

עם מעבר הגבול מאל סלבדור לניקרגואה, ראיתי בעיניים שלו שמשהו השתנה, באופן בו הוא מסתכל עלי, כאילו יכולתי לראות את האהבה שלו בעיניים. בילינו חודש מטורף שם, אבל התכנית המקורית שלי הייתה להמשיך לברלין וכך היה.

הגעתי ולא מצאתי את עצמי, גדלתי בעיר וחשבתי שזה המקום שלי, אבל אין מקום לראות בו את השקיעה, אני לא מוצאת מקור מים לשפוך אליו את כל הרגשות, אנשים לא מחייכים אחד לשני ברחוב… ידעתי שהחלום הזה כבר לא שלי. למרות שעזבתי מבלי להסתכל לאחור, טים המשיך לשלוח הודעות ולתמוך בי עד שהחלטתי שאני חוזרת לארץ כדי לחשוב לאן אני ממשיכה את המסע. טים החליט לבוא כל הדרך מפנמה לארץ לפני שהוא חוזר לאוסטרליה. בילינו יחד 9 ימים באופוריה וידענו שאנחנו רוצים להישאר ולחיות ביחד".

תמונה: amberhoubara@

איך אתם הכי נהנים לבלות יחד? אמרת ששניכם מטיילים, האם המרחק עושה טוב או שזה למעשה מקרב?

"טים עובד במכרות באוסטרליה, זה נשמע קצת מוזר לאוזן הישראלית לעבוד בעבודת כפיים ב-2019, אבל באוסטרליה זה דיי שכיח. העבודה שם דומה לשירות צבא, עובדים תקופה מסויימת ואז יש תקופת חופש. בנוסף, זו עבודת קבלן אז אפשר להפסיק ולחזור בכל עת, הכסף מעולה ולכן הרבה מהם עובדים תקופה, מטיילים וחוזר חלילה, וזה מה שהוא עושה כבר מספר שנים.

הבית שלנו נמצא בבאלי, שזה מעולה כי הוא יכול לטוס לכאן בקלות מאוסטרליה ואת רוב הטיולים אנחנו עושים יחד.

המרחק עושה פלאים למערכת יחסים, אנחנו מתגעגעים מאוד ובכל יום מקיימים שיחת וידאו.

עצם העובדה שאנחנו מתגעגעים כל כך מביאה הרבה נוכחות למערכת היחסים, כל רגע ביחד צריך למקסם וזה מצית את האהבה שלנו בכל פעם מחדש.

אם הייתה עוגה שהייתה מתחלקת לזמן שבני זוג מבלים ביחד ומתי שהם עובדים, זה יוצא כמעט אותו הדבר ואפילו משתלם יותר. במקום לראות אחד את השנייה בערב כשאנחנו עייפים יש לנו שבועיים להתפנק עם זמן רק לעצמנו.

זה נותן לי זמן לעצמי, להיות לבד ועצמאית וזמן של ביחד, לפעמים כשהאהבה כל כך גדולה אין ממש רצון להיות לבד, וזה גם לא נכון. כמו שקראתי בספר מדהים על אהבה –

1+1=1 כל אחד באהבה הוא שלם וביחד נוצר עוד שלם.

תמונה: amberhoubara@

בהתחלה העבודה שלו הייתה 4 שבועות ואז שבוע חופש וזה היה מוגזם ומאוד קשה, אבל היום הוא עושה שבועיים שבועיים וזה מעולה, בעיקר כי אני כל כך עסוקה גם בעצמי עם עבודה און-ליין, לימוד יוגה, דוגמנות, כתיבה למגזינים ואפילו סטודנטית לתקשורת חזותית און-ליין באוניברסיטה באנגליה".

תמונה: amberhoubara@

את מישראל, הוא מאוסטרליה, מה לימדתם האחד את השנייה?

"יש לנו הרבה במשותף אבל גם הרבה לא, אפשר לומר שאנחנו כמו יין ויאנג. טים, כמו שהוא קורא לעצמו ״סימפל מאן״ (בן אדם פשוט), הוא אוהב לגלוש ולעשות סנובורד וחוץ מזה לשתות בירה עם חברים ולקרוא ספרים. אני לעומת זאת מלאה בעשייה תחביבים ועם רצון לטרוף את העולם.

חוץ מזה נולדנו לתרבויות שונות ולמנטאליות שונה.

אם אני אש ואוויר, הוא אדמה ומים. זה מצד אחד גורם לויכוחים אבל מצד שני גם ללמידה וקבלה.

אני חושבת שביחד אנחנו מלמדים אחד את השניה מהי יוגה (לא היוגה הגופנית), יוגה היא לתת ולקבל. ובאהבה אם אין קבלה ונתינה, אין אהבה.

הוא מלמד אותי המון, קודם איך לקבל, מאוד קל לי לתת אבל מאוד קשה לי לקבל. הוא מאזן אותי ובעיקר לימד אותי איך להיפתח יותר לאוכל רחוב וטעמים חדשים, שיותר נמנעתי מהם והיום אני לא מבינה איך. הוא לימד אותי פשטות והקשבה. והכי מהכל הוא תמיד מכריח אותי לצאת מאיזור הנוחות שלי, לגלוש (למרות שהייתה לי טראומה שפתרתי עם NLP, אבל עדיין אני לא רצה לגלוש לבד), לעשות סנובורד או כל פעילות אקסטרים שלבד לא הייתי עושה. הוא מעמיד אותי אל מול הפחדים שלי ולוקח אותי ביד להתמודד איתם.

כששאלתי אותו מה הוא למד ממנה הוא ענה-

'לימדת אותי להיות אדם יותר מתחשב ושאכפת לו מאחרים ומהצרכים שלהם, איך להסתכל על דברים מזווית שונה ולחלום בגדול. לימדת אותי גם יוגה והחדרת בי יותר תשוקה לבישול, וגם על השימוש בסבון ומוצרי היגיינה וכמובן, אהבה ואושר".

תמונה: amberhoubara@

יש לכם מקום בעולם שאת מגדירה בתור "המקום שלכם"?

"אני תמיד אומרת לטים שאיפה שנמצא החזה שלו, שם נמצא הבית שלי. פשוט כי כל מקום בו היינו בעולם החתים חותמת עלינו ועל מערכת היחסים שלנו כמו קעקוע, כל מקום הוא מיוחד".

תמונה: amberhoubara@

לאן אתם מתכננים לטוס בקרוב?

"בזמן שהכתבה הזו תתפרסם אנחנו למעשה ביפן. התאהבנו במדינה הזו שטים סגר לנו כרטיסים יומיים אחרי שחזרנו לבאלי (זה היה בהפרש של 3 שבועות), אחרי שנחזור מכאן, נראה לאן תקח אותנו השנה הזו, בדרךך כלל התכנית היא להיות ספונטניים".

חוץ מטיולים, אמרת שאחד התחביבים שלכם זה לבשל יחד. מה המתכון או המאכל המועדף עליכם בעולם?

"בכל מדינה אליה אנחנו נוסעים אנחנו מתאהבים באוכל, אז יש המון אפשרויות, בבאלי תרבות המסעדות מספקת אוכל מכל העולם ככה שאפשר לגוון. אבל כשאנחנו מבשלים לחברים או משפחה מנת הדגל תהיה שקשוקה ענקית בגרסה הבריאה שלי עם המון ירקות, חומוס וסלטים. טים מת על אוכל ישראלי ואני תמיד צוחקת עליו שהוא איתי רק בגלל החומוס".

תמונה: amberhoubara@

רוצים להמשיך ולעקוב אחרי המסעות של אמבר וטים בעולם? תבקרו בבלוג Iamendlesstrip או באינסטגרם amberhoubara@

ותצטרפו לטיול שלא נגמר…

הרפתקה מוגדרת כחוויה מרגשת או יוצאת דופן, כך גם רכיבה על סוסים. זו אותה חוויה מרגשת המעניקה את תחושת החופש האולטימטיבית וההזדמנות להתחבר לעצמך ולטבע. עפר שגב, כבר מזמן התמכר לאותה חוויה כרוכב שטח ותיק ואף ממקימי "מועדון רוכבי השטח ישראל". בעוד הרכיבה היא לא עיסוקו העיקרי בחיי היומיום, הוא דואג לתת לכך את הזמן בכל שנה מחדש ואף מצרף רוכבים נוספים לחוות זאת ביחד איתו.

כוחות סוס: הכוח של תחביב חדש-ישן

לחלקנו רכיבה על סוסים מזכירה בעיקר פעילות מהנה בסופ"ש עם המשפחה או אפילו חוג שהתחלנו כשהיינו ילדים. מדובר בהרבה מעבר לזה, לחלק זו אף דרך חיים. כך בכל הזדמנות שהיא יוצאים יחד רוכבים מכל רחבי הארץ שרוצים לחוות את השטח, את הפן החברתי של רכיבה בקבוצה ואפילו לצאת לטיול קצר לבדם. זה לא מפליא שעניין הרכיבה מצא את עצמו במהירה גם כבסיס לפעילות תיירותית ברחבי העולם בין אם מדובר ברכיבה קצרה או ברוכבים שיחצו את העולם בשביל להגיע ליעד המרתק הבא.

עפר שגב, הוא דוגמא מצוינת לאיך תחביב יכול לקחת חלק משמעותי בחיינו. בכל שנה מעבר לטיולי סוסים שהוא מארגן ברחבי הארץ הוא נוסע למקומות רחוקים, החל מהרי הקרפטיים ברומניה, ספרד ואף הספיק לבקר במרוקו לאורך האוקיאנוס האטלנטי ובמקומות שרובנו יכולים רק לדמיין.

חווים את השטח

רכיבה על סוסים מאפשרת לגלות שטחים ויעדים חדשים בדרך שעוד לא חווינו או ראינו. כך ניתן ללכת לאיבוד בין נופים מדהימים ויערות קסומים אליהם לא ניתן להגיע ללא יכולתם המדהימה בשטח של הסוסים. אחד היעדים המרתקים לחובבי הרכיבה הוא ללא ספק מרוקו, עם שטחי מדבר אינסופיים לצד מטעי הדקלים, משטחי סלע והאפשרות לעבור בין כפרים ציוריים המוקפים בטירות עתיקות וכך במקום בו נוצרו סיפורי אלף לילה ולילה, מוצאים את עצמם רוכבים רבים כותבים את סיפורם האישי שלהם. מה שמרגיש לפעמים כאילו יצא מתוך סרט מערבונים המשלב מסורת, רוח וגישה לחיים.

תוכלו להמשיך ולהתעדכן על יציאה עם שגב, עם קבוצה מטעם "Horse Trips" המתארגנת בניהולו לרוכבים מנוסים, למסע מיוחד במרוקו במסלולים שמעטים ביקרו בהם. מדובר במסע של כ- 6 ימי רכיבה במדבר סהרה, אותו מסע רכיבה מרתק צפוי לכסות כ- 150 ק"מ מהעיר וארזאזאט הידועה בתור ה-"שער למדבר הסהרה" אל תוך הקסם של המדבר המרוקאי. היציאה לחוויה ביעד מרוחק גרמה גם למכשיר הלוויני של MAGNUS לרצות לצאת למסע, וללוות את הרוכבים בעוד הם חווים את החלום. צאו לרכוב, תחיו את החלום ותתמכרו לדרך חיים מלאה בהרפתקאות וחוויות חדשות.

כיום אני עובד ומתפרנס בתור צלם ספורט אקסטרים מקצועי שחי על הקו בין קנדה לישראל.

אני רגיל לחיות חיים שאפשר להגדיר אותם כמי שחי ״על הקצה״.

בתוך כל האקשן הזו אין דבר שמשמח אותי יותר לפעמים מלהוריד הילוך, לטייל במקומות מיוחדים בעולם ולתעד את החוויות האישיות שלי דרך המצלמה.

אז אם גם אתם אוהבים לטייל ולצלם הנה כמה טיפים שיעזרו לכם בטיול הבא.

תטיילו קל

בין אם אתם בעיצומו של טרק בהרים או משוטטים ברחובות העיר אני אישית מעדיף לטייל קל, לקח לי שנים להבין איזה ציוד חיוני ואיזה אפשר להשאיר מאחור.

מעבר לציוד ההכרחי לטרקים כמו אוכל, ביגוד מתאים לכל תנאי מזג אוויר, שק שינה, מכשיר תקשורת לוויני ועוד, במקרה שלי ישנה תוספת של ציוד צילום כבד, אתגר בפני עצמו.

גם כשיוצא לי להסתובב ברחובות העיר ולצלם שווקים ואנשים, אני מעדיף להיות עם ציוד צילום קל כדי שאוכל לשלוף את המצלמה במהירות ולא לפספס את הרגע. כמו כן, בתור צלמים לעיתים ציוד צילום רב יכול למשוך את תשומת הלב יותר ממה שאנחנו רוצים כשאנחנו למעשה רוצים לתעד את הסיטואציות כפי שהן ומבלי להשפיע עליהן. לכן בחנו איזה ציוד צילום הכרחי, ואיזה ניתן להשאיר מאחור. תסמכו עליי, ציוד קל יאפשר לכם לתפוס את הרגע במהירות.

צילום: גיא פטאל

תתעניינו באנשים

אינטרקציה עם אנשים מתרבויות שונות והאפשרות ללמוד מהם זו אחת הסיבות שאני הכי אוהב לטייל.

אני חושב שמה שמאפיין את צלמי הטיולים והתרבויות הטובים בעולם זו היכולת לספר סיפור דרך התמונות.

בפעם הבאה שאתם מטיילים ונתקלים באנשים מרתקים, קחו רגע להכיר אותם ואת דרך החיים שלהם, תפתחו איתם שיחה קטנה גם אם התקשורת מאתגרת בגלל הבדלי שפה. תחייכו ותבקשו לצלם אותם. באותו הרגע תוכלו לצלם תמונה אותנטית ובמהשך אף לספר לאחרים את הסיפור של האדם אותו פגשתם בארץ רחוקה דרך התמונות.

צילום: גיא פטאל

חפשו זוויות שונות

כצלמים, אנו שואפים ליצור זיכרונות ותמונות ייחודיות וזו ההזדמנות שלנו להיות יצירתיים.

בפעם הבאה שאתם מצלמים במהלך טיול קחו כמה רגעים לחשוב מחוץ לקופסה.

תשאלו את עצמכם, איך אנחנו יכולים ליצור תמונה שונה מזו שצילמנו קודם או שצולמו במקום מסוים?

תנסו לצלם מזווית גבוהה או נמוכה, אפילו מגובה הרצפה, תוכלו למצוא פרטים וצבעים מעניינים להכניס לחזית או לרקע של התמונה. תשחקו עם זוויות ופרופורציות שונות כדי להוסיף עניין לתמונות שלכם וליצור משהו שייחודי לכם!

צילום: גיא פטאל

צילום: גיא פטאל

קחו זמן לעצמכם

בין אם אני מטייל לבד או עם מספר אנשים אני תמיד אוהב לקחת קצת זמן לעצמי ולהסתובב עם המצלמה.

כשאני לבד החושים שלי מתחדדים ואני שם לב לקולות, ריחות והצבעים שסביבי. קחו את הזמן לעשות את הדברים בקצב שלכם, התרכזו בסביבה ונסו להשתלב בה עד כמה שאפשר בשביל סיטואציה אותנטית.

צילום: גיא פטאל

צילום: גיא פטאל

תהנו, תהנו, תהנו

קלישאתי ככל שזה נשמע זהו הטיפ החשוב ביותר. טיול זו חוויה משמחת ומרתקת, מדי פעם אני מוצא את עצמי נתפס יותר מדי בצילום וברצון ״לתפוס את הרגע״ עד שאני שוכח לתת לדברים להתפתח כפי שהם צריכים וליהנות מהמסע והמקום בו אני נמצא.

לטייל ולצלם עושה אותי מאושר. כשאנחנו נהנים אנחנו מסוגלים להיות יצירתיים יותר ורואים את זה בתמונות שלנו.

צילום: גיא פטאל

אז צאו לטייל, תצלמו והכי חשוב תהנו כי אולי בסופו של דבר תתפסו את הרגע בתמונה אחת!

כתבה זו נכתבה ע"י גיא פטאל.

מידע אמין

מה זה מידע אמין? (לעומת מידע לא אמין) אילו פרטים חשוב לדעת ובאילו נושאים?

• מידע שמגיע ממדריך מטיילים מוכר, ספר או אתר, אשר קיים זמן ממושך ונמצא בשימוש מטיילים רבים.
• מידע שמגיע ממפעיל תיירות מקומי שניתן לסמוך עליו (מישהו שמוכר טיול, טרק, ראפטינג, בנג'י, נסיעת שטח).

מידע לא אמין

• מידע שעובר מפה לאוזן.
• סיפור חוויתי.
• המלצה מחבר.

מידע שקיבלתם מחבר, שהיה במקום רק פעם אחת, בעונה מסוימת ובתנאים מסוימים, הוא בשום אופן לא מקור אמין. חברים קרובים, מנוסים ואמינים ככל שיהיו, הם אינם מקור לאינפורמציה כהכנה לסכנות ודרכים להיערך אליהן. עצות "מפה לאוזן" אינן מספיקות במצבים שיש בהם פוטנציאל לסיכון.
חשוב להבהיר שאני לא נגד החלפת חוויות וקבלת המלצות מחברים, להיפך. רוב המטיילים בוחרים כך לאן הם רוצים לנסוע ומה הם רוצים לעשות.

יחד עם זאת, חשוב לזכור שחבר טוב שמשתף בחוויה נפלאה שעבר, לא בהכרח יודע אם הוא עשה משהו מאד מסוכן או קיבל ציוד לא תקני.
התנאים שהוא חווה הם לא בהכרח מה שאתם תעברו וזה שהוא לא מציין סכנה אפשרית, לא אומר שהיא לא קיימת. גם אתרי אינטרנט לא תמיד מספיקים. אפילו אתר שמצאתם בו הרבה המלצות מצוינות יכול להיות חסר בתחום הסיכונים האפשריים. מקור המידע הטוב והאמין ביותר הוא ספרי המטיילים המופיעים היום בעיקר בגרסה דיגיטלית, דוגמת Lonely Planet. מקור מידע מהימן נוסף הוא חברות הטיולים או מפעילי התיירות המקומיים שניתן לסמוך עליהם.

בואו נזרוק רגע את המילה לווין לחלל האוויר, הדבר הראשון שיעלה לרובנו זו המחשבה על אותה צלחת לווין הנמצאת על גג הבית באמצעותה אנחנו יכולים לצפות בתכניות בטלוויזיה. אז אם היכולת המאפשרת לכם לעשות מרתון של הסדרה האהובה עליכם נראית מרשימה, חכו שתגלו כיצד לווינים פועלים ואיך הם באמת משפיעים על חיי היומיום שלנו.

מהו בעצם לווין?

מכירים את זה שכוכב הוליוודי לעולם לא יצעד בלי הפמלייה שמלווה אותו? ככה גם הכוכבים בשמיים, רק שכאן הלווין הוא זה שמלווה את הכוכב. מדובר בגוף שמיימי המקיף גוף או כוכב אחר, כאשר המדע מתייחס ללווינים מ- 2 סוגים טבעיים ומלאכותיים, מה ההבדל?

הירח נחשב ללווין טבעי כי הוא גוף המקיף כוכב אחר, לצורך הדוגמא כדור הארץ. לווין מלאכותי מתייחס לאותם לווינים שיצר האדם ונשלחו על ידו לחלל. בתעשיית הבידור קוראים לזה "Star Quality" או שאתה נולד אם זה או שיש מאחוריך סוכן שידאג שתגיע בכל מקרה לקדמת הבמה.

אז בדיוק כמו שיש כוכבי ריאליטי, כוכבי קולנוע וכוכבי רשת, כך גם יש מספר סוגים של לווינים. כל לווין משוגר לחלל למטרה מסוימת וביניהן דיווחים על מצב מזג האוויר, ריגול, צילום וכמובן תקשורת. בהתאם לאופי המשימה נבנה הלווין ונקבע מסלולו, גובהו ומיקומו זאת בכדי שיוכל לתקשר בצורה הטובה ביותר עם התחנות על הקרקע ולהעביר נתונים בצורה אופטימלית.

כיצד פועלים לוויני התקשורת?

הפעם נתרכז בלוויני התקשורת, הם אלו המלווים אותנו בפעולות הכי בסיסיות גם אם לא שמתם לב לכך. צפיתם בטלוויזיה? התקשרתם לחו"ל? או אפילו החלטתם להקשיב לרדיו? כנראה שהשיחה הבאה שלכם צריכה להיות שיחת תודה ללווין שאיפשר זאת.

לפני שנכנס השימוש בלווינים העברת אותות הייתה מוגבלת, לצורך העניין בכדי שאותות תקשורת יגיעו מישראל לאוסטרליה הן היו צריכות לוותר כי אין טיסה ישירה ליעד. הלווין מהווה למעשה את טיסת הקונייקשן, זו המאפשרת לאותות להגיע לאן שהן צריכות עם עצירה קלה בדרך, והחדשות הטובות הן שאין עיכוב בזמני הנחיתה, נהפוכו.

לווינים מסוג זה לרוב ימצאו במסלול גאוסטציונרי, מסלול מעגלי סביב כדור הארץ הנמצא מעל לקו המשווה, הקפה אחת של לווין במסלול זה אורכת בדיוק 24 שעות והיתרון הוא שהלווין נראה כביכול תמיד בנקודה קבועה. תכונה זו מאפשרת לאנטנות על הקרקע, אשר תמיד צריכות להיות מכוונות אל עבר הלווין, לעבוד בצורה יעילה יותר שכן אין צורך לעקוב אחר התנועה שלו.

עם זאת להימצאות לווינים במסלול גאוסטציונרי יש גם מספר חסרונות. הגובה הרב בו נמצא הלווין (כ- 35,000 ק"מ מכדור הארץ) מייקר את עלויות השיגור. בנוסף, המיקום של הלווין בדיוק מעל לקו המשווה לא מאפשר כיסוי תקשורת באזורי הקטבים.

אל תדאגו, במקום בו התגלה חסרון כבר מצאו גם פיתרון. חלק מלוויני התקשורת מוגדרים כנמוכי מסלול ומשוגרים למסלול מעגלי בגובה של מעל 160 ק"מ, הם אפילו מספיקים לסיים הקפה של כדור הארץ ב- 90 דקות בלבד. הלווינים משנים את מיקומם במהירות ולכן לרוב ימצאו בקבוצות (או במונח המקצועי-קונסטלצייה) כך שבכל רגע נתון נמצא לווין מעל לראשכם, ויש אפשרות לשמור על קשר רציף עם התחנות על הקרקע. פעילות מוכרת בקרב לווינים נמוכי מסלול היא של קבוצת לוויני "Iridium" המורכבת מ- 72 לווינים שנועדו לשפר את קליטת הטלפוניה, כך מתאפשרת תקשורת בין כל שתי נקודות על פני כדור הארץ, בכיסוי של 100% כולל אזורי הקטבים.

איך אנחנו משתמשים בתקשורת לווינית כיום?

בוודאי כבר הבנתם שבאמצעות לווינים אנחנו יכולים לבצע מספר רב של פעולות בין אם מדובר בהפעלת ערוצי טלוויזיה, דיווחי חדשות בזמן אמת, פעילות מול מערכות צבא וחיבור לכוחות בשטח ואפילו הפצת סרטי קולנוע למספר בתי קולנוע בו זמנית. הלווינים למעשה מאפשרים לנו תקשורת ברגעים שאנחנו הכי צריכים אותה, במקומות בהם רשתות רגילות לא יכולות להעביר את האותות.

אם ניקח לדוגמא את הרשת הסלולרית להבדיל מהרשתות הלוויניות, היא מבוססת על אנטנות הנמצאות על פני הקרקע בהתאם לפריסה והצפיפות שלהם. כך שלמעשה אם תכננתם להסתמך על זמינות של קליטה סלולרית להעברת אותות במקום בו אין אנטנה ואין טווח קליטה, כדאי שתעשו תכניות אחרות. התקשורת סלולרית זמינה רק ב- 10% מפני כדור הארץ, לעומת התקשורת הלווינית המאפשרת לכם זמינות בכל מקום.

הזמינות הלווינית מאפשרת לנו לעקוב אחר כוחות בשטח בעיצומו של מבצע, זו תקשורת שבאמצעותה שידורי הטלוויזיה לא נתקעו אי שם בתחילת המאה ה-20 וכיום זו גם הדרך של מטיילים, אנשי עסקים וכל מי שנוסע למקומות מרוחקים בהם אין קליטה להצליח ולשמור על קשרבאמצעות טלפון לוויני.

ככה שבנסיעה הבאה שלכם או בפעם הבאה בה תביטו לשמיים, תדעו בוודאות שיש הרבה מעבר לכוכבים.

תאונות הדרכים הם הגורם שמסב לנו ניפגעים והרוגים יותר מכל גורם אחר.

אז מה אנו כבר יכולים לעשות על מנת לצמצם את הסיכון של תאונות בארצות ובמרחבים שכביכול אין לנו שליטה או השפעה עליהם?

כל מטייל נוסע. כל מטייל משתמש באמצעי תחבורה. החל ממוניות, ג'יפים, וואנים , מיניבוסים ואוטובוסים, גם אופנועים, טרקטרונים, באגים, מטוסים,ספינות ושאר מיני כלי תעבורה.
לשימוש הפסיבי כנוסע, יש כללים והנחיות זהירות. ישנם קודים ודפוסי התנהלות הנתונים בידנו ומאפשרים למזער את הסיכון.

1. לרכב יש "חזות"
לפני הכניסה לרכב יש להתרשם מהמראה , הצמיגים שלא יהיו "קרחים", המגבים והפנסים תקינים, חגורות בטיחות, עזרה ראשונה, צמיג חלופי והתרשמות כללית מהתחזוקה.
רכב מוזנח או פגום לא נעלה עליו.

2. הנהג חייב להיות שייך לסוכנות מוכרת
כדאי לוודא מתי ישן לאחרונה, ואם הגיע מנסיעה ממושכת לא נוכל להשתמש בשירותיו.

במשך הנהיגה, יש להושיב משגיח על ערנות הנהג. יש לשמור על עירנות המשגיח וכמובן של הנהג .
במידה והנהג מראה סימני עייפות יש לבקשו לעצור, בנימוס.
לציין סיבה אישית לעצירה … יש לדאוג שינוח, שיתרענן שישתה ויאכל. יש למנוע נהיגה ממושכת – הוא לא יכול שלא להתעייף.
במידה של עייפות קשה יש לשבור את הרצף במנוחה משמעותית,
אל תהיה ברכב בו הנהג עייף.

3. עצירה במקרה של מהירות נסיעה מסוכנת
במידה והנהג חורג מהמהירות הסבירה, או נוהג באופן שמסכן אותנו, לבקשו לעצור לצורך "שירותים דחופים" להימנע מהתקלות איתו. להביא לעצירה, ורק במצב נייח לבקש ממנו לנהוג בזהירות מאחר ואנחנו חוששים.
הקשר עם הנהג: לא לייצר עימות אלא לעשות אותו חבר.

4. מוקדים מוכרים ומועדים לתאונות, כדוגמת הסלאר בבוליביה
החוויה המהפנטת ותחושת "הוורטיגו" שנוסחת הנסיעה בסלאר, סוחפת, נסיעה מהירה מעבר ליכולת השליטה של הנהג הצעיר וחוסר קיום של נתיבים גורמים לא אחת להתנגשויות!
אנא, קחו את השליטה בנהג לידיכם! אל תתנו לו להיסחף ולהפגין את "יכולתו" .

לא ממשיכים לסוע כשהנהיגה מסכנת אותנו בעליל!

אספו מידע מקדים, על הדרך , זמן הנסיעה, קשייה, מזג האוויר הצפוי – אין שום לחץ לצאת, דווקא כשיורדים גשמים כבדים.

5. הנסיעה אמורה להתרחש בעונה הנכונה

לא כשצפוי שיטפון שיכול להביא "לתקיעה", במקרה הטוב של כמה ימים.
אם כבר נתקעתם – נהגו בתבונה והערכו לשהות ממושכת, אנחנו כמובן נחלץ במידה והמצב יסכן אותכם.

6. תחבורה ציבורית בסטנדרטים מקומיים

הרכבים המקומיים הם ירודים ולא בטוחים שלא לאמר טומנים בחובם חשיפה לסיכונים נוספים ומיותרים, סעו ברכב תיירותי השייך לחברה מוכרת.
מקובל מאד הנסיעות באוטובוס לילה – בדרך כלל נסיעות אלו מאורגנות על ידי חברות להן צי רכבים ברמה נאותה.
שכירת ג'יפים או וואן לטיולים- פנו לסוכניות הטיולים המוכרות , להן משרד כתובת וטלפון – אל תצטרפו לרכב לא מוכר או רכב ש"אורגן" בידי הגסטהאוס או חבר של חבר.

7. סכנת שוד וחטיפות בתחבורה "הציבורית"
בבוליביה מוכר תרגיל העוקץ של "מעצר" על ידי משטרה מזויפת לצורך בדיקה … כך מתחיל מעשה שוד וחטיפה.
אל תתנגדו – זה מסוכן הם לא יפגעו בכם , "רק" ישדדו אותכם… שימו לב זה מתחיל תמיד עם נהג מונית חביב שמציע לכם הסעה – לא נכנסים לרכב שהנהג "בחר" אותכם. רק לרכב שאתם היוזמים בקשר איתו .
אפילו וברכב יושב כבר תרמילאי.. (בדרך כלל זר) – זו מלכודת.

8. נהיגה עצמית

נחמד ואף נעים לנהוג לבד ברכב ששכרנו או קנינו, הזמן בידנו והחופש נפלא, אלא מה? אנחנו לא בדיוק מכירים את אופי הנהיגה או התרבות המקומית, לא את סוגי הדרכים והאקלים ובטח במדינות עם נהיגה בצד ההפוך. מוטב מבחינה בטיחותית לשכור רכב עם נהג מקומי.

9. נהיגה באופנוע, קטנוע וטרקטורון
השתדלו לוותר על הכיף הזה נהיגה ללא ניסיון ממשי היא סכנה הקוראת לצרות ואם כבר נוהגים ,זהירות!
נסיעה בטרמפים- מומלץ בחום להמנע לגמרי. אם ישנה קבוצה רק של ישראלים המבקשים לחלוק עלויות ולשתף, ניתן להצטרף.

10. לא לנסוע לבד לשום מקום ובשום תנאי.

תכירו את עדן רם, בן 26, נולד בארה"ב וכיום סטודנט לתקשורת במרכז הבינתחומי. הייתם מצפים שהוא ירדוף אחר "החלום האמריקאי", רק שהחלומות שלו לקחו אותו הרבה יותר רחוק. מצויד במצלמת ה- GoPro הראשונה שלו הוא יצא לדרך והצליח להפוך את התחביב למקצוע.

כיום הוא מגשים את החלומות שלו, זוכה לתעד רגעים מלאי אדרנלין באוף-פיסט בהרים, בחופים עוצרי נשימה, בלב ים ולא אחת אומרים לו שהוא ״חי על הקצה״. רגע לפני שהוא עולה על המטוס בדרך ללוקיישן הצילומים הבא, בואו לגלות איך הכל התחיל ומה עוד מצפה לעדן.

תחילת הדרך

הסיפור של עדן מתחיל בארה"ב. הוא לא תיאר לעצמו שאותה מצלמה קטנה שרכש בתיכון, היא זו שתוביל אותו ״לעשות את זה ובגדול״.

"תמיד עשיתי ספורט אתגרי ואקסטרים. בתיכון עשיתי את הצעדים הראשונים בעולם הצילום, התחלתי לצלם סרטונים בטיולים שלי ולאט לאט לזה התפתח".

בגיל 19 הוא החליף את הנוף המוכר לו ועלה ארצה כדי לשרת כקצין בחיל האוויר ובמקום בו השמיים הם לא הגבול, תכנן את ההרפתקה הבאה שלו. בתום השירות הצבאי טס להוואי, שם קיבל את ההחלטה שהוא חוזר לארץ ללימודים והופך לצלם גלישה. מאותה נקודה אתם יכולים לקרוא לזה מזל או אפילו גורל, אבל את המסלול הבא של עדן, גם מדריך הטיולים המנוסה ביותר לא יכול היה לתכנן טוב יותר.

"החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות ונראה איך זה מתקדם, פניתי בפייסבוק לגולשים ופשוט התחלתי לעבוד. יצאתי ליום צילום עם הגולש עומרי חצור. מזג האוויר היה מושלם והתמונות יצאו מדהים. מכאן הכל התחיל לעבור מפה לאוזן". זה השלב בו נכנסו פניות רבות של עבודה, ועדן מצא עצמו עובד עם חברות הגלישה המובילות בעולם.

צילום: עדן רם

חיים שהם הרפתקה אחת גדולה

ממבט בחשבון האינסטגרם אפשר לחשוב שהחיים של עדן רם הם חופשה אחת ארוכה למרות שמדובר גם בעבודה. "אני תמיד אנסה לשלב בין הדברים כדי לחוות כמה שיותר, נניח עכשיו אני טס לפרויקטים בצרפת ובפיליפינים ומשם לאינדונזיה שזה מקום מדהים לגולשים."

הוא כבר הספיק להכניס לרזומה שלו ביקור במעל ל- 60 מדינות, החל מביקור באיי גלפאגוס שם התמונות לא צריכות פילטר ועד אותו טיול לאוסטרליה בגיל 18 שעשה לבדו. "זו הנסיעה שהכי זכורה לי, הרגע בו הבנתי שלטייל זה ממכר והרבה מעבר לסתם לראות עוד מקום. זו חוויה, שהיא מרגשת, מבגרת ויכולה לשנות אותך כבן-אדם". כיום הוא חולם על יעדים נוספים כמו איסלנד, מונגוליה, אפריקה ואפילו יפן "יש בעולם כל כך הרבה מקומות שאפשר לבקר בהם, אני רוצה להגיע לכולם".

צילום: עדן רם

לחיות את החלום

יש משפט שאומר "תבחר עבודה שאתה אוהב ולא תצטרך לעבוד יותר אפילו יום אחד בחייך". עדן הוא הדוגמא לכך, רק שמאחוריי עדשת המצלמה והלוקיישנים המדהימים שתיארנו קודם, הוא השקיע המון עבודה כדי להגיע לנקודה בה הוא נמצא.

שואלים את עצמכם, איך מתחילים? התשובה נמצאת בגוף השאלה, "צריך פשוט להתחיל לעבוד, אפילו אם זה בחינם״ אומר עדן. “העבודות הכי גדולות שלי היום הגיעו מעבודות שעשיתי פעם בחינם כי ידעתי שהן יקדמו אותי. צריך להיות פתוח לכל פרויקט, כי אי אפשר לדעת לאן החיים יובילו אותך. בסופו של דבר מדובר בעבודה שהיא מהנה, רק חשוב להבין שיש פה השקעה כספית בעיקר בציוד. צריך גם לדעת להתמודד עם האתגר של להמציא את עצמך בכל פעם מחדש ולהראות יצירתיות."

אם תחפשו את ההגדרה למילה מסע במילון היא תופיע בתור מעבר של נוסע בין מקומות שונים, בעוד טיול הוא מסע שמטרתו הנאה. משך המסע תלוי בנוסע ונראה שאצל עדן הכל מתוכנן "אנחנו מתקדמים בחיים מבלי לחשוב שנייה לאן אנחנו משיטים את הספינה. אצלי זה לא ככה, אני כל הזמן חושב איפה אני אהיה בעוד 10-15 שנה עם מטרה, הכיוון כרגע זה להקים חברת הפקות ולפתח גם את הצד המסחרי."

צילום: עדן רם

ינאי בונה, בן 26, ממושב עין הבשור שבנגב חובב טבע, טיולים ובעלי חיים מאז שהוא זוכר את עצמו. הוא שירת בחיל השריון ומהרגע בו השתחרר שאף לכבוש את העולם ולטייל במקומות בהם איש עוד לא היה. כבר מאותו טיול לאפריקה בגיל 15 עם משפחתו, מצא את עצמו נשבה בקסם של החיות והצילום "הבנתי שזה הופך לתחביב, לא הפסקתי לצלם" כך בגיל 18 רכש לו אביו את מצלמת ה- DSLR הראשונה שלו.

הרגע בו הכל השתנה

ההשראה לצילום התחילה אצל בונה דרך אביו שהיה חובב טיולים וצילום ידוע. אך לאירוע הבא איש לא היה מוכן "אבא שלי נפטר כשהוא בן 64, כשבועיים לפני שנכנסתי לקבע. ד"ר לרפואת משפחה, סא"ל במיל' ואיש בריא בסה"כ" מספר בונה. אביו יצא לריצה כפי שנהג בכל ערב "לפני כחמש שנים בדיוק, אבא שלי יצא לרוץ בשדות של המושב ובנחל הבשור אותו כל כך אהב, אך הוא לא חזר. אח שלי ואני יצאנו לחפש אותו בשדות ולאחר דקות ארוכות מצאנו אותו ללא רוח חיים. ניסינו שנינו לבד לבצע עליו החייאה בשטח,  אך דבר לא עזר והוא נפטר" מתאר בונה.

כך הפך אותו אירוע לחלק משמעותי בחייו "הבנתי שהחיים שלנו יכולים להיקטע ברגע ויש לנצל אותם כמה שיותר. למרות הקושי החלטתי שאני לא מוותר לרגע ומתחיל לעוף על החלומות שלי, כי מה יש לי כבר להפסיד או ממה יש לי עוד לפחד. הרי רק הפחד הוא זה שמונע מאיתנו להגשים את החלומות שלנו". עם רשימת החלומות שהשאיר אחריו אביו ז"ל כשביניהן לצפות בגורילות האחרונות שנותרו בטבע באוגנדה ואף לראות  את הזוהר הצפוני, יצא ינאי למסע להגשים את אותם חלומות ואף להגשים את עצמו.

כשחלום הופך למציאות

בונה, מעולם לא למד צילום במסגרת כלשהי "כמו הטיולים שלי כך גם בחיים, אני אוהב ללכת נגד הזרם ובדרך שונה, בדרך שלי", ונראה כי הוא היה בדרך הנכונה. כחצי שנה לאחר פטירתו של אביו ז"ל, טס לאפריקה ושהה במשך שנה עם חבריו מהצבא בקניה בעיירה נידחת על שפת ימת ויקטוריה. "במהלך השנה הזו טיילת וצילמתי בלי סוף בשמורות הטבע, בנוסף טסתי לבד לאוגנדה שם הגשמתי את חלומו של אבי. עם תמונה שלו בכיס הגעתי לשמורת הטבע בווינדי וצלמתי משפחת גורילות מדהימה, שהייתה במרחק מטרים ספורים ממני".

התמונות מאותו מסע כבר עשו את דרכם לחבריו וקרוביו, אך עם יכולת הצילום שלו נראה כי השלב הבא היה כבר להביא אותן לקדמת הבמה המקצועית "אמרו לי, יש לך תמונות יפות, תעשה עם זה משהו, אולי תשלח לתחרויות". כך יתכן ולא במקרה נתקל בונה במודעה על תחרות מטעם "National Geographic", הוא שלח תמונה אחת של צמד צ'יטות על גג רכב בשמורת המסאי, בקניה. לאחר כחודש קיבל מייל בו התבשר כי תמונתו זכתה במקום השלישי בעולם. "זו הייתה הרגשה מופלאה וסוג של סגירת מעגל מבחינתי, כמעט שנתיים אחרי מות אבי שידע טוב מכולם, שמשהו עוד יצא מאותה מצלמה שקנה לי".

צילום: ינאי בונה

זו הייתה רק תחילת הדרך עבור הצלם המוכשר, כשזה נוגע להגשמת חלומות הוא מביא את עצמו הרבה מעבר לעדשת המצלמה. כך מצא את עצמו בונה כבר בדרך לצפון לפלנד לצלם את אותו זוהר צפוני שאביו ז"ל לא הספיק לראות. "התמונה שלו מלווה אותי בכל מסע, גם את הזוהר הצפוני ראיתי וצילמתי וממש כמו הגורילות החלום שלו הפך לשלי".

כיום בונה ממשיך להגשים את עצמו וחבר לחברת  "Wild Travel" בבעלות תומר רצאבי ויואל שליין. שם מצא את ההזדמנות לחבר בין אהבתו הגדולה לצילום לבין טיולים והגשמת יעדים עליהם חלקנו רק חולמים. "שמרתי איתם על קשר, בינתיים הספקתי לטוס לבד ולצלם בקמצ'טקה שבמזרח רוסיה, כשחזרתי כבר נפגשנו שוב ולמרות שאף פעם לא למדתי צילום, הם לא חששו ולקחו אותי תחת ידיהם הטובות והמקצועיות" מספר בונה.

באופן הזה ממשיך בונה לטייל ולגלות יעדים נוספים בעוד רוחו של אביו ז"ל מלווה אותו תמיד, בקרוב כבר מתכנן לצאת למסע הבא שלו לאגם באיקל בסיביר ומשם שוב ללפלנד. בעוד אנחנו באמצעות המכשיר הלוויני נלווה אותו למסע הבא, הגיע הזמן שתחשבו איך אתם יוצאים להגשים את מסע החלומות שלכם.

זוכרים כשהייתם ילדים מצאתם את עצמכם קופצים על כל ענף שהיה נמוך מספיק או על המתקנים בגן השעשועים? אז יש דברים שלא משתנים. האדרנלין לצד תחושת הסיפוק בכך שהצלחתם להתקדם עוד צעד שלא עשיתם קודם, הופכים את הטיפוס לחוויה מאד מהנה. רגע לפני שאתם יוצאים לדרך, זה הזמן לגלות את כל מה שאתם חייבים לדעת על הספורט האתגרי והכי חשוב איך מתחילים.

1. להתחיל לטפס זה קל

התזוזה, הריגוש, תחושת ההתגברות על הפחד לצד העניין החברתי שבספורט כל זה בונה את חווית הטיפוס. מעבר לכך, נראה שזה ספורט אינטואיטיבי מעין יכולת שנולדנו איתה. סיבה שיכולה להסביר למה מדובר בספורט עם אחוזי הצמיחה הגבוהים ביותר בארה"ב ובאסיה בעשור האחרון, שאפילו ייכנס כענף אולימפי בטוקיו 2020.

לאלו מכם שמתחילים, מספיק לעשות צעד אחד קטן לא צריך להתחיל בגדול. המטפסים הידועים לא יצאו לדרך וישר כבשו את ה"דון וול" או התחילו לטפס את פני המצוק של "אל קפיטן" בלי חבל. אתם בהחלט יכולים פשוט לגשת לקיר הטיפוס או הבולדר הקרוב אליכם. רוב הסיכויים שאם רק תבקשו, מטפסים אחרים ישמחו להראות לכם את הדרך למעלה.

2. הבסיס לטיפוס

אם יצא לכם להיתקל במטפסים בטוח ניסו להרשים אתכם עם היכולת לעשות 30 עליות מתח על קצות האצבעות, בינתיים תשכחו מזה. הרבה לפני סטים בלתי פוסקים של מתח וכוח מגוחך, טיפוס זה עניין של תנועה. ללמוד איך לטפס במעלי המסלול עם מינימום מאמץ. בדיוק כמו שאם הייתם בחוג כדורגל המאמן היה גורם לכם להקפיץ כדור במשך חצי שעה, עוד לפני שהתחלתם למסור. הבסיס הוא הקודם לכל, יש שיקראו לזה טכניקה בעוד אני מתחבר למונח למידה. מילים כמו פויינט, דרופ ני, לייבאק, אובר האנג, סלופר קרימפ אולי נשמעות כמו סינית כרגע, עם הזמן תמצאו את עצכם צועקים אותן בהתרגשות אל עבר הפרטנר שלכם לטיפוס.

3. לטפס זה כושר

טיפוס זה ספורט לכל דבר והוא מערב התנגדות של משקל הגוף. המאמץ כאן הוא בעיקר לידיים ופלג הגוף העליון (הרי ביומיום הרגליים שלנו נושאות את עיקר המשקל). חשוב להבין כי שרירים שונים יימצאו עצמם במאמץ שהם לא רגילים אליו. צריך לדעת איך לגשת לסשנים של טיפוס בהדרגה על מנת לבנות את הכושר הגופני. תחשבו מתי הייתה הפעם האחרונה שנתליתם במשך 45 דק' מהידיים… בדיוק לזה אני מתכוון. זה לא אומר שצריך לחשוש, כל קירות הטיפוס/בולדר מציעים קורסים והדרכות הבנויים באופן ידידותי למתחילים.

4. בטיפוס אין מקום להשוואות

תמיד טוב לשים לב לפעולות של אחרים ולבחון כיצד הם ניגשים למסלול. אחד הדברים היפים ביותר בטיפוס ספורטיבי הוא שהמתחרה היחידי שלכם הוא אתם ובכל פעם האתגר הוא אחר. מה שעוד מהנה לראות בקירות טיפוס/בולדר, זה כמה אנשים שמנסים לטפס את אותו המסלול, כשכל אחד עושה זאת בדרך שונה. יש משמעות לאופי,סגנון אישי ואיך הגוף שלנו בנוי, לצד החוזקות והחולשות שלנו.

מעל הכל, שימו לב להתקדמות האישית שלכם והקפידו עליה. התקדמות, אגב, לא נמדדת רק בדירוגים של מסלולים קשים יותר. לרוב היא נמדדת בדברים קטנים יותר- כמו שיפורים קלים בתנועה.

5. מבפנים החוצה

מטפס זה מטפס, בפנים או בחוץ, בולדר או חבל. אז נכון שיום סביר של טיפוס בחוץ שווה יותר מהיום הכי טוב שלכם במהלך העבודה או הלימודים, אבל רוב המטפסים יגוונו בין טיפוס פנים לחוץ. חשוב לציין שטיפוס הוא ספורט שטומן בחובו סכנות, בין אם זה בגובה או באחיזות השונות. אבל אם לומדים את הדברים באופן מסודר אין ממה לחשוש, כאשר הדרך המומלצת להתחיל היא בקיר טיפוס/בולדר. אחר כך, כשמרגישים מוכנים אפשר למצוא מדריך שייקח אתכם החוצה וילמד אתכם את כל מה שצריך.

יש לכם שאלות? שתפו אותנו בעמוד הפייסבוק שלנו.

הכל התחיל בבירור מקדים אודות המסלול הרלוונטי בסוכנות נסיעות בכפר ושישט הסמוך למנאלי. באותה סוכנות התבשר שמחי, כי הנסיעה בנתיב מנאלי-לה פשוטה יחסית ושניתן לעשות אותה באמצעות אוטובוס ישיר. המחשבה לגוון מעט את המסלול של 480 ק"מ הביאה להחלטה משותפת עם מנהל סוכנות הנסיעות המקומי, לנסוע ב-Local bus עד לעיירה קיילונג, שם יעביר את הלילה ובבוקר יחבור לג'יפ אשר יגיע ממנאלי מטעם הסוכנות. רק שבזמן שאנחנו עושים תכניות לעולם יש תכניות אחרות עבורנו, וזהו סיפורו של אהוד שמחי.

ברוכים הבאים לקיילונג

הנסיעה ב- Local bus לכיוון קיילונג ארכה כ-5 שעות, נסיעה שכל קשר בינה לבין נוחות מקרי בהחלט. אוטובוס ישן עמוס באנשים, בדרך מטולטלת דרך רכסי רוטנג פאס בה השלגים רק התחילו להפשיר, מה שהוביל בין היתר לעבודות ניקוי של השלג מהדרך הסלולה בה נסענו.

עיירת הדרכים הייתה נראית כמו עיר רפאים או יותר נכון – עיירה לא מתויירת בלשון המעטה. הייתה זו דווקא הזדמנות ליהנות מהרגשה אמתית של חיבור להודו הקלאסית, עם הרבה אוכל מקומי ואווירה ביתית הודית נטולת מודרניזציה. על פניו נשמע מקום שאפשר לשהות בו כמה ימים, אבל לא ממש. אין יותר מדי אטרקציות באזור וכנראה זו אחת הסיבות שהעיירה לא הפכה למוקד תיירות.

קיילונג – צילום אהוד שמחי

אחרי לילה משונה בשילוב אווירה יוצאת דופן, הגיע הבוקר ויחד איתו המתנה מייגעת לג'יפ האיסוף שפשוט לא הגיע. אז מה עושים במצב כזה שאין טלפון נייד (שלא נדבר על קליטה) או פרטי התקשרות של אותה סוכנות נסיעות ממנאלי? פשוט מחכים… אותה המתנה משבשת את כל הטיול מכיוון שאי אפשר ללכת לשום מקום מהחשש לפספס את ההסעה. אז ממתינים ולא עושים כלום, עד שהשמש כבר שוקעת לה ומעבירים עוד לילה מוזר בעיירה שלא מציעה הרבה. בבוקר יצאתי שוב לנקודת האיסוף של הג'יפ באזור הררי עם שביל עפר סמוך לגסט האוס. לבסוף הג'יפ הגיע, באיחור הודי אופייני של 24 שעות ועם הרבה יותר נוסעים ממה שג'יפ אמור להכיל כאשר רובם מקומיים ותיירת מיפן.

מכאן למעשה התחילה הנסיעה שאמורה הייתה להיות מרווחת, עם דגש אך ורק לנופים שמשתקפים בחלון, לנסיעה צפופה ביותר ולא נוחה. ג'יפ דחוס ומיושן, כשאני יושב בחלק הקדמי צמוד לחלון, מימיני הנהג ו"ההיי לייט" העיקרי – בינינו נוסע נוסף שידית ההילוכים איך לא, בין הרגליים שלו. מאחורה ישבו עוד 7 נוסעים נוספים. אך אין ספק שהדרך מדהימה, הנוף מדברי ושלגי דבר המאפיין את המעבר בין עמק להול לחבל לדאק, עם שינוי הדרגתי מהנוף הסלעי והירוק של הימצ'ל פראדש.

התחנה הבאה- אמצע שום מקום

לאחר נסיעה של כ-3 שעות הגענו לאזור מישורי וחולי שאת רובו הג'יפ עבר בהצלחה, לקראת המעבר לכביש סלול שקענו בחול. יצאנו כל הנוסעים במאמצים רבים לחלץ את הג'יפ. לאחר חצי שעה של עבודה מסיבית בשילוב עזרה של ג'יפ אחר שעבר באזור, חולצנו!

אמצע שום מקום בדרך בין מנאלי ללה

אך פה לא נגמר חוסר המזל עם הג'יפ. בנסיעה של לא יותר מקילומטר עברנו בחזרה לכביש הסלול, שם הג'יפ כבר שבק חיים. מסתבר שמד הדלק לא היה תקין ופשוט נתקענו שוב באמצע הדרך, הג'יפ המחלץ כבר נעלם באופק, ואף אחד לא הצטייד באמצעי תקשורת. גם בינינו לא הצלחנו לדבר כי אף אחד לא היה דובר אנגלית, וההודים בינם לבין עצמם לא באמת ניסו למצוא פתרון. כך שפשוט חיכינו. לאחר המתנה של שעה בלי לעשות כלום ובלי למצוא פתרון לבעיה שלנו, תנאי מזג האוויר השתנו והתחיל להיות קר מאד. הטמפרטורות ירדו מתחת לאפס, השקיעה הגיעה ושלג החל לרדת. בשלב הזה מאוד נלחצתי, מכיוון שלא הייתה אפשרות לתקשר עם אף אחד ופשוט כולם התכרבלו עם מה שהיה להם בתיקים ולא עניין אותם שאפשר אף לקפוא למוות במצב הזה. לא היה ברשותי ציוד וביגוד איכותי לנסיעה מסוג זה ורכבים עברו במקום הנידח בתדירות נמוכה ובמרווחים של חצי שעה בערך. החלטתי לצאת ולנסות לבקש עזרה מהנהגים העוברים אך גם אלה שעברו לא התייחסו. הקור היה מקפיא, התחושות היו של חוסר אונים והחשש היה גדול. כעסתי על האחרים שלא סייעו במצב ולבסוף הוצאתי שטר של 100 דולר ונפנפתי לרכבים העוברים. גם זה לא עזר.

סוף הדרך

אחרי 3 שעות פחות או יותר כשכבר היה חשוך והכל נראה אבוד, עברה משאית גדולה שעצרה. קפצתי בשמחה ונראה היה שניצלנו סוף סוף. הבחורה היפנית הצטרפה אליי, שמה היה "אקי", עלינו על הקבינה לכיוון ההפוך לנסיעה שפונה למנאלי. האחרים לא הראו התרגשות ולא הצטרפו לטרמפ. המשאית הסיעה אותנו עד לבסיס צבאי בשם "פאנג" הנמצא בתוך עמק כחצי שעה מהנקודה בה נתקענו. העברנו שם את הלילה, נתנו לנו לאכול וישנו באוהל צבאי גדול על מיטות צרפתיות ממש כמו בטירונות.

בקבינה של המשאית (TATA)

אחרי לילה ללא שינה שכלל ברובו נביחות וקטטות בין כלבים על סף האוהל, בבוקר נכנסתי שוב לכוננות עצירת טרמפים בכדי להגיע בכל זאת לדרך הראשית ללה. לאחר חצי שעה של ניסיונות המזל האיר לי פנים ומשאית שמובילה נפט עצרה במפתיע והנהג ציין שהוא מגיע עד לעיירה"אופשי" שנמצאת כ- 455 דקות מהיעד – לה.

Tanglang La – צילום אהוד שמחי

לנסוע בקבינה של משאית הנושאת נפט זו לא חוויה שחשבתי שאעבור בהודו. המשך הדרך מאותו בסיס צבאי ארכה כ-10 שעות שעברו בצורה מעולה. הדרך הייתה מרשימה עם נופים מדהימים שכל הזמן משתנים המשלבים הרים חוליים בצבעים שונים ואת מעבר "Tanglang La", אחת מהדרכים הסלולות הגבוהות בעולם.

לקראת אופשי וההגעה ליעד – צילום אהוד שמחי

לה – צילום אהוד שמחי

לבסוף, מהעיירה אופשי לקחתי מונית לכיוון לה והיעד הסופי כמובן היה שווה את הטרחה. נסיעה שהייתה אמורה להימשך כ-20 שעות נמשכה 4 ימים עם המון חוויות, התרגשות, פחדים, חששות ואושר.

הייתי בוודאות עושה את זה שוב, אבל קצת אחרת…

אני פוקח עיניים… משהו לא קשורה, הרוח השתנתה, אוי זה לא ייגמר טוב!

לפני הכל אתן לכם הקדמה, אנחנו בהפלגה מקוראסאו לפנמה, על הסיפון ארבעה אנשי צוות כאשר מתוכם שלושה שעושים משמרות לילה. השעה עכשיו קרובה ל- 2:00 וזו לא המשמרת שלי… אני בכלל ישן בקוקפיט, זו המשמרת של פריבן שהצטרף אלינו בקוראסאו.

היה חילוף ברוח (הרוח שינתה כיוון ועוצמה מ- 25 קשר ל- 40 קשר) וביצענו מהפך לא מבוקר, המפרש עבר מצד אחד לשני מבלי שרצינו. למזלנו קשרנו פריבנטר, חבל ששומר שהמפרש לא יעבור כולו לצד השני בצורה לא מבוקרת ויגרום נזק.

הצלם המוכשר ירין קליין גדל במושב שבי ציון, כיום את האהבה שלו לטבע הוא חווה בעבודה מרתקת בחברת "פוטוטבע", במהלכה הוא מדריך טיולי צילום ביעדים שונים ופראיים ברחבי העולם.

העולם מחכה לו: תחילת הדרך

"לפני כ-7 שנים יצאתי לטיול משפחתי עם ההורים שלי וזוג חברים שלהם. הם באו עם מצלמת DSLR וביקשו ממני לצלם אותם יחד על רקע הנוף. החזרתי להם את המצלמה והם היו נראים מאד מרוצים מהתוצאה ואפילו שאלו אם יש לי מצלמה כזאת, עניתי להם שלא".

הוא לא תיאר לעצמו שמאותה נקודה הוא לא יפסיק לצלם, אלא להיפך והתמונה שתפסה את הרגע עבור הזוג תהיה תחילת הקריירה שלו בעולם הצילום.

"כמה ימים לאחר מכן, אני זוכר שאבא שלי החליט להפתיע אותי וקנה לי את המצלמה הראשונה שלי, זהה לזאת שבה השתמשתי. מאותו היום היא הייתה צמודה אלי, לכל מקום אליו הלכתי היא באה ביחד איתי. הייתי קם מוקדם בשביל לתפוס את הזריחה והולך לים כדי לחכות לשקיעה, אין טיול שלא עשינו יחד.

לפני שהתחלתי לעסוק בצילום, לקחתי חלק בהרכבים מוזיקליים ונגינה, אבל לא מצאתי את המקום שלי להתבלט. מהרגע בו התחלתי לצלם הרגשתי שמצאתי דרך חדשה ויצירתית להביא את עצמי לידי ביטוי.

את השירות הצבאי שלי עשיתי ביחידת הסרטה נחשבת בצה״ל שם הבנתי שיש הרבה דברים מעבר ל-״קליק״. למדתי לחשוב לפני שאני מרים את המצלמה, לחפש זוויות חדשות, תאורה שונה, יצירתיות כזו או אחרת וזו המתנה הגדולה מכולם. מהרגע בו השתחררתי ידעתי שזה התחום בו אני רוצה להישאר ולהתמקצע".

צילום כמקצוע

ירין החל את דרכו המקצועית ב-"גליץ בית הספר לצילום" שם הוא עובד כיום כמדריך בקורס יסודות הצילום.

"עברתי את הקורס הבסיסי והמשכתי בהתלהבות רבה לקורס המתקדם, אני נהנה ללמוד ובכל טיול מתגלה לך משהו חדש. אני עוקב אחרי סרטונים, כתבות מגזינים ובכל הזדמנות מחפש דרך לשפר את הטכניקה ולהעלות את רמת התמונות. אני מאמין שלכולם תמיד יש מה ללמוד גם למי שנמצא שנים בתחום, זה למעשה כל היופי".

האם הפוקוס שלך בצילום תמיד היה הטבע?

"בשנים הראשונות רציתי מה שנקרא לטעום מכל העולמות – סטודיו, רחוב, מוצרים, נופים. עם הזמן אתה מבין מה מעניין אותך ואיזה ציוד נדרש.

לאחר שטסתי מספר פעמים במסגרת "פוטוטבע" בעיקר לאפריקה, מצאתי כי צילום של בעלי חיים מאתגר ומרתק אותי במיוחד. זה איפשר לי ללמוד המון על סבלנות ובעיקר על התמדה – מה שלא יבוא עכשיו כנראה יגיע בפעם הבאה, או בפעם שאחריה. הטבע ובעיקר החיות מתנהגות באופן בלתי צפוי מה שגרם לי לחקור את ההתנהגות שלהן לעומק. עכשיו לא רק שאני זוכה לבלות זמן רב בטבע הפראי, לצד בעלי חיים שחלקם בסכנת הכחדה, אני זוכה לראות התנהלות מרתקת תוך ניסיון תמידי לאתגר את הצילומים שלי.

הטיולים אותם אני מוציא מאפשרים לי לראות את הנופים בכל פעם בזווית אחרת וכוללים הרבה אקסטרים. בין אם זה לעבור מאות ק"מ רכובים על אופנועי שלג, לחצות נהרות בראפטינג, סנפלינג מפלים ואפילו אומגות מעל יערות בלב השמורות. זו חוויה מדהימה ומגוונת גם כשמדובר באותו היעד זה אף פעם לא מרגיש כמו אותו הטיול".

תמונה: ירין קליין / פוטוטבע-טנזניה

האם אתה מעדיף צילום סטילס או וידאו?

"בתחילת הדרך עסקתי רק בצילום סטילס. עם הגיוס שלי לצה"ל נעשתה טעות בשיבוץ והגעתי ליחידת הסרטה שעיקר עיסוקה היה וידאו. ניסיתי לעבור ולבסוף הבנתי שזה לא אפשרי, מה שהיום מתברר כאחד הדברים הטובים שקרו לי.

השירות הצבאי חשף אותי לסגנון חדש בתוך עולם הצילום: מקולנוע, תאורה, תנועות מצלמה, רחף ועריכות. ככה שמאז בכל יעד אליו אני מגיע יש מקום של כבוד גם לסטילס וגם לוידאו באמצעותו אני מסכם בשניות בודדות הרפתקאה של כמה ימים. הרבה אנשים חושבים שצילום וידאו הוא כמו סטילס, פשוט במקום לחצן החשיפה יש אפשרות לעשות Record. זו טעות וחשוב להבין באיזה עולם אתה נמצא ומה לקחת בחשבון לפני כל פריים.

בוידאו, ניתן להעביר מסר וסיפור יותר בקלות מאשר בסטילס, אך יש עוד הרבה גורמים שצריך לשים לב אליהם בזמן הצילום – פוקוס ידני, תנועות מצלמה, מעקב חלק אחרי האובייקט, סאונד ועוד".

הפריים הבא: מה הלאה?

מה היעד הכי מיוחד שיצא לך לבקר בו?

"לכל מקום אליו הגעתי עד עכשיו יש את הייחודיות שלו, למרות שאחרי שש פעמים טנזניה היא ללא ספק היעד שכבש אותי. אני אשמח תמיד לחזור לשם, הטבע כל כך פראי ומיוחד, השמורות עצומות ומגוונות, בעלי החיים נמצאים שם בשלווה ללא התערבות אדם והמעקב אחר אורח החיים הזה מרתק.

לא פעם ולא פעמיים התרגשתי ממראות מסוימים שפשוט החלטתי להניח את המצלמה בצד ולצרוב את מה שאני רואה בזיכרון. זו תחושת אושר שמטיילים רבים חווים ממראות שהם לא רגילים אליהם בו הם צופים בטבע במלוא עוצמתו".

תמונה: ירין קליין / פוטוטבע-טנזניה

לאיזה יעד בעולם היית עוד רוצה להגיע?

"במהלך השנה הקרובה הייתי מאד רוצה להגיע לאלסקה. יש שם טבע מגוון, נופים עוצרי נשימה לצד חיות מדובים ועד שועלים וכל היופי שזה מקום שכמעט ולא מגיעים אליו תיירים. בכל שנה אני מסמן לעצמי יעד, עד עכשיו זה עבד מצוין".

ומבחינה מקצועית מה היית רוצה להגשים?

"המקום בו אני נמצא הוא מבורך ולא מובן מאליו. קיבלתי הזדמנות ללמוד ולהתפתח, במיוחד במהלך השנים האחרונות כמדריך ואני מודה על זה. זו הזדמנות להכיר אנשים ולהדריך אותם סביב העולם, כאלה שיש להם תשוקה אדירה לחוות הרפתקאות יוצאות דופן במקומות מדהימים. אחת המטרות ששמתי לעצמי מבחינה מקצועית היא לנסות ולקדם את הצילום שלי גם בתחרויות ומגזינים ולהשתלב בתעשייה".

בתמונה: ירין קליין / פוטוטבע-טנזניה (צילום:רמוס אלוני)

רוצים לקבל הצצה למסעות האחרונים שלו בעולם? לחצו לעמוד הפייסבוק

יש אנשים החוששים לעשות את הטבילה הראשונה במים, אבל זה לא הסיפור של אורי מגנוס, בן ה- 31, ממעגן מיכאל שבשבילו הים תמיד היה כמו בית שני. הוא התחיל לגלוש מגיל צעיר, עוסק בהדרכת שייט והשטת סירות עד היום בחצי משרה כאשר את החצי השני הוא משאיר למצלמה. לפני כ- 3 שנים פתח סטודיו לצילום המתמקד בצילום אקסטרים ובעיקר בספורט ימי, לצידו צמח המותג Magnus המשלב תמונות מקוריות בין היתר גם בעולם האופנה.

אהבה מצילום ראשון

"ב-2004  חזרתי מטיול גלישה ארוך באוסטרליה, טיילתי שם בעיקר לבד או יותר נכון עם מצלמת פילם קטנה. מתי שחזרתי לארץ החלטתי שאני קונה מצלמה מקצועית ויוצא להרפתקה נוספת. הפעם התמקדתי בצילום ויצאתי לטיול של שנה באיים הקאריביים ומרכז אמריקה. עליתי על יאכטה באירופה (שיצאה מהאיים הקנריים) וחציתי בהפלגה את האוקיינוס האטלנטי לכיוון הקאריביים" מספר מגנוס.

מתי התחלת לעסוק בתחום הצילום באופן מקצועי?

"הגעתי לאי פורטו-ריקו ועבדתי במשך 4 חודשים לצד צלמי גלישה מוכרים בתחום, שם התאהבתי במצלמה והתחלתי את דרכי המקצועית כצלם ימי. משנת 2007 אני מתעד ספורט ימי על כל תחומיו; גלישת גלים, גלישת רוח, גלישת קייט, סאפ, צלילה ושייט".

מה משך אותך לתחום?

"כילד וכאיש ים תמיד נמשכתי למים. תמיד היה בי הרצון לתעד את הרגעים היפים והבלתי רגילים. הבחירה לעסוק בצילום אקסטרים בהתמקדות בתחום הימי נבעה מהתשוקה להתחבר לטבע ולהישאר קרוב לים".

תמונה: אורי מגנוס

צילום כמקצוע: מה זה דורש?

"כל יום צילום הוא הרפתקה חדשה, אני רואה את האתגר מול העיניים לפני שאני מגיע לשטח ומתכנן בראש ולפעמים גם על הנייר איזה פריימים הייתי רוצה להוציא לאור – אל הצופים" מוסיף מגנוס.

האם צריך ציוד מיוחד?

"הרבה מהפרויקטים שלי הם גם וידיאו וגם סטילס וזה דורש הרבה ציוד והכנה מראש. אני משקיע הרבה בפיתוח היכולת לצלם בזוויות מיוחדות מתוך המים, מתחת למים והיום גם מהאוויר בעזרת רחפנים. צילום במים זה ממש ספורט וזה לא תמיד פשוט להתמודד עם הים והזרמים. אני משתדל להישאר בכושר כי ברגע האמת זה רק אני והמצלמה בין הגלים".

תמונה: אור ווטרמן

גל של הצלחה

קשה להתעלם מההצלחה של הצלם בין אם זה ברשתות החברתיות או בפרויקטים בהם הוא בוחר לקחת חלק.

האם עיקר הפעילות שלך כיום כצלם לוקחת חלק בעיקר בארץ או גם בחו"ל?

"כצלם אני משתדל ליצור לעצמי הזדמנויות חשיפה כל הזמן, גם בארץ וגם בעולם. בין אם זה להגיש תמונות לתחרויות צילום או להצגה בגלריות. הצגתי בתערוכות יחיד בארץ בשנים 2010 ו- 2015 ובכמה תערוכות קבוצתיות. חלק מהתמונות שצילמתי זכו בתחרויות צילום והוצגו במוזיאונים ותערוכות בגרמניה, מיאמי והשיא היה לפני שנתיים במוזיאון ה LOUVER בצרפת. זה תמיד כיף גדול לראות את פרי יצירתך על הקיר בגלריה, מוזיאון או במגזין מודפס. זה לא מובן מאליו בעולם הדיגיטלי של היום".

מה אתה מתכנן להמשך?

"יש כמה נסיעות והרפתקאות בעתיד הקרוב, הזמנתי כבר שני כרטיסי טיסה עכשיו רק נשאר לארוז את התיק. במהלך החודש אני כבר אהיה בדרכי לאיים המלדיביים ובאוגוסט צפוי לטוס לקמצ'טקה שברוסיה. כמובן גם להמשיך ולפתח את המותג Magnus, להשתתף בתערוכות צילום וכל הזדמנות מעניינת נוספת שתגיע".

*המשיכו לעקוב אחר ההרפתקאות של אורי מגנוס בעמוד האינסטגרם שלו או בפייסבוק

תמונה: סיגל צ'קובסקי

שפה: דברו כמו המקומיים

הבסיס לכל דבר בחיים זה תקשורת, היא מאפשרת לנו לנהל שיחה, לקבל שירות ואף ליצור קשרים,  אז נכון שהשפה הבינלאומית היא אנגלית, אבל אין כמו להשתלב במדינה אליה הגעתם ולהרגיש מקומיים. למה הכוונה? תחשבו איזה כיף יהיה לכם להתמקח באחד השווקים בשפה המקומית, או לשבת במסעדה ולהסביר בקלות למלצר מה אתם רוצים. כדי לעשות זאת אתם לא חייבים להסתובב עם מילון, אבל אפשר ללמוד כמה מילים כבר בבית ואם התאהבתם בשפה תוכלו ללמוד אותה אפילו במהלך השהייה שלכם בחו"ל. ככה יישאר לכם טעם של עוד ותוכלו לקחת קורסים מתקדמים בביקור הבא ואף ללמד אחרים.

אוכל: כמעט כמו של אמא?

בחו"ל יש חוק המוסכם בעל פה, אם מסעדה מלאה כנראה שהיא טובה ומומלץ לשבת בה. העניין הוא שמסעדות המומלצות לתיירים לרוב מלאות כי ישנו הסדר המוודא הגעה שלהם לשם, או שמא הן נמצאות קרוב לאטרקציות מרכזיות ולכן מושכות אנשים באופן אוטומטי. אם אתם רוצים חוויה קולינארית אמיתית, כדאי לשאול את המקומיים על איזו מסעדה הם ממליצים. כמו כן, בערים רבות בעולם קמו אפליקציות ומדריכים המבטיחים לקחת אתכם לחוות את האוכל המקומי באווירה ביתית וכן לארח אתכם לערב שלא תשכחו. האפליקציה Eatwith למשל, מאפשרת בלחיצת כפתור לבחור האם תרצו לבלות ערב עם חברים חדשים באיטליה או לחלוק שולחן עם שף מתחיל בברזיל.

ביגוד: Dress to Fit In

במקומות רבים בעולם ה- Dress Code נראה כאילו הזמן לא חל עליו, הזדמנות מצוינת בשבילכם לרענן את ארון הבגדים ולהתחדש בסארי בהודו, סומבררו בכפרים במקסיקו או אפילו באביזרים למזכרת. אז נכון שלרוב לבוש מסורתי יילבש באירועים מיוחדים אבל זו לא סיבה להימנע מלעשות כמה תמונות שתוכלו לשלוח לחברים או לשמור לעצמכם למזכרת מטיול אותו לא תוכלו לשכוח.

אירועים: הרגעים שכולם מדברים עליהם

בכל מקום בעולם ישנם אירועים בהם כולם נוכחים, זוהי הדרך שלכם לחוות את התרבות ולהשתלב עם הקהילה המקומית. החל מפסטיבלים, טקסים ושאר דברים שקורים בזמן השהות שלכם. בעוד רוב האנשים פונים לסוכנויות כדי להתעדכן באטרקציות תוכלו לנסות ולפנות למרכזים של הקהילה המקומית ואולי לזכות ולחוות טקסים ואירועים בסדר גודל מצומצם יותר. תוכלו אף להוריד את האפליקציה Withlocals בה המקומיים ממליצים על מה כדאי לעשות ומתי, האתר דואג לסינון קפדני כך שתוכלו לראות דירוגים שונים מבוססי המלצה.

זמן: קחו אותו לאט

כמו בחיים אנחנו תמיד ממהרים להספיק את הכל כשלפעמים הדברים הכי טובים נמצאים לנו ממש מתחת לאף. ייתכן שביום בו בחרתם לסייר ב- 5 מוזיאונים ו- 3 מסעדות שקיבלו את הדירוג הכי גבוה, פספסתם פסטיבל אוכל מקומי או יום אותו חוגגים בקהילה המקומית. אז נכון שהטיול שלנו לרוב מוגבל בזמן אך אם נסעתם בשביל החוויה תוודאו שלא תפספסו אותה 🙂

תכירו את בעז באבד (29) וג'וטי כדיה (23), הם כבר שנתיים יחד ויש ביניהם ים של אהבה. עד כדי כך שהם החליטו לעבור לגור בסירה ולהשאיר מאחוריהם את השגרה בשביל ההרפתקה. רגע לפני שהם מותחים מפרשים ישבנו איתם לראיון.

גל ראשון: איך הכל התחיל

יש הזדמנויות של פעם בחיים, אנחנו לא צופים אותן אבל נראה שהמסלול שלהן עושה את דרכו אלינו ולא במקרה. בעוד ההורים של בעז גרים בארה"ב, ביקור משפחתי רגיל הפך לתחילת הדרך.

"טיילנו בארה"ב, תמיד רציתי שתהיה לי סירה ולעשות קורס סקיפרים. יצא שהקפטן של הקורס בניו ג'רזי פשוט הציע לי סירה. לקחתי אותה ובמשך חודשיים שיפצנו אותה" מספר בעז.

"רק שאז הגיע החורף ולא יכולנו להפליג, כל האגמים קפאו אז חזרנו ועכשיו אנחנו מתכננים לצאת שוב לדרך" הוסיף.

תמונה: ג'וטי ובעז

ים של מחשבות

אנחנו נוטים להישאר עם שתי רגליים על הקרקע, אבל מי אמר שהקרקע צריכה להיות יציבה? החיים בלב ים מביאים איתם המון מחשבות אבל התארגנות נכונה יכולה בקלות להוביל לשלט על הדלת שעליו רשום "כאן גרים בכיף".

"אני חושב שלחיות בים זה דבר נכון מבחינה סביבתית ומה גם שקרקע עולה יותר מבית. האופי של הטיול מאד מושך אותי, אני יכול לבוא לבקר, לחוות תרבויות ותמיד לחזור למקום אחד בו יש לי כל מה שאני צריך." מספר בעז.

ג'וטי הוסיפה "בהתחלה הוא הציע לי לגור על רפסודה המורכבת מבקבוקים ומחומרים ממוחזרים, איכשהו הסירה הגיעה והכל נהיה יותר ריאלי".

נראה שזהו גם מבחן הזוגיות האולטימטיבי, בשטח לא רב, מנותקים מהחיים אליהם הם רגילים, ג'וטי אמרה "אני חושבת שיש לזה דווקא פוטנציאל לקרב ולהכיר אחד את השנייה אפילו יותר".

ג'וטי זכתה לסירה על שמה

המסלול: ארה"ב, אנחנו בדרך

בעז כבר טס לארה"ב וגר במרינה לצורך הכנות אחרונות והפלגות ניסיון, ג'וטי צפויה להצטרף במהלך חודש יולי כשהתכנון הוא להפליג מכיוון פלורידה לאיים הקאריביים. אז איך מתכוננים לצאת להרפתקה לתקופת זמן לא ידועה?

"יש לי ניסיון בחקלאות, הייתי רוצה לנסות ולגדל אוכל על הסיפון. במקרה בשדה בוקר בנינו מערך לגידול ירקות שלא זקוקים לאדמה. יהיה מעניין להביא את הקונספט לים." מספר בעז.

"קורס הסקיפרים בארה"ב זה כמו תיאוריה לרכב בארץ, עושים מבחן ממוחשב וזהו יש לך רישיון. אין מה לעשות, את הניסיון האמיתי נקבל בשטח", אומרת ג'וטי.

תמונה: ג'וטי ובעז

בזמן שהם מתארגנים ליציאה (מצויידים במכשיר לוויני), אתם יכולים לקבל הצצה להכנות, המחשבות ובהמשך גם לנסיעה דרך הבלוג Life Ship.
וכמובן לעקוב אחר עמוד הפייסבוק שלנו בעוד הם חיים את החלום ומאפשרים לנו לחוות יחד איתם את הגלים ויעדים רחוקים.

אבל… מסתבר שכזאת היא- נמיביה.נמיביה נמצאת בדרום מערב אפריקה. היא גובלת בדרום אפריקה מדרום, אנגולה מצפון, בוטסוואנה ומעט מזמביה (מפלי ויקטוריה) במזרח. במערב- המקום בו האוקיינוס האטלנטי פוגש בדיונות הענקיות של מדבר נמיב- עם מראות דרמטיים ומדהימים.

תמונה: מזונגו-קהילת תרמילאי אפריקה בישראל

המדינה עברה מספר גלגולים ותוכלו לגלות שבעבר היא יושבה ע"י הולנדים, גרמנים, דרום אפריקאים ורק לפני בערך 26 שנים זכתה לעצמאות.  מדינות המערב מצאו בה כיעד למציאת יהלומים, את ההשפעות של תרבות המערב ניתן לראות עד היום כאשר חלק מהתושבים דוברים גרמנית ואף אפרקאנס (שפה המשלבת הולנדית ולשון מקומי יחד עם אנגלית) ולא מן הנמנע שתתקלו בעיירות בוואריות.

השטחים של המדינה עצומים, הדבר הראשון בו תתקלו ברגע שתעזבו את וינדהוק הוא טבע אינסופי ונופים.

זו גם הסיבה למה מקובל להתנייד ע"י השכרת רכב, לרוב רכב שטח 4X4 עם אוהל נפתח על הגג. מאותה נקודה גם התחלנו את הרוד-טריפ שלנו.

וינדהוק

תכירו את עיר הבירה הסואנת שעם זאת לא צפופה, היא מודרנית ממש כמו ת"א עם בתי קפה, מסעדות, קניונים וכל מה שאתם רגילים אליו כנראה מהבית. אם אתם מחפשים מקום ללינה תוכלו לחפש את הגסטהאוס "Chameleon" אליו באים אנשים טובים מכל העולם, יש מטבח ענקי לבישול עצמי מתחם אוהלים, חדרים מסודרים, בריכה וערב מסביב למדורה בכל יום. מקום מעולה לאלו מכם שמחפשים שותפים לדרך או להשכרת רכב (רק מומלץ לבדוק זמינות מראש).

הביקור בעיר היה בעיקר למנהלות שכללו בין היתר את השכרת הרכב ובילוי במקומות מיוחדים כמו Joe's Beer House. מדובר במפעל חיים של אדם שעובד כבר עשרות שנים, בבר גדול שעליו פריטים עתיקים ואווירה מעולה רק שכאן הדגש הוא על המנות המיוחדות. אם הגעתם אחרי טיול תרמילאים תוכלו למצוא שם כל מנה שדמיינתם לעצמכם.

לאלו מכם שחייבים להביא איזו מזכרת הביתה כדאי לעבור ב- African Craft Market, שם תוכלו למצוא מזכרות אפריקאיות בעבודה יד ושלל דברים יפים.

רכב עם אוהל על הגג- הדרך המקובלת לטייל בנמיביה. צילום: גל זניר

נמיביה הפראית, אנחנו בדרך

את הרכב שכרנו דרך חברת השכרות בשם Savanah Car Hire. זאת לאחר ששלחנו מיילים לכמה וכמה חברות ואלה החזירו את הצעת המחיר המשתלמת ביותר. רכב טויוטה היילאקס חדיש, עם אוהל זוגי על הגג (ובתוכו מזרון גדול, כריות, שקי שינה ושמיכות), מקרר גדול בחלק האחורי של הרכב (ששימש אותנו במשך כל הטיול בבישולים עצמאיים באמצע שומקום), כסאות מתקפלים, שולחן גדול, 2 גזיות ענקיות, ערכת מנגל, ועוד ועוד דברים שלכולם ביחד הם קוראים –Fully equipped. אני ממליץ על החבילה הזו- שכוללת את הכל והסתכמה ב- 260 ₪ ליום (חלקי מס' הנוסעים שתהיו). המחיר תלוי עונה-אנחנו טיילנו במאי. ישר מחברת ההשכרה יצאנו אל הסופרמרקט הקרוב בכדי להצטייד לטיול הדרך. בדרך לשם חווינו על בשרנו את העובדה שאכן נוהגים בצד ההפוך בנמיביה, וזה ללא ספק מבלבל! סעו בזהירות, צריך להתרגל לשינויים האלה בתנועה (לפני שאתם נכנסים לנתיב הנגדי ב-Highway של וינדהוק). מההצטיידות המשכנו אל עבר היעד הראשון שלנו- לודריץ.

לודריץ: היי דרומה!

בערך 13 שעות נסיעה הפרידו בינינו לבין לודריץ Ludritz , עיירה בווארית לחלוטין בהוויתה, עם מעט בתי בירה, ובתים שנראים כלקוחים מפרברי מינכן. כל הדרך ראינו את השטחים העצומים של מדבר הנמיב. זאת אומרת- עד שהחשיך. החלטנו להעביר את הלילה כ- 100 ק"מ לפני לודריץ, במקום שנקרא Garub Pan Wild Horses שהוא למעשה בור מים בודד במרכז הנוף הדרמטי, שאליו מגיעים לאורך כל היממה- יענים, ראמים ו- סוסי פרא! כן, מסתבר שהצבא הגרמני נטש מאחור כמה מסוסיו לפני כמאה שנים, דבר שהוביל ליצירת אוכלוסייה של סוסי פרא, שמדענים חוקרים לאחרונה בשל התאמתם המהירה לתנאי המדבר: שתן מרוכז יותר, ריסים ארוכים יותר וכו'. פתחנו את האוהלים שעל הגג והלכנו לישון (מבלי לדעת מה נראה בבוקר, היה כבר חשוך).בוקר ראשון באוהל הגג שלנו- פותחים אותו ומולנו נוף רחב ידיים, עם הרים יפים שמיתמרים מעל לבור המים- שיירות שיירות מגיעים סוסים, ראמים, יענים וכל אחד בתורו לוגם מהבור. פתחנו יוגורט עם גרנולה ופירות שחתכנו, ואכלנו ארוחת בוקר בנוף השקט. ממישור גארוב המשכנו אל עבר לודריץ וכרבע שעה לפני ההגעה נתקלנו בשם שעליו כבר שמענו- קולמנסקופ Kolmanskop , עיירת הרפאים. כמובן שנכנסנו לברר במה מדובר, ואז עוד לא ידענו שזו הולכת להיות אחת החוויות המדהימות שנחווה במדינה.

בוקר עם הראמים וסוסי הפרא של גארוב. צילום: גל זניר

עיירת הרפאים: קולמנסקופ

הייתה עיירת כורי יהלומים גרמנית שהוקמה לפני כמאה שנים וננטשה לפני כמה עשרות שנים רבות. החיים השוקקים של עשירי העיירה (בכל זאת, בעליהם של מכרי יהלומים) השתמרו כאילו שלא עברו כל השנים- אולם באולינג, אולם נשפים, בית ספר גרמני, מפעל לייצור קרח ועוד. אך הקסם בעיירה, כיום, טמון בכך שהיא איננה הומה ומתויירת והשתמרה על ידי הטבע ולא על ידי רשויות התיירות של נמיביה. עזבנו מהר מאוד את המדריך המשעמם שדיבר, ויצאנו לטייל בה לבד. עוברים דרך בתים על גבי בתים, ובכל חדר שאליו נכנסים יש רגע של שקט-תדהמה. איזו יצירה סוריאליסטית הטבע יצר.

אני זוכר שבכל חדר שאליו נכנסנו הרגשנו כמו בציור של דאלי. הדיונות העצומות שסביב לקולמנסקופ חדרו לכל אחד ואחד מבתי העיירה ושימר אותם בצורה פראית. אם תגיעו בבוקר- עוד לא יהיו עקבות של בני אדם בדיונות שבתוך הבתים, רק של זוחלים, צבועים, צבאים ועוד בעלי חיים שעברו שם במהלך הלילה. הכניסה לעיירה בעלות של כמה שקלים בודדים. (הערה: זו אכן הייתה חוויה מרהיבה, אך בעיקר לחובבי הצילום.)

יכולנו להישאר שם גם יום שלם, לצלם ולצלם. צילום: גל זניר

משם המשכנו ללודריץ, רק שגילינו שאין בה הרבה מה לראות ושרוב הברים סגורים. כך או כך, חנינו באתר קמפינג על חוף האוקיינוס האטלנטי לצד המגדלור של. בבוקר התעוררנו ויצאנו להפלגה שלקחה אותנו לאזור מושבות של אריות ים ומושבות ענק של פינגווינים, שחלקם גם תפסו בעלות על בתים מהתקופה הגרמנית. את ההפלגה יש לקבוע יום לפני באחד ממשרדי התיירות), אמרנו יפה שלום והמשכנו אל עבר סוסוסווליי.

פינגווינים באפריקה. צילום: גל זניר

סוסוסווליי השם שקשה לבטא אך בהחלט כדאי

מרחק של יום וקצת נסיעה מלודריץ, דרך דרכי כורכר במדבר הנמיב המדהים כשלצידכם ראמי בר רצים ורועים נמצא סוסוסוליי. סו-סוס-ווליי. פארק הטבע הלאומי של נמיביה שבו תזכו לראות כמה מהדיונות הגבוהות בעולם ואם תהיו נמרצים- אפילו תטפסו עליהן. אתם אולי מכירים את המראה של דיונות הענק מכמה צילומים ידועים של טפט שולחן העבודה של וינדוז למיניהן. אך המציאות עולה על הדמיון. נכנסנו לפארק עם שחר, כדי לראות את שעות הזריחה מאירות על דיונה 52 (דיונה מפורסמת ויפה) ועל דדווליי (Deadvlei). דדווליי-כשמו כן הוא, עמק המוות. שם תמצאו עמק לבן ממלח, במרכז רכס דיונות גדול ובתוכו עצים שמתו לפני כ700 שנים ועדיין ניצבים זקופים. המראה, כמו שאומר על עוד הרבה מראות בנמיביה- הוא בהחלט דרמטי וסוריאליסטי. רק תוודאו שאתם מגיעים בשעות המוקדמות של הבוקר, אם לא- תיצלו!

קפאו בזמן. עצים בדדווליי-עמק המוות. צילום: גל זניר

מעל עמק דדווליי ניצבת ה- Big Daddy, הדיונה המתיימרת להיות הגבוהה בעולם, ובטח שביבשת. לאחר כמה מטרים בעלייה, הבנו שאנחנו כבר לא נטפס עליה, בטח שלא במזג האוויר הנוכחי.

מסוסוסווליי התחלנו בטיפוסנו צפונה- אל עבר קו החוף ועיירות החוף- וואלביס ביי וסווקופמונד (כבר הזכרתי שהשמות בנמיביה מסובכים?). בדרכנו לוואלביס ביי Walvis Bay , שהייתה התחנה הראשונה על קו החוף, אחרי לודריץ, עצרנו ללילה בשממה. מצאנו עץ גדול בצד הדרך, החננו את הרכב, פתחנו את האוהל על הגג ובישלנו משהו טוב, לילה לבד במדבר הנמיב. אז עוד לא ידעתי שאותו הלילה יוביל לויראליות ברשת – שנה מאוחר יותר.

התעוררנו בבוקר, מעט לאחר הזריחה וכשפתחנו את האוהל ראיתי מולנו קבוצה של זברות יפות, סייחים ובוגרים, ניצבים לצד פגר של אחד מחבריהם, כשמעליו תן שנוגס בו. קפצנו משק השינה, קיפלנו מהר מאוד את האוהל (2 דקות והעסק סגור) והתקרבנו אליהן. דבר שהוביל בסופו של דבר לתמונה הזו-

התמונה ובה האשלייה האופטית הגיעה לתחרות צלם השנה של מגזין AFRICA GEOGRAPHIC ופורסמה בעיתונים ברחבי העולם, כשנה לאחר שצולמה!
בשבילי זה היה עוד בוקר נמיביאני מדהים. צילום: גל זניר

ברוכים הבאים לוואלביס ביי

הגענו לוואלביס ביי, חנינו במתחם קמפינג לאוהלי גג, עם חיבורים לחשמל, מקלחות וכל מה שנחוץ. יצאנו לטייל בעיירה ומהר מאוד נוכחנו לראות עיירה יוקרתית ומודרנית, שנראית כמו שכונה חדשה של הרצליה-פיתוח וכולה בנויה סביב למפרצון/לגונה. במפרצון ניצבים עשרות אלפי פלמינגואים מרהיבים שתרים אחרי סרטנים במי האוקיינוס הרדודים. מדרום לעיירה ישנו פארק לאומי חינמי, תסעו דרכו ותקבלו מפה. מדובר על איזור של מפעלים לעיבוד מלחים. במסגרת התהליך נוצרו המון לגונות יפות ובהן רבבות על רבבות של פלמינגואים ורודים, שמהצד האחד שלהם דיונות ענק צהובות ומהצד השני האוקיינוס. ישנה גם מושבת אריות ים בקרבת מקום, אך בניסיוננו להגיע אליהם התחפרנו עמוק בחוף החולי (לא שלא ידענו איך להיחלץ מהתחפרות, אך מזל שכולם בנמיביה מומחים לחילוץ מחולות עמוקים במיוחד ובאו לעזרתנו).

רבבות פלמינגו ורודים על רקע הדיונות. צילום: גל זניר

סווקופ-מה?

סווקופמונד Swakopmund מתוארת כעיר החוף הנמיביאנית הגדולה, המציעה שירותי ספורט אקסטרים. ענפי הספורט כוללים- נסיעה בטרקטורונים בדיונות הגדולות שסביב לה, סנדבורדינג- גלישה על גבי סנובורד במורד הדיונות, צניחה חופשית מעל לנוף הדרמטי של המדבר הפוגש באוקיינוס, גלישת גלים ועוד. אנחנו בחרנו לעשות באותו היום גלישת דיונות ומיד אחר כך- צניחה חופשית. מיותר יהיה להגיד שהמפעילים של האתרים האלה מאורגנים מאוד, מערביים, מודרניים ומוסמכים- מכיוון שכל נמיביה מתנהלת כך. היה יום מדהים ואנחנו שמנו פעמינו צפונה על רצועת החוף הארוכה של נמיביה- עוד רגע ואנחנו בשיא: חוף השלדים.

סקי באפריקה. צילום: גל זניר

בדרכנו צפונה על החוף היפה עצרנו לפיקניק של צהריים במושבת אריות הים- Cape Fur Seal Colony. מושבה ובה כ- 200 אלף אריות ים. מושבה זו כמעט ואינה מתויירת על ידי אנשים, ואתם תוכלו ללכת ממש בין אריות הים על גבי משטחי עץ. חוויה יפה ו…מעוררת ניחוחות (אנחנו הסתובבנו עם חולצה על האף).

עלות הכניסה- כמה שקלים בודדים לטובת שימור האתר.

חוף השלדים- Skeleton coast

בבואי לכתוב על המקום הזה אני רואה שוב ושוב את המילה: וואו.

כניסה לחוף השלדים, צילום: גל זניר

סקלטון קוסט- חוף השלדים, קרוי כך בפי יורדי הים כבר מאות שנים. מקור השם נבע מזרמי האוקיינוס החזקים לחופיה הארוכים של נמיביה, שחרצו גורלות. כאשר הייתה לספינה תקלה כלשהי, היה זה בלתי נמנע שזו תישטף אל החוף בזרמים. שם על החוף יצפו למלחים- אף המנוסים ביותר, מאות קילומטרים של דיונות חוליות חמות ובוגדניות עד שיגיעו לעזרה.

אני מוכרח לציין שהחוף לא השתנה עם השנים. לאורך 400 קילומטרים של נהיגה (על חול, לא קיים כביש שנכנס לסקלטון קוסט) ראינו מכוניות בודדות שנסעו באיזור ורוב הזמן היינו לבד לחלוטין. רק אנחנו, ספינות טרופות עתיקות שנשטפו לחוף ורבבות שלדים. כמו הספינות הנשטפות לחוף- כך גם היצורים הימיים שמתו ויצרו מצב בו החוף משובץ לאורך מאות קילומטרים בערימות של עצמות ושלדים. לפעמים תיתקלו בכלב ים שזה עתה נשטף אל החוף ולפעמים בצלעות לוויתן עצום שסיים את חייו שם. החוף בעל האווירה המנותקת-קסומה-מכושפת התגלה כחוויה מדהימה שניקח איתנו לכל החיים. (תוך כדי הנסיעה נסו לשים מוזיקה של "המכשפות", זו בהחלט התפאורה המושלמת לכך).

חוף השלדים, צילום:גל זניר

בשביל להגיע ולטייל בחוף השלדים צריך היתרים מיוחדים שניתן להוציא במשרדי רשות הטבע והגנים הנמיביאנית. מומלץ לעשות זאת מראש. אנחנו למעשה לא הוצאנו אישור שכזה, החנינו את רכב האוהל שלנו מחוץ לשמורה (שימו בווייז- Middle of Nnowhere) ובבוקר התדפקנו על שערי החוף. שכנענו את הפקיד בכניסה שאנחנו עוברים דרך הפארק צפונה אל איזור אטושה והוא נתן לנו אישור כניסה. טיילנו שם יום שלם וכשיצאנו מהשער בצידו הצפוני של החוף ננזפנו על כך שההיתר שקיבלנו היה רק למעבר ולא לטיול. הרווחנו.

יצאנו מחוף השלדים צפונה ובדיוק כשחשבנו שלא יכולים להיות עוד שיאים בנמיביה מצאנו את עצמנו באופוואו- Opuwo.

עוד בדרך לאופואוו, שוב על הדרכים המאובקות של נמיביה, הפעם של מחוז דמארה-לנד, נתקלנו בגושים משונים הניצבים לנו לפני הגלגלים. מעיין יציקות גדולות בצורת קובייה. כמה שניות של מחשבה על "מאיפה המראה מוכר לי" עברו, הגיעה צעקת ההתרגשות: פילים!

כך סתם, בנהיגה במדינה, מצאנו את עצמנו לצד בערך כ15 פרטים של פילים ענקיים ופראיים. אך אם לא די בכך, לא מדובר היה בפילים האפריקאיים שאותם ניתן לראות לאורך כל היבשת, אלא בתת-מין אנדמי לאיזור- פילי המדבר של נמיביה. פילים אלה אימצו לעצמם הסתגלויות לחיים במדבר הגדול. אחת מהסתגלויות אלה מתבטאת בכך שהם נמרחים בחאמרה, בוץ אדום, ששומר על עורם מפני השמש הקופחת, וכך באמצע היום ומבלי שציפינו, פגשנו בפילים אדומים.

פילים אדומים, צילום: גל זניר

להגעתנו לאופוואו הייתה מטרה אחת- מפגש עם בני שבט ההימבה. שמנו את הרכב בחניון אוהלים ושאלנו בקבלה אם הם מכירים מקום בו נוכל למצוא מתורגמן לשפת ההימבה, שיוכל לבוא איתנו לסיבוב של יום בשבטים. מהר מאוד, כפי שמקובל באופוואו, קישרו אותנו למתורגמנית. מריה היה שמה והיא הייתה בת שבט לשעבר- שעברה לחיות ב-"עיר הגדולה".

הלכנו לישון, וכשהתעוררנו בבוקר יצאנו אל הסופרמרקט. כפי שהסבירה לנו מריאה, נהוג לפני הביקור בשבטים להגיע לסופרמרקט ולקנות מנחות של רצון טוב שאותן נגיש לשבט שנפגוש. אני מצאתי את הרעיון הזה כאלטרנטיבה מופלאה למה שקורה במפגשים עם השבטים של המדינות המתויירות יותר- קניה, טנזניה, ואפילו אתיופיה, שם אתה נדרש לשלם על כל מפגש, על כל תמונה, והכל בעצם מבוסס על "הצגה לתייר". בהימבה הכל היה שונה כל כך, אך מיד אגיע לזה.

נכנסנו לסופרמרקט של הכפר. נראה כמו שופרסל ישראלי לחלוטין רק כמה מראות חריגים שמחזירים אותנו מהר מאוד למקום בו אנחנו נמצאים. בנות שבט, חשופות חזה, ששערן משוח בחימר ועור של חיה מולבש על איזור חלציהן, עומדות בתור בין הקונים המערביים. לצידן עומדת אישה לבושה בדים צבעוניים רחבים ולראשה כובע מסורתי המדמה שור או שד, היא אישה משבט ההררו. קנינו מעט קמח וסוכר כמנחות וכשיצאנו אל החניון היו אלה הנשים משבט האובאמבו owambo שעברו מולנו עם אמירה אופנתית משלהן- הן לובשות חזייה מערבית צבעונית וחצאית חרוזים.

נסענו עם מריה לכפר הימבה קטן שהכירה בקרבת אופוואו, וכשהגענו קיבלו את פנינו נשות הכפר. הגברים יצאו אל המרעה, מלבד זקן השבט כמובן. אני ניגשתי להסתובב בין הבקתות ולצלם בעוד הילה שטיילה איתי התחברה לנשות הכפר שרקמו צמות משיערה והדגימו איך הן מושחות חימר על שערן ועורן.

שבט ההימבה חי כמו שהיה לפני אלפי שנים (מלבד ההליכה לסופרמרקט). הנשים מורחות שיערן בחימר ומוסיפות תוספות צמר ליופי. כל אנשי השבט מורחים גם את עורם בחימר המעורבב בשומן צאן, זאת בכדי להגן עליהם מהשמש ומחרקים עוקצים. השבט מארח בסבר פנים ובאווירה כיפית. נשארנו עמם כשלוש שעות, ראינו את בישוליהם ומטלות היום-יום ונכנסנו לשבת עם בנות השבט בתוך בקתותיהם. חוויה אותנטית מהסוג שקשה למצוא, אפילו באפריקה.

שבט ההימבה, צילום: גל זניר

אטושה

במרחק של כשעה וחצי נסיעה מאופוואו נמצאת הכניסה המערבית לפארק הלאומי אטושה. הפארק נחשב לאחד ממוקדי הספארי הטובים ביותר ביבשת אפריקה, אך בניגוד לרוב האחרים- כאן הוא אפשרי בנהיגה עצמאית! תדמיינו שאתם מסתובבים יום שלם באופן עצמאי בין בורות המים המושכים אליהם עשרות פילים, ג'ירפות, אריות וקרנפים (!). בלילה, הלינה מתבצעת באתרי קמפינג/בקתות במחנות מסודרים. במחנות אלה יש ספסלים הצופים אל בורות המים, גם בלילות. באחד הלילות זכינו לשבת על ספסל ולראות מולנו מלחמות של קרנפים זכרים, ממרחק של 4-5 מטרים (קיימת הפרדה). באותו הלילה צפינו בשבעה קרנפים שונים בבור המים, בפילים וג'ירפות. כל אלה נעלמו בבת אחת כשהגיעה משפחת אריות ללגום מהבור.

ביום, צילום: גל זניר

דרך מדהימה לסיים את הטיול במדינה כל כך מיוחדת.

* שימו לב, טיול בנמיביה מלא קסם והיא מתאימה לכל גיל שכן האפשרויות ואופי המסלולים מגוון. את הויזה למדינה יש להוציא מראש תהליך שכדאי לעבור כבר בישראל.

הכותב הוא: גל זניר, ממקימי קהילת תרמילאי אפריקה בישראל.

בן 24, תושב המרכז שטייל לאורך אפריקה, מאתיופיה בצפון ועד לקייפטאון- לנקודה הדרומית ביבשת. עבר באתיופיה, אוגנדה, קניה, טנזניה, זנזיבר, מלוואי, זמביה, נמיביה ומעט בדרום אפריקה.

במהלך הטיול לקחתי חלק בפרוייקט התנדבות עם בעלי-חיים, טיילתי גם לבד וגם בקבוצות תרמילאים ולבסוף עבד מספר חודשים בהדרכת צלילה באי זנזיבר.

יש לכם עוד שאלות? צרו קשר גם דרך עמוד הפייסבוק של קהילת התרמילאים.

תכירו את לירן "ג'וניור" לוינוביץ, בן 32, בעשור האחרון מתגורר בת"א, במקור ממושב בדרום ים המלח. בשנתיים האחרונות מצא עצמו מחלק את הזמן בין עבודה בחברת היי-טק לבין בעלות על ברים ועסקים שונים בעיר. אז מאיפה הגיע החיבור לעולמות האקסטרים? ישבנו איתו לראיון וקיבלנו המון אדרנלין.

מפגש ראשון עם החיים על הקצה

מתי גילית לראשונה את עולמות הספורט אקסטרים?

"החיבור לאקסטרים התחיל מאז שאני זוכר את עצמי, איפשהו בין לרוץ ולקפוץ בין ההרים וחצר המושב עד ההתרגשות מלנהוג על טרקטור ואפילו את הנסיעה הראשונה שלי על רולר בליידס בגיל 6 כשהתגוררנו בארה"ב. משם מהר מאד כבר עברתי לטרקטורונים ואופנועים, מה שהוביל ילד בכיתה ג' לקפוץ עם הטרקטורון, לפתוח את הלסת ולשבור כמה שיניים אחוריות", מספר לוינוביץ.

טרקטורון נחל "אמציה"/ תמונה: לירן ג'וניור לוינוביץ

איזה ענף ניסית קודם?

"הענף הראשון שתפס אותי עד הטרקטורון הראשון היה הרולר בליידס, הייתי נוסע שעות במושב ואפילו יצא לי להתחרות קצת. מגיל 10 פחות או יותר אולי קצת לפני, כבר הייתי מאוהב בטרקטורון שהיה ברשות המשפחה. כשהייתי בן 15 בערך אחי קנה אופנוע שטח קווסאקי 250 סמ"ק ומהר מאד הבין שהוא קנה את זה בעיקר בשבילי… הייתי נוסע בכל מזג אוויר, בחום הכבד של יולי אוגוסט ובחורף בבוץ ובנחלים. רכבתי בעיקר לבד, בנחלים שיוצאים מן המושב (אמציה, נחל ערבה וצין). במבט לאחור בתמונות זה נראה קצת חסר אחריות לנסוע ללא מיגונים אבל אז לא הייתה מודעות לבטיחות, בצבא כבר קניתי אופנוע משלי, קי.טי.אם 400 סמ"ק."

בכל זאת התחלת בגיל צעיר, לא חשבת שזה מסוכן?

לוינוביץ הסביר: "ספורט אקסטרים הוא אכן ספורט מסוכן, אך מעבר לסכנה מדובר בספורט לכל דבר. נסיעות ארוכות וקצרות בשטחים פתוחים או במסלולים מעייפות  את כל הגוף ודורשות כושר גופני גבוה במיוחד. גם בענפים המוטוריים כמו אופנועים וטרקרטונים וגם בספורט כמו סקי וסנובורד הכל מצריך כושר וסיבולת שריר ולב ריאה."

יער בן שמן/ תמונה: לירן ג'וניור לוינוביץ

מה בעיקר משך אותך להתנסות בספורט אקסטרים?

"זו שאלה מצויינת" אמר לוינוביץ. "האמת היא שזו שאלה שהעסיקה גם אותי לאחרונה. המסקנה אליה הגעתי בזמן סדנת שתיקה של 12 יום ב-"ויפאסנה" היא שבזמן שאתה עושה ספורט אקסטרים אין מקום לטעויות בגלל הסיכון שמרחף מעלינו. ברגעים האלה אנחנו מחויבים להתרכז אך ורק בהווה ובמה שקורה כאן ועכשיו.לכן אין ברירה אלא להשאיר את כל הדאגות מאחור, גם לעתיד הרחוק אין פה מקום. להרגשה הזאת בליווי האדרנלין אין תחליף, זו התחושה הכי אמיתית שיש."

סנובורד באוסטריה- "אישגיל"/ תמונה: לירן ג'וניור לוינוביץ

חי על הקצה עד עצם היום זה

נראה שעשית דרך ארוכה מאז אותה נסיעה על רולר-בליידס, באיזה ענפים אתה פעיל כיום?

"כיום אני מחזיק אופנוע דו"ש 800 סמ"ק (BMW) שמתאים לנסיעות שטח וכביש, מכרתי בדיוק את הגלשן, אופני ההרים ואת אופני הטריאתלון לפני שאני שוב יוצא לדרך. בקיץ אני בעיקר צולל ובחורף גולש בסנובורד. ביומיום שלי תוכלו למצוא אותי בנסיעה על סקייטבורד". לא מספיק? "במקביל כדי לשמור על כושר אני עובר גם אימונים של אגרוף תאילנדי, סנפלינג וקרוספיט." הוסיף.

נחל ערבה/ תמונה: לירן ג'וניור לוינוביץ

יש לך זמן להכל? נראה שאתה פעיל בהמון תחומים שונים

"אני אישית אוהב לגוון ולשלב בין סוגי הספורט השונים מה שהופך אותי ל-'לא סופר מקצוען' בתחום ספציפי אך מצד שני קשה להתקיל אותי ב-'בוא נעשה' ושאגיד שאני לא יודע או שאין לי את הציוד הנדרש. איפה שאני נתקל בספורט אקסטרים בין אם אני מכיר אותו ובין אם לא, בין אם בארץ ובין אם בחו"ל, אני בפנים!"

אז המושג רגע משעמם כנראה לא נאמר עליך, אבל כשיש לך זמן פנוי ממה אתה עוד נהנה?

"אני מאד מחובר למוזיקה, אוהב לנגן על גיטרה, מנסה את מזלי על דיג', קלידים ותופים מידי פעם. זה גם מלווה אותי בדרכים. רכשתי לאחרונה יוקללי קל משקל שאוכל לקחת איתי לטיול הקרוב. בין היתר מרבה ללכת לפסטיבלים עם פן קצת רוחני וכמובן שלא פסחתי על "ויפאסנה" או ביקור במרכז "אושו" העולמי בפונה שבהודו."

אקסטרים: חוויה שלוקחת אותך רחוק

מעבר לפעילות שלך בארץ, יצא לך גם להתנסות בספורט אקסטרים בחו"ל?

"טיילתי שמונה וחצי חודשים בארגנטינה, צ'ילה, בוליביה, פרו וברזיל. הייתי מספר רב של פעמים ברחבי אירופה. כל שנה יוצא לי לעשות סנובורד ובפעם האחרונה מצאתי את עצמי גם צולל מתחת לאגם קפוא בהרי האלפים הצרפתיים. לא וויתרתי על ביקור במזרח במהלכו חציתי את הודו במשך מספר חודשים רכוב על גבי אופנוע."

צלילה תחת אגם קפוא באלפים הצרפתיים/ תמונה: לירן ג'וניור לוינוביץ

כל כך הרבה מקומות וטיולים, ראינו שהתחלת גם לתעד את החוויות. צילום זה גם עולם שמעניין אותך?

"בטיול הקרוב בוודאות לא אוותר על צילומי ווידיאו וסטילס. לצורך העניין קניתי שתי מצלמות גו-פרו ומצלמת סטילס איכותית במיוחד עם כל האביזרים הנלווים, מדבקות לגו פרו, מתאמים לכידון וציוד נוסף שמתאים בעיקר לצילום בתנועה, והפעם לראשונה אגיע גם עם רחפן שיש לו מסוגלות לעקוב אחרי בתנועה באופן אוטומטי."

ומה אתה מתכנן להמשך?

הטיול הקרוב שלי יתחיל בסין וימשיך למונגוליה, אני עם כרטיס פתוח שהכיוון בראש הוא להמשיך לצפון הודו, נפאל, אוסטרליה וניו זילנד, אלסקה ופתוח לכל יעד אחר. החלטתי שאטייל כמה שיותר עד שאמצה. זה יכול להיות תוך חודשיים או שנתראה בארץ בעוד כשנתיים."

איך קיבלת את ההחלטה לצאת למסע כל כך ארוך בעולם ובעצם לעזוב את כל מה שהכרת עד עכשיו?

"שואלים אותי את זה הרבה, 'מה קרה?', 'מה אתה מחפש?', 'לא טוב לך?' ואני עונה שלא קרה כלום. ככה אני אוהב לחיות. אני לא מבין למה צריך סיבה מיוחדת לעשות את הדבר שאני הכי אוהב ושרובנו חולמים עליו. חלק אומרים לי 'כל הכבוד על האומץ' ואני כלל לא מרגיש אמיץ, בחרתי לעשות מה שמרגיש לי טוב. כמובן שזה לא עובר ומתחילים התירוצים כמו 'אבל הייתה לך עבודה טובה', 'יש לך אחלה דירה', 'מה עם לחסוך?' זה לא שאלות שמדאיגות אותי הכל בסוף מסתדר. אני מעדיף להסתכל על היתרונות של חווית חופש אמתית, ניקוי ראש, סיפור לחיים ודרך לדעת מי אנחנו ומה אנחנו מאחלים לעצמנו להמשך. בהסתכלות שלי צריך לזכור מה באמת עושה לנו טוב, תתפלאו לדעת שזה לא תמיד קשור לכסף ורכוש אלא לעיסוק ויחסים בין אישיים. בין אם זה חברים, משפחה או זוגיות (הצד החלש שלי) והחוויות שבונות אותנו לאורך הדרך."

תמונה: לירן ג'וניור לוינוביץ

נמיביה היא מדינה שלא מזכירה אף מדינה שבה בקרתי.
יש שם מרחבים בראשיתיים אין סופיים שכמעט ואין בהם זכר למעשה אדם ומלבד הנופים מגוון התרבויות במדינה בלתי נתפס.
מעיירות חוף בהן רוב האנשים מדברים גרמנית וחיים בסגנון מערבי, לכפרים נידחים של שבטים שונים בהם מקובל ללכת ללא בגדים.
חלק מהתיירים שמגיעים לנמיביה נוסעים במיוחד לכפרים מקומיים לעשות סיור ולהכיר את התרבות המקומית מקרוב.
אני וחבריי פחות התחברנו לסיור כזה וקיווינו שלאורך הדרך תצפה לנו חוויה אותנטית משלנו, וכך היה.

בעודנו נוהגים ברכב ששכרנו על גדת הנהר הצפוני בנמיביה (המפריד בינו ובין אנגולה), מקום די נטוש שעוברים בו אולי עשרה רכבים ביום, נופפה לנו מישהי מקומית משבט ההימבה, שנעצור בצד הדרך.

תמונה: עפרי קרק

שבט ההימבה הוא שבט החי בצפון נמיביה ובדרום אנגולה.

בני שבט הצליחו לשמור על הייחודיות שלהם וכמעט ולא מושפעים מהתרבות המערבית.
הם גרים בכפרים ומתקיימים מרעיית בקר, עיזים וכבשים. אחד הדברים שמייחדים אותם הוא ההופעה של נשות השבט, גופן חשוף לגמרי פרט לחלק גופן התחתון ועורן ושיערן משוח בסוג של חימר אדמדם שנועד להגן עליהן מהאקלים המדברי.
האישה ההימבית שנופפה סימנה לנו לעצור לה, הנחנו שהיא רוצה להצטרף לנסיעה.
היא הוציאה מהתיק שלה שמיכה אדומה, כמו תיירים טיפוסיים ישר חשבנו שמנסים למכור לנו משהו, אבל אחרי כמה מחוות ידיים הבנו שהיא בסך הכל רוצה לשים את השמיכה על המושב ברכב כדי שלא ללכלך אותו (בגלל גופה המשוח בחימר).
היא מיקמה את השמיכה שלה במיומנות על המושב ויצאנו לדרך.

תמונה: עפרי קרק

נסענו יחד איתה כשעתיים וחצי וניסינו לדבר איתה אבל מחסום השפה הקשה עלינו. ניסינו להבין ממנה בת כמה היא ולסמן לה עם האצבעות בני כמה אנחנו אבל לבסוף ויתרנו.

הופתענו לגלות באמצע הנסיעה שהיא מוציאה טלפון נוקיה (מהסוג עם הסנייק), למרות שבכלל אין באזור קליטה.
המשכנו בנסיעה בעודי יושבת לידה במושב האחורי. אני חושבת שהיא אף פעם לא נגעה בשיער חלק וזה פשוט הפנט אותה לעשות את זה, כנ"ל לגבי הטבעות והתכשיטים האחרים שהיו עלי. במהלך הנסיעה היא הביאה לי צמיד שהיה לה על היד ואני הבאתי לה בחזרה צמיד שהיה לי. מזכרת קטנה מחוויה מיוחדת. הדבר היחיד שכן הצלחנו להבין ממנה הוא השם שלה – בירי.

תמונה: עפרי קרק

במהלך אותו היום הצטרפו אלינו לנסיעה עוד כמה בני שבט והתמזל מזלנו כשלקחנו מישהו משבט ההימבה שיודע אנגלית.

ככה הצלחנו ליצור איתו מילון אנגלית-הימבה ולתקשר בימים הבאים עם המקומיים-
Moro- שלום
Ene- שם
Olombula gapi-גיל
Onganda- בית
Ovikuliya- אוכל
Ogupika- טרמפ
OMathe- חימר
Omach- תינוק
Tate- אבא
Mama- אמא
Ombare- שרשרת
Nawa- טוב
Omua- יפה
Oquiora- חיוך
Omirungo vivali nambali- 22
Danki(גרמנית)/perinawa- תודה
Ee- כן
Kako- לא
Hongira- מה נשמע
Giri nawa- הכל טוב
Omunene onechi- אחי

לסיפורים והמלצות מטיולים בארץ ובעולם מוזמנים\ות להיכנס לעמוד הפייסבוק ״הטיול הגדול של עפרי״ או לאינסטגרם Ofree.spirit

יש אנשים שהעבודה שלהם זה לטייל בעולם כמו דיילים, טייסים ומדריכי טיולים. אבל מה אם היינו אומרים לכם שיש עוד דרך? בן מנולה, בן ה-24 מטייל מסביב לעולם כחלק מצוות של ספינה. כיום זה מקובל שתמורת סט הכישורים והיכולות שלכם תזכו לגלות מקומות חדשים, ליהנות משהייה וטיול למקומות שתמיד חלמתם עליהם.

בזמן שהוא עוגן באזור אינדונזיה ומתכנן להמשיך ולחצות האוקיאנוס ההודי, שוחחנו איתו בראיון קצר על החיים על הסיפון ואיך אפשר להצטרף לצוות.

נקודת ההתחלה

בן מסביר שקיימות 3 דרכים מרכזיות להשיג טרמפ (הפלגה בין 2 יעדים)-

1. אינטרנט- יש אתרים רבים המציעים כיום אפשרויות להצטרף לצוות, המוכר מביניהם אתר- Find a crew.

2. בנמל- לעבור בין הסירות, לבקר בבר הקרוב למעגן ובעיקר לדבר עם אנשים.

3. מודעות- לתלות בקרבת הנמל פרטי התקשרות תוך פירוט של סוג הטרמפ שאתם מחפשים.

"ניסיון זה יתרון אבל זה לא חובה, לחסרי ניסיון אני ממליץ לקרוא ולנסות להשיג יכולות בסיסיות כמו קשרים, התמודדות עם חבלים ובחינה של שהייה בים לאורך זמן".

האם יש צורך ברישיון סקיפר?

"אין בהכרח קשר בין היכולת שלך לבין הרישיון. אני מעריך אנשים שמגיעים עם ניסיון זה כמו נהיגה, הרישיון מאפשר לך להתחיל, אחר כך זה כבר תלוי בכמה זמן נסיעה צברת".

עבודת צוות

גודל הצוות משתנה לפי סוג הספינה ואופי הטיול, המהירות בגיוס הצוות תלויה בדרישות הסקיפר "זה לרוב דורש מפגש מקדים, אתה לא רוצה לחלוק מרחב קטן לתקופה ארוכה אם מישהו שאתה לא מכיר. לפעמים אין ברירה ומסתמכים על התכתבויוות בלבד" מסביר בן.

איזה תפקידים מוצעים על הסיפון?

"יש סוג של היררכיה, הקפטן נותן את הטון בסירה. התפקידים העיקריים שמוצעים זה למשמרות לילה, תפקידים נוספים כוללים ניקיון, בישול. כשמדובר בצוות לא מקצועי כולם עושים הכל מהכל. בצוותים מקצועיים לרוב התפקיד מוגדר על בסיס הרישיון ונדרשים להיות לאחר קורס חילוץ והצלה, אישור EMG 1 ואישור מרופא ולתפקידים מסוימים נדרשת גם תעודת דיילות".

האם העבודה היא בתשלום?

"חשוב לסגור את התנאים עם הקפטן מראש, לרוב משתתפים באוכל ודלק. צוות מקצועי גם זכאי לשכר. כרגע אני על סירה בצוות המוגדר כלא מקצועי לכן אני משתתף בהוצאות. אך, מקובל שאת ההוצאות על הסירה עצמה יהיו במימון הקפטן".

ים של ניסיון

נניח ומחר אני רוצה להצטרף לצוות, איזה טיפ תוכל לתת?

"אם הקפטן לא גאה בסירה שלו, אתם לא רוצים לעלות עליה. חשוב לשאול לגבי ציוד הבטיחות, לוודא שהיא מתוחזקת היטב ולא להתבייש לשאול את הקפטן על ניסיון העבר שלו, בעיקר כשאתה מגיע ללא ניסיון".

"כשהייתי באטנגיוואה, הייתי מחכה לספינות שיגיעו לרציף ורץ לעזור להן. הנחתי שזה יתן לי נקודות זכות שהצוות יראה שאני אפקטיבי וזה יתרום לרגע בו אבדוק האם יש אפשרות להצטרף".

האם יש התחייבות כלשהי בהצטרפות לצוות?

"חשוב להסכים על תקופת ניסיון, לראות שהאנשים באמת מסתדרים וכי כל הצדדים מרוצים. אלינו בשלב מסוים הצטרף אדם שלא הסתדר עם הקפטן בסירה הקודמת שלו וזה כמעט עבר לאלימות, הוא בסוף ירד מהסירה מה שהיה נכון לכל הצדדים, אבל כדי שהקפטן יוכל לתכנן את הדברים קדימה זמנים זה חשוב".

"בסופו של דבר אני תמיד אעדיף מוטיבציה על פני יכולת, גם כשהייתי באנטיגוואה והייתי צריך להעביר סירה לאי השכן חיפשתי מישהו שיראה לי עד כמה חשוב לו להצטרף".

יש לכם עוד שאלות לבן על הטיול שלו? בקרו אותו בעמוד הפייסבוק והמשיכו לעקוב אחרי המסעות שלו בעולם>> Ben Manole

ישראלים רבים חולמים להגשים את החלום האמריקאי ולהגיע לארצות הברית. לצד המטיילים אשר רוצים לבקר בערים הגדולות ולצפות בגורדי השחקים, ישנם אלו שרוצים לחוות אותה דרך הרגליים. טיולים שכאלו נחשבים חוויה עצומה, מאתגרת, מחזקת ומעצימה. רגע לפני יציאתכם אל הטיול הנחשק, שימו לב למספר היבטים חשובים שיסייעו לכם לעבור את הטרק האמריקאי שלכם בקלות.

הציוד הנדרש

כאשר מדובר על טיול טרקים, מדובר על הערכות שונה מאחר ומדובר בטיול שונה באופיו. באם ונוסעים לטיול רגיל בארצות הברית, הרי שמסתפקים במזוודה עם בגדים, ולאט לאט מתגלגלים בטיול. כאשר מדובר על טרקים, למעשה מדובר על שהייה מרובה בשטח אשר מצריכה מכם להצטייד בציוד אשר עתיד לסייע לכם בשהות. הטרקים בארה"ב מגוונים ושטחה הרב של המדינה מכיל כמעט את כל סוגי הנופים בשילוב תנאי מזג אוויר מגוונים אשר מצריכים היערכות מקדימה בשילוב ציוד הישרדות בכל אזור גיאוגרפי נתון.

ראשית, מומלץ להצטייד בערכת עזרה ראשונה, שכן יתכן ותהיו בלב השטח ובמקרה הצורך לא תוכלו להזעיק עזרה. חשוב להצטייד גם בפנס, משקפות, בגדים חמים, מזון משומר ומים, מפות של האיזור וחומרים דוחי יתושים, שכן אינכם יודעים באילו תנאי שטח תישנו לבסוף. רשימת הציוד חשובה וחיונית! זיכרו כי אינכם הולכים להתאכסן בבית מלון מסודר, אלא בתנאי שטח.

3 יעדים מובילים ומומלצים בארה"ב

צפון אמריקה: אזור מדינות מיין הנו יעד פופולארי הכולל נוף עוצר נשימה שמשלב: אגמים, יערות וחופים מדהימים. היעד זמין לטרקים בסתיו, בחורף ובאביב, מכיל מסלולי הליכה קצרים ובנוסף, ארוכים של כ- 3-7 שעות

עוד בצפון – אלסקה: מדובר בחבל ארץ קר הדורש היערכות טובה מבחינת ציוד לטרקים. יעד פופולארי לחובבי אקסטרים הכולל מסלולים בתנאי שטח חורפיים וקשים, שלגים וקור עז, אך במקביל חושף את המטייל לטבע יוצא דופן ולבעלי חיים מדהימים שלא זמינים בכל טרק בעולם: דובים, לווייתנים, כלבי ים ועוד.

דרום – ניו מקסיקו: שמורות טבע, אזורים מדבריים ואפילו אתרי סקי. הנוף המגוון בחבלי ארה"ב מאפשר למעשה לטעום ממספר נופים שונים. מומלץ לבקר בשמורת גוואדלופ הנמצאת במערב טקסס עם נוף המשלב הרים, מעיינות וקקטוסים מיוחדים. יעד מומלץ נוסף הוא פארק החולות הלבנים שנמצא באזור העיר אלאמוגורדו (Alamogordo), בדרום ניו מקסיקו ומכיל דיונות עצומות של חול לבן.

לא שוכחים לתקשר עם העולם

מאחר ומדובר על טיול שטח, לא תמיד תהיו באיזורים שהינם תחת קליטה. מה המשמעות? באיזורים בהם נערכים הטרקים בשטחי ארה"ב הרחבים, לא מעט פעמים מוצאים עצמם המטיילים זקוקים ליצירת קשר עם גורמים חיצוניים, אך מאחר ואין קליטה מספקת באיזור בו הם נמצאים, הרי שהם לא יכולים לתקשר. לעתים מדובר על שיחות טלפון קריטיות ולא על שיחות חולין, כך שישנו צורך ממשי בטלפון לוויני.

הטלפון הלוויני מעניק לכם לפני הכל שקט נפשי ולמרות שארה"ב נחשבת לאחת המדינות המפותחות בעלם, היא מכילה שטחים עצומים שאף בהם ניתן להזדקק לשירותי איתור וחילוץ. במידה ותזדקקו לעזרה דחופה או אפילו סתם למסור את הגעגועים ליקיריכם בארץ, הטלפון הלוויני יאפשר לכם לתקשר עם כל אחד ומכל מקום. זיכרו שטיול הטרקים הוא טיול שיכול לארוך מספר ימים באיזורים ללא תנאים אידיאלים, לרבות תקשורת סדירה, כך שחשוב להכניס אל ראש רשימת הציוד גם את הטלפון הלוויני.

קטיה איוונציב מטפסת מגיל צעיר מאד. היא הספיקה להתחרות סביב העולם ואחרי אליפויות ותחרויות רבות שמה את הפסגה בצד בשביל להתמקד בדרך- "מה שהתחיל כתשוקה לטיפוס הפך לאובססיה של תחרויות, הטיפוס כבר לא היה למטרה, אלא לשם האימון, ההתחזקות והניצחון. הרגע בו אתה עומד על הפודיום נהיה יותר חשוב מהטיפוס עצמו ובאותו הרגע בחרתי לפרוש מהענף ולהתרכז בלימודים".

היא סיימה את לימודיה בתיכון ובחרה במסלול העתודה האקדמית, כך התחילה ללמוד בטכניון תואר כפול בפיזיקה והנדסת חשמל. במהלך התואר הראשון פגשה בסטודנטים רבים המטפסים בקיר הבולדר המקומי בחיפה. וכך, אחרי הפסקה של שנתיים חזרה לטפס והניצוץ חזר. ישבנו איתה לראיון כדי לקבל הסברים מה עומד מאחורי הקיר ועולם הטיפוס.

טיפוס של (א)נשים

טיפוס מצטייר כספורט המתאים בעיקר לגברים, איך את רואה את הנשים משתלבות?

"מה שיפה בטיפוס לעומת סוגי ספורט אחרים זה שכל אחד יכול למצוא את הדרך המתאימה לו או לה לטפס את המסלול, בין אם זה להסתמך על כוח, גמישות, טכניקה או אתלטיות. בצורה כזו נשים וגברים יכולים לטפס את אותה רמת קושי של מסלולים, למרות ההבדלים בכוח הפיזי, גמישות וכו'.

עם זאת, בארץ רואים הרבה פחות מטפסות ממטפסים בטבע ובתחרויות, וכדי לטפס עם גברים ועוד ברמה שלהם זה דורש המון אמונה עצמית".

"אפשר לראות כי לאחרונה התארגנה קבוצה של מטפסות בפייסבוק תחת השם "Israel Women's Climbing Group" המונה כ-130 חברות. בקבוצה יש דיונים על טיפוס מהצד הנשי, חיפוש שותפות לטיפוס ועוד המון דיונים ושאלות. לדעתי, ככל שקהילת הנשים המטפסות בארץ תתגבש ותגדל, כך יותר נשים יצטרפו לקהילת המטפסים, ישאבו השראה אחת מהשנייה וישתפרו".

טיפוס, למעשה הוא מושג נרחב הכולל כמה סוגים:

בולדרינג- טיפוס ללא חבל מעל מזרון עם מסלולים ברמות קושי ובעיות שונות.

טיפוס ספורטיבי- טיפוס עם חבל, על בולטים (עגינות שקדחו או הדביקו לקיר). לרוב המסלולים יהיו קשים ואתלטיים.

טיפוס טראד- טיפוס עם חבל על עגינות טבעיות (שהמטפס מחבר לקיר). מעבר לפן הפיזי שבטיפוס ספורטיבי ובולדרינג, טיפוס טראד דורש יכולות נוספות כמו הכרת התחום הטכני של עבודה עם חבלים ועגינות, ניווט ומציאת המסלול, התגברות מנטאלית על הפחד (הטיפוס מסוכן יותר מטיפוס ספורטיבי).

טיפוס אלפיני– תחום עצום המכיל בתוכו את טיפוס הטראד, טיפוס קרח, דורש כושר פיזי גבוה להליכה למרחקים ועם משקלים ועוד.

"כל מטפס יכול למצוא את התחום אליו הוא מתחבר שמאתגר אותו יותר. הטיפוס מעמיד אותך במצבים קיצוניים ודרכם אפשר להכיר את החולשות והחוזקות ולדחוף תמיד את הגבולות הפיזיים והמנטאליים שלנו. אני חושבת שהאתגר האינסופי והמגוון הזה הוא שמושך אותי לטיפוס, ומחזיק אותי בתחום כבר עשור".

טיפוס מסביב לעולם

"כמו שאמרתי, התחלתי לטפס בבולדר כמה פעמים בשבוע וגם בטבע, הטיפוס שם החזיר לי את התשוקה הישנה מתחילת הדרך. מאז אני כמעט כל סוף שבוע מבקרת באחד המצוקים השונים בארץ, הפוטנציאל כאן הוא אדיר אך בשל הליכים בירוקרטיים ומשפטיים מול רשות הטבע והגנים מרבית המצוקים בארץ אסורים לטיפוס על פי חוק! דבר זה מקשה מאוד על מימוש מלוא פוטנציאל הטיפוס הטמון בארץ, ומרבית המטפסים נאלצים לטוס לחופשות טיפוס בחו"ל כדי לחוות גיוון ועושר של טיפוס".

יש יעדים ספציפיים שאת יכולה להמליץ עליהם?

שאמוני, צרפת

גן עדן לטיפוס אלפיני. מכיל מאות מסלולי שלג, קרח וסלע בהרים, בכל הרמות ובצורה נגישה ונוחה.

זמן מומלץ לנסוע: בכל עונות השנה ניתן למצוא על מה לטפס בשאמוני.

העונה הנפוצה היא יולי – אוקטובר. באוגוסט האזור עמוס במטפסים, אך מזג האוויר מאוד נוח, וביולי, ספטמבר ואוקטובר מזג האוויר יכול להיות בעייתי יותר, אך יש פחות עומס מטפסים. עם זאת יש הרבה מסלולי קרח שאפשר לטפס רק בחורף.

ציוד: הציוד משתנה לפי אופי המסלולים אותם מטפסים, אך בגדול צריך נעלי הרים, קרמפונים, גרזנים טכניים, סט עגינות, חבל Double ונעלי טיפוס למסלולי הסלע.

ואדי רם, ירדן

לחופשת טיפוס בואדי רם אפילו לא צריך לקנות כרטיס טיסה. זה קניון עצום שנמצא במרחק נסיעה מישראל, ומכיל המון מסלולי סלע בכל הרמות עליהם מטפסים בסגנון טראד.

זמן מומלץ לנסוע: אוקטובר – אפריל.

ציוד: נעלי טיפוס טובות, סט עגינות "רוקים", וסט עגינות "פרנדים", וחבל Double.

אלפרואד (Ailefroide), צרפת

עיירה קטנה ושקטה הממוקמת באמצע האלפים וסביבה מאות מסלולי טיפוס בכל הסגנונות. כל מטפס יכול למצוא במקום הזה את הטיפוס המועדף עליו.

יש באזור 2 אתרי בולדרינג, 9 אתרי טיפוס ספורטיבי, ועשרות מסלולי Multi-Pitch במרחק הליכה מהעיירה. ניתן לטפס להרים שסביב העיירה, ולמצוא מגוון מסלולים אלפיניים גם כן.

אז מה הפסגה הבאה שאת מתכוונת לכבוש?

"חזרתי עכשיו לשירות צבאי אחרי שטיילתי במשך שלושה חודשים באקוודור פרו וארגנטינה-צ'ילה, עם סיום התואר. בחלון הזמן הזה בחרתי לטפס באזור רחוק מאזור הנוחות של אירופה, ולהכיר תרבויות אחרות דרך הטיפוס וטיול עם המקומיים".

כמובן שהיא עשתה זאת מצוידת במכשיר לוויני, את ההרפתקאות שלה תוכלו לגלות בעמוד הפייסבוק והאינסטגרם שלנו.

הטיול לדרום אמריקה מתקרב ואתה מתחיל לחשוב על כל אותם פריטים שייכנסו אל המזוודה. בחדר מתחילות להיערם ערימות ציוד שאתה אוסף לקראת יום האריזה. אחרי כל זה תשים את המוצ'ילה על הגב ותצא אל הרפתקה שתגרום לך לחזור עם תיק עמוס בחוויות, סיפורים וזכרונות מרגשים. איזה ציוד לטיולים צריך לארוז ולקחת אתך? זוהי רשימת הפריטים שעליהם אסור לוותר בשום אופן.

ביגוד מתאים למזג האוויר:

מטיילים רבים סומכים על המזל ואורזים ביגוד שלא מתאים למזג האוויר האופייני לעונה במדינה בה הם עומדים לטייל. כדאי לזכור שמזג אוויר יכול להשפיע על הבריאות שלך ולכן צריך להיערך אליו נכון. דרום אמריקה מתאפיינת באזורים חמים וטרופיים לצד אזורים מושלגים. כדאי להיערך בהתאם לעונה שבה אתה נוסע ולרכוש ביגוד טרמי מתאים. כדאי לקחת חולצות ארוכות וקצרות, מעיל טוב, גרביים בשפע, תחתונים ומכנסיים נוחים לטיולים.

ציוד הישרדות וחירום:

פנס, בקבוק מים עמיד וקשיח, שק שינה, אמצעים להדלקת אש, ערכת עזרה ראשונה, שמיכה טרמית וביגוד טרמי יכולים להציל חיים. כל הפריטים האלו הם בגדר חובה כשיוצאים לטרקים ולמסעות ברחבי דרום אמריקה. רשימת ציוד לטרקים צריכה להכיל את כל מה שיעזור לך לשרוד את תנאי השטח במידה ויהפכו להיות קשים. זוהי לא רק רשימת פריטים שצריכה להיות בתיק שלך, זהו ציוד הישרדות שיכול להציל את החיים.

טלפון לוויני:

הטכנולוגיה החדשנית הזו יכולה גם היא להציל חיים. טלפון לוויני ניתן להשכרה בעלות יומית נמוכה מאד. זהו טלפון שלא זקוק לתשתית סלולרית או אינטרנטית כדי ליצור תקשורת ואפשר להשתמש בו בכל אזור ובכל תנאי מזג אוויר.

הטלפון הלוויני הוא תעודת בטחון במהלך טיול בדרום אמריקה ובכל יעד אחר. הוא מסייע באיתור המטייל במידה והלך לאיבוד, מאפשר לו להודיע להורים ולחברת הביטוח שהוא זקוק לעזרה או להגיד שהוא בסדר. הטלפון מאפשר תקשורת דרך הודעות, מיילים, רשתות חברתיות ומגוון פונקציות נוספות. זהו מכשיר הגנה חשוב בדרך לכל טרק ולכל מסע בדרום אמריקה.

שק שינה ושמיכות:

רבים מנסים לחסוך מקום בתיק ולבחור ציוד לטיולים שלא תופס הרבה מקום, לכן הם מוותרים על שק השינה. במקרים רבים, שק שינה חם ומגן הוא אמצעי הישרדות לכל דבר. כשאתה יוצא לטרק, כדאי שיהיה לך שק שינה נוח שיכול לחמם אותך בלילה ולעזור לך להירדם בכל סביבה שהיא.

סוללות:

המצלמה, הפנס וכל שאר הפריטים הקטנים שאתה לוקח איתך בתיק לא יהיו מושלמים בלי סוללות מתאימות. כדאי לדאוג לקנות סוללות נוספות שיהיו בתיק ויעזרו בשעת חירום כאשר הסוללות המקוריות נגמרו. אם אתה מטייל באזור מיושב תוכל לרכוש מטען לסוללות ולחסוך בקניית סוללות מתכלות ומזהמות, אך חשוב לקחת גם חבילה של סוללות רגילות לימים בהם אתה נמצא במקומות נידחים יותר.

תכירו את דניאל בר, בן 27, גולש אקסטרים ומכור לשלג שכיום עובד כעורך במגזין הסקי והסנובורד Carving.
את עונת הגלישה הקודמת הוא העביר בארה"ב בקרוואן אחד יחד עם ארבעה חברים (דניאל, עדי, איתמר ואייק) בין 11 אתרים ואוף-פיסט אינסופי. איך זה נראה? הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש ולגלות את האתרים המומלצים.

תחילת הדרך

אחרי עונה מוצלחת בהרים המושלגים של קנדה היה ברור לחבורה שאת החורף הבא שלהם הולך ללוות ה- Epic Pass. מדובר בסקי פס ייחודי המעניק גישה בלתי מוגבלת ל-11 אתרי סקי שונים ברחבי ארה"ב, רובם הגדול נמצא באזור קליפורניה, יוטה וקולורדו.
מכיוון ויש כל כך הרבה מקומות להספיק ולא קל להתנייד עם הציוד, החליטו לקנות יחד קרוואן ולאפשר לעצמם להיות עצמאים וניידים תוך נוחות יחסית בחורף האמריקאי.

"העברנו חודש וחצי בקליפורניה, הכרנו את האזור והשלמנו ציוד לקראת הנחיתה של שאר החברים. בניגוד לעונה הקודמת שהייתה יבשה יחסית, בתקופה בה היינו היה צפוי "אל ניניו", מערכת מזג אוויר סוערת במיוחד שמביאה איתה ממטרים ושלג רב. וכך בדיוק היה".

פה זה לא אירופה

"אתרי הסקי בארה"ב באופן יחסי קטנים יותר מאשר האתרים האירופאיים המפוארים. העיקרון כאן עובד על מספר הרים ועמקים הפתוחים לגלישה ב- 360 מעלות. באירופה גודל האתר נמדד לפי אורך המסלול, בארה"ב לפי השטח.

ברור שהמסלולים המסודרים לא פסחו על האתרים האמריקאים, אך במקביל כל אתר שם מתהדר בשטחים אינסופיים המכונים " Bowls", מעין עמקים המתכנסים למעלית אחת או שתיים עם אינספור אפשרויות. מהאזור הכי מתון, למדרון תלול, תוואי שטח פתוח, גלישה בין עצים ועוד.

לגבי גלישה מחוץ למסלול בארה"ב יש לה משמעות גבוהה מאד, הרבה אזורים תלולים המצריכים טיפוס עצמאי. אך הם עדיין תחת פיקוח של אנשי האתר תוך סימון סכנות. זה מאפשר גלישה מאתגרת יחסית אך עם המותרות של שהות באתר מסודר.

אם תסתכלו על הנוף המראה הוא פחות אלפיני, אלא פתוח מעל קו גובה של העצים. ברוב המקרים השטח מיוער מה שנותן יתרון כי השלג נשמר הרבה יותר טוב, הם חוסמים את הרוח וכל נמנע תהליך מחזורי של ריכוך וקפיאה של השלג."

האתרים המובילים: איפה מומלץ לבקר

בקליפורניה כחלק מה- Epic Pass גלשנו ב-3 אתרים באזור אגם טאהו: Heavenly, Northstar, Kirkwood, ביוטה גלשנו באתר הגדול ביותר בארה"ב: Park City ובקולרדו היינו בצפון המדינה באתרים: Arapahoe Basin, Keystone, Brecenridge, Beaver Creek, Vail. הבולטים מבין כולם היו-

Kirkwood, California

המיקום: מזרח קליפורניה, כחצי שעה דרומית לאגם טאהו (קרוב לגבול עם נוואדה).

עיר קרובה: סקרמנטו (כשעתיים וחצי נסיעה מערבה).
גודל האתר: 2300 Acres
גובה: 2300 – 3000 מ'

הגישה לאתר היא דרך כבישים מפותלים וצרים העוברים בהרים והעיירה הקרובה ביותר נמצאת במרחב של כשעה, וזה בדיוק מה שהופך אותו אתר משובח. בסוף, מה שחשוב זה ההר והשלג, מה שמייחד את האתר זה תחושת הניתוק, רק אתם והרים באמצע עמק ללא צפיפות.
תוואי השטח תלול ומאתגר, מוקף במצוקי אבן, רכסים ועמקים שיאלצו אתכם להתמסר ולסמוך על הרגליים תוך בחינת קצה גבול היכולות שלכם.
האתר בכל עונה זוכה לכמויות גדולות של שלג ביחס לשאתר האתרים סביבו, השילוב בין הכמות לאיכות השלג לצד התוואי המאתגר יקחו את רמת הגלישה שלכם כמה צעדים קדימה.

Park City, Utah

המיקום: צפון מזרח יוטה, ברכס ה-Wasatch

עיר קרובה: Park City
גודל האתר: 7300 Acres
גובה: 2100 – 3050 מ'

נכון לאותה התקופה, פארק סיטי הוגדר בתור האתר הגדול ביותר בארה"ב, עם גונדולה שמקשרת בין האתרים Park City – Canyons. דרך האתר יש לכם גישה לעשרות פסגות, מאות מסלולים ושטחים נרחבים. האתר מציע סוגי מסלולים לכל הרמות משבילים בסטנדרט אירופאי ועד לשטחים תלולים יותר.
האזור של יוטה ככלל ידוע בצפון אמריקה בשל השלג הייחודי שלה, בעיקר בשל המיקום הגיאוגרפי של האתר. השלג שם בעל מרקם אבקתי יותר המתפזר לעשן לבן בכל פנייה במסלול.

Vail, Colorado

המיקום: צפון מרכז קולורדו

עיר קרובה: דנבר, קולורדו.
גודל האתר: 5300 Acres
גובה: 2450 – 3500 מ'

שמו של האתר, הולך כבר לפניו. מדובר באחד האתרים היוקרתיים בעולם והוא נחשב לגן עדן לגולשים. מעבר הייחוס המיוחד (ובצדק) האתר עצמו מציע שפע של מסלולים ורמות לכולם.

בחלקו הקדמי המסלולים מאופיינים בזוויות שונות, גונדולות ומעליות מהירות. אם זאם גולת הכותרת נמצאת בחלקו האחורי של האתר- 4 "קערות" גלישה בהן השמיים הם לא הגבול, עם המון קווי גלישה ותאגרים.
האזור וקולרדו ככלל נהיו מעין מוקד עלייה לרגל לגולשים האמריקאים, בין אם זה בגלל הנוף הייחודי, המדרונות הגדולים, איכות השלג והמון מעיינות חמים.

תוואי השטח במדינה הוא ברובו הררי, לכן האתרים מתחילים כבר בגובה של 3,000 מ' ויש כאלה הנושקים ל- 4,000 מ' לכן יש לשים דגש על הסתגלות לתנאים באזור. עם זאת, הגובה הרב מאפשר לשלג להישמר יור טוב ובחלק מהאתרים אפשר לבקר אפילו במהלך חודש יוני.

רוצים לקבל עוד המלצות לאתרים וציוד לעונה הקרובה? הצטרפו לעמוד הפייסבוק.

תמונות וצילומים: דניאל בר, עדי טל ואיתמר אור.

הכתבה באדיבות Carving מגזין סקי וסנובורד