חזרה לדף הבית
"הארץ" | איתן לשם | 15 בינואר 2023 |
אחרי שהנחית מטוס שהוציא את 180 המטיילים הישראלים מפרו, מתפנה חיליק מגנוס לדבר על 30 שנות חילוץ. איך הוא התחיל לטפל בפגועי סמים? מי החליפה את הודו כ"מובילה" בכמות שבורי הנפש בה? למה הוא כבר לא יכול לטפל בעצמו ב"פלופים"? ומדוע דווקא קנאביס הכי מפחיד אותו? ראיון עם האיש שהכי מפחיד לפגוש אותו במהלך הטיול
20 בדצמבר, קוסקו פרו. בלב המדינה שקרסה לתוך מהומות והפגנות, שכבישים בה נחסמו והתקשורת נפלה, עושים את דרכם 180 תרמילאים ישראלים אל שדה התעופה המסוגר. הם צועדים בליווי משטרתי כבד ועולים למטוס שנחכר במיוחד, שיוטס על ידי טייס שהוזנק יש מאין, ולאחר ימים של לחץ וחרדה הם ממריאים ומותירים מאחור את הכאוס שימשיך להיות מנת חלקם של אזרחי פרו. עבור המטיילים הישראלים, והוריהם, הסיוט נגמר. מאחורי החילוץ הזה, שנראה כמו לקוח היישר מפרק מסעיר במיוחד של סדרת CIA עומד האיש שכבר הפך למיתולוגיית טיולים ישראלית, חיליק מגנוס.
"החילוץ מפרו היה מיצוי של היכולות שאנחנו מחזיקים", מכניס אותנו מגנוס אל הרגעים הקריטיים של המבצע, שהיה רק האחרון בשרשרת מבצעי חילוץ ארוכים ומפוארים שהוא חתום עליהם. "בתוך מהומות אלוהים, הכבישים סגורים, המדינה מתפוררת ומלאת הפגנות אלימות ואנחנו צריכים לחלץ החוצה את הישראלים. הפעלנו את אנשי הקשר שלנו שם, את מפקד משטרת פרו לשעבר, עוזר הרמטכ"ל, שרים, יועצים אישיים לנשיא – גורמים משמעותיים ביותר שעונים לי לטלפון והם עובדים עבורי. וככה הם מארגנים את המשטרה וניידות מגיעות לבניין בו הישראלים מרוכזים ומלווים אותם החוצה, דרך ההפגנות והמהומות, אל קוסקו. אבל גם אם ריכזנו אותם במקום בטוח יחסית, עוד לא עשינו כלום כי צריך להוציא אותם משם. הם אולי בטוחים, כרגע, אבל נצורים ועם אופציה שהמצב ידרדר", מספר האיש בעל הזקן הלבן הכי מפורסם מאז סנטה קלאוס, במעין שלוות מחלצים בלתי נתפסת.
"הוצאנו מטוס שלם שהגיע למקום תוך 15 שעות, קיבל את כל ההיתרים, ההרשאות וכמובן את התשלום – 300 אלף דולר ביד, שהטייס לא היה ממריא בלעדיהם וחברת הביטוח העבירה מיד, כי היא יודעת שזה לא משחק. בזמן הזה אנחנו פה, במרכז שליטה שלנו, ומנכ"ל חברת הביטוח אומר לנו 'אתם בחיים לא תצליחו לעשות את זה'. אמרתי לו 'שב פה, תסתכל, ותבין איך זה עובד'. כשהמטוס המריא, עם 180 ישראלים, גם כאלה שלא מבוטחים על ידנו, הוא היה בהלם", מגנוס מספר בחיוך דק ומיד מתפנה ללטף את כלב הבוקסר הרגיש והחמוד שלו, העונה לשם באדי ורק מחכה שמגנוס יוציא לו סוף סוף את הכדור שהחביא לו לפני כשבועייםבין ליטוף לליטוף מגנוס נפתח ויוצא מהחילוץ בפרו אל עולם החילוצים כולו, למעשה אל הסיפור שלו ב-30 השנים האחרונות. "אתה מטפל בילדים בני 20 שחושבים שהם יודעים הכל. בעיני זה חביב אבל יש מי שזה מעצבן אותו. הרי הם היו בצבא ויודעים הכל, ואתה צריך תוך כדי זה לפתור להם צרות קטנות ולתת להם להרגיש טוב, ממטייל שחולה עכשיו או אחד ששבר רגל, ובשגרה זה כלום אבל באמצע מבצע חילוץ זה קריטי. דרך זה אפשר להבין מה זה להיות מחלץ", הוא אומר. "כל אחד חושב שהוא יכול להיות מחלץ, ויש הרבה אנשים שאומרים שהם מחלצים, אבל לרוב אין מאחורה כלום. סבתא שלי אמרה ביידיש 'תגיד גם כן', אז הם אומרים אבל זה כמו ללכת לרופא בלי הכשרה בכלל. הלוקש הזה של השוואה בין הביטוחים זה יכול להיות גול עצמי יוצא מגדר הרגיל, כי אתה לא מחפש את הביטוח הכי זול אלא אתה רוצה אותי לידך ברגע האמת", הוא מצהיר ספק מזהיר.
בקיר משרדו שבתל אביב, למרות שהוא עצמו מתגורר במושב דקל שבנגב – זכר לתקופה בה עבד בסיני ולאחר מכן הקים את משרד החילוץ וההצלה שלו, שפעל במשך שנים מקרון רכבת מאחורי ביתו – תלויה חולצה עם הכיתוב "חיליק לא תתפוס אותי". חולצה שהיתה פופולרית בקרב המטיילים בהודו ובדרום אמריקה, בתקופה בה מגנוס עלה לגדולה כ"מציל הפלופים הישראלים בעולם". מגנוס מספר על הרגע בו נתקל בחולצה הזו, ודרכה במיתולוגיית המטיילים הישראלים בחו"ל, ששמו הפך בפיהם לספק אזהרת מסע (תיזהר, שלא נצטרך לקרוא לחיליק) וספק הזדמנות להתגרות בגורל (כי חיליק יבוא להצלה).
"שלחו לי חבילה הודית כזו, עטופה ביוטה ונבהלתי כי חשבתי שזה פצצה", מגנוס נזכר ברגע שגילה עד כמה הוא נוכח בטיולים אחרי צבא של צעירים. "פתחתי בזהירות וגיליתי בפנים את החולצה הזו ודיסק עם סרטון שלהם קופצים מהגשר בנפאל וצועקים 'לא תתפוס אותי'", הוא צוחק. למרות השעשוע שנלווה לעיסוק בנושא, מדובר כמובן בפרק כאוב בחייהם של מטיילים רבים, וגם עבור מגנוס בעצמו, כפי שמסתבר. "פיתחתי פרוטוקול של איך עושים את זה, איך מטפלים בשבורי נפש, אבל החלטתי שאני לא נוסע יותר לעשות את זה. זה היה מזעזע מבחינה נפשית. לפני שאני נכנס לחדר כזה אני משכנע את עצמי שאני אוהב אותו כי אתה לא יכול לטפל אם אתה לא אמפתי בצורה עמוקה. אני ממש אוהב אותם, אבל זה קשה נפשית ברמה שהתחלתי לחזור מכל אחד כזה חולה שלושה ימים", הוא מסביר.
"אתה צריך לנהל את עצמך, לא אותו", מגנוס מכניס אותנו בדמיון אל החדר בו נמצאים הוא ושבור הנפש שמולו. "אתה חי במעגל שיש בו היגיון, שפיות, בוחן מציאות וניסיון חיים וזה מאפשר לנו לתקשר. אבל המעגל שלו הפוך – אין היגיון, אין שפיות, אין בוחן מציאות ואין ניסיון. אז יש לנו שני מעגלים שלא רק שלא נפגשים אלא דוחים אחד את השני כמו מגנטים. לכן צריך לייצר איתו שיח רגשי, כי האיש שיושב מולך, אולי ההיגיון שלו משוחרר מחובה ומקשר למציאות, אבל הרגישות שלו עולה ב-800 אחוז. הוא יודע מה אתה חושב ומרגיש. אתה צריך לנהל את המחשבות והרגשות שלך, לברר עם עצמך איך אתה מרגיש וחושב, צריך שליטה עצמית ברמה מטורפת. אם אתה צריך לנהל פסיכוטי אתה צריך לנהל את עצמך", מסביר. "אתה צריך להיות נביא, להיות רגוע בהוראות שלך כמו שאתה רגוע לגבי זריחת השמש מחר. הוא אומר שהוא יהרוג את קלינטון ואני אומר לו שיילבש מכנסיים, הוא צורח ואני מעביר אותו את האבטחה בשדה התעופה. ההצלחה שלנו היא ברמה של 90%, אז אתה יכול לדפוק לעצמך את הראש", הוא צוחק.
"הכל התחיל כבדיחה"
בשנים האחרונות, מגנוס, שצבר ניסיון חסר תקדים בטיפול בנפגעי נפש כתוצאה משימוש בסמים ובכלל, הקים צוותי התערבות במצבי חירום נפשיים גם בישראל. "במדינת ישראל אין מי שיטפל בנפגע נפש שמסתובב עירום ברחוב, ואז שולחים משטרה ויורים במישהו ברחוב. לא שיש לי טענות למשטרה, אף אחד לא ניגש לאותו שבור נפש או פסיכוטי ברחוב חוץ משוטר, ואז מה מצפים ממנו שיעשה?", הוא שואל ולא מצפה לתשובה.
המשרד התל אביבי שלו שונה מאוד מקרון הרכבת ההוא, ממש כפי שהעסק כולו השתנה בשנים האחרונות. מגנוס עצמו כבר לא טס לחבק שבורי נפש שאכלו טריפ אחד יותר מדי, ואת רוב החילוצים הוא – או אחד מעובדיו – מנהלים ממרכז השליטה שלו בתל אביב. מכאן הוא מפעיל יותר מ-2,200 אנשי קשר ברחבי העולם, חלקם בכירים לשעבר בשירותי הביטחון במדינות, כולם עומדים בכוננות למה שלא יבוא, ועם הניסיון של מגנוס לימד אותו משהו הרי שהמשהו הזה בוא יבוא. "הדרך היחידה להימנע מחילוץ, היא כמו להימנע מביקור אצל הרופא – בוא ואירה בך עכשיו ולא תזדקק לטיפול יותר. אין דרך להימנע מזה, וזה יכול לקרות לכולם, אבל אפשר לדעת יותר על המקום בו אתה מטייל וככה להוריד קצת את הסיכוי להסתבכות", מגנוס מייעץ.
מפרספקטיבה של 30 שנות חילוץ, מגנוס יכול לספק גם כמה תובנות לגבי המטייל הישראלי של היום, לעומת זה של פעם. "לא מזמן הרציתי בקיבוץ ואחד כל הזמן הרים את היד, בסוף אמרתי 'נו, מה אתה רוצה'? והוא אמר 'המטיילים הישראלים עושים לנו שם רע'. אמרתי לו האכילו אותך בלוקשים, כי המטייל הישראלי מהטובים שיש בעולם. הוא לומד ומתפתח, הרבה יותר אחראי, הרבה יותר רציני, יותר מודע, מצויד, הולך ונעשה מהמטיילים היותר משובחים בעולם. יש גם משמעותית פחות הסתבכויות מיותרות".
