חיפושים מסוכנים תחת מפולת שלגים

42 שעות – משך הזמן הממוצע לטיפוס מהמחנה הבסיסי ועד לפסגת אלפמאיו.
14 מטרים – המרחק לנקודת השיא של הר אלפמאיו.
5,947 מטרים – גובה הר אלפמאיו מעל פני הים.

הר אלפמאיו ממוקם במרכז פרו, בגובה של 5,947 מטרים מעל פני הים. הר זה הוא חלק מההרים הקרויים "Cordillera Blanca" ("White Range")", שנמצא בהרי האנדים.
הר אלפמאיו נמצא בתחום Huascarán National Park. הפסגה של הר זה בעלת צורת פירמידה ברורה, עשויה קרח, עם שיפוע של כ-60 מעלות. בזכות יופיו, הר אלפמאיו הוכרז על ידי אונסק"ו כ"ההר היפה ביותר בעולם" בשנת 1966.
הר אלפמאיו נחשב לאחד מהפסגות הפופולריות עבור מטפסי הרים מכל רחבי העולם, זאת כי הוא בנוי כמו קיר קרח עצום בגובה של כ-400 מטרים. מטפסים מכל העולם מגיעים לטפס על הקיר הזה.
ישנן מסלולי טיפוס שונים בהר, והוא ידוע כמאוד מאתגר ואף מסוכן. טיפוס על אלפמאיו בדרך כלל מתחיל בסביבות חצות ומסתיים בסביבות השעה 14:00.
ברגע של האירוע הטרגי הזה ביולי 2003, מספר קבוצות מטפסים מכל רחבי העולם היו באמצע טיפוס לפסגת אלפמאיו, יחד עם סבלים פרואניים ומדריכי טיפוס ארגנטינאים.

התפתחות האירועים על ההר

הקבוצה הראשונה שיצאה לטיפוס כללה שני מטפסים גברים. הם הגיעו לכחצי מהגובה על ההר בדרכם לפסגה כאשר אחד מהם החל להרגיש תסמינים חמורים של מחלת גובה.
השניים החליטו לא להמשיך לפסגה וחזרו למחנה שלהם. בדרכם למטה הם פגשו שתי קבוצות נוספות של מטפסים שהצליחו להגיע לפסגה.
הקבוצה הראשונה חזרה למחנה שלהם ונכנסה לאוהלים לישון. לאחר כ-10 דקות, הם התעוררו מקולות של מפולת שלגים שירדה מהקיר. לאחר שמפולת השלגים נרגעה, הם שמעו קריאות של "עזרה, עזרה" מתוך השלג שנפל במפולת. המטפסים יצאו לחיפושים ומצאו מטפסת שוכבת על המדרון במצב של היפותרמיה. המטפסים הכניסו אותה לאוהל שלהם, אך לאחר כ-15 דקות היא נפטרה.
המטפסים ירדו מההר כדי לקרוא לסיוע נוסף. יחידות חיפוש והצלה מקומיות הגיעו לאזור ומצאו שבעה גופות נוספות של מטפסים שנפלו במפולת. היחידות המקומיות פרואניות מצאו את הגופות של מטפסים 1, 2 ו-4 (ארבעה מטפסים היו מחוברים באותה חבל, כלומר מטפס מספר 3 היה נעדר).
בהמשך, צוות מטפסים ארגנטינאי הגיע כדי למצוא את המטפס הנעדר השלישי. המטפסים הארגנטינאים חיפשו במשך שלושה ימים אחר המטפס השלישי (כיוון שהיחידה הפרואנית לא מצאה אותו) עד שפרצה סערה על ההר והם נאלצו לרדת.

הפנייה ל-MAGNUS

בשלב זה, צוות מ-MAGNUS נקרא לסייע בזיהוי נעדרים בתנאים קיצוניים. הצוות המיוחד טס מהודו (כיוון שהם היו שם בזמן אימונים) ללימה, ומשם לוואראז. עם הגעתם לוואראז, קיבל צוות MAGNUS תדרוך מהיחידות המקומיות על ההר. ההכנות, חקר המקרה והשטח, למידת העבודה שביצעה היחידות הפרואניות והארגנטינאיות שכבר נעשו, והערכת המצב הכוללת ארכו שלושה ימים. המשימה כללה 42 חברי צוות מ-MAGNUS, חצי טון של ציוד חילוץ וציוד נוסף לקמפינג ומזון.

שלב 1: טיפוס על ההר וחיפוש אחר מטפס מספר 3

המסע לפסגה החל בעזיבה מוואראז (גובה 3200 מטרים) וכלל ארבעה ימים של טיפוס בגובה למחנה הבסיס באלפמאיו (גובה 5700 מטרים) באזור מכוסה לחלוטין בקרח וסדקים.
בגלל מפולת השלגים, נוצר סדק עצום בכמחצית מגובה פסגת ההר. סדקים הם תהומות עמוקים שנוצרים בקרחונים. רוב הסדקים הם בצורת טרפז, ורוחבם גדל לכיווני קצות הקרחון. סדקים בדרך כלל בעלי קירות תלולים מאוד, כמעט אנכיים, והם מגיעים לעומקים של עשרות מטרים.
לאחר שהצוות טיפס על ההר והגיע לסדק הראשי, חברי הצוות, בראשות חיליק מגנוס, החליטו, בהתבסס על קריאות השטח והערכת המצב, לחפור עמוק בתוך הסדק כדי לבצע חיפוש יסודי.